שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ליונה הנביא יש משאלת מוות - ולנו?
    יונה הנביא לא מחפש רחמים: הוא רוצה שאלוהים ישים קץ לחייו כי הוא דבק במידת האמת, ולא בסליחה ומחילה. ביום כיפור אנו קוראים את הסיפור, אך פועלים בדרך הפוכה לגמרי

    יונה לא רצה לברוח מאלוהים

    יונה הנביא הוא איש שתקן המסתגר מהבריות. בכל ארבעת פרקי הספר יש רק 82 מילים הנאמרות משמו (אם נוציא את התפילה שסיגנונה, תכניה וקרבתה לתהילים מראים כי אינה דברים של הגיבור).

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    לו הייתי אמו של יונה, הייתי בוודאי אשה מודאגת. בפעמים המועטות שבהן הוא מדבר, הוא מבקש את נפשו למות. יונה לא מסביר מדוע הוא בורח מלפני אלוהים. משיחתו עם רב החובל, מובן כי הוא לא האמין שביכולתו לברוח ממנו (יונה א, ט): "עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה". אלוהים עשה את השמיים ואת היבשה, ועל כן יונה יודע (שם, יב): "כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם". נלמד מכאן שאלוהי השמים והארץ של יונה יכול להשיגו בכל מקום ואין לאן לברוח, אז מה רצה יונה?

     

    למה הוא לא מתאבד

    אנשי האוניה מטילים גורלות ומגלים שהסערה המאיימת להטביעם באה בעטיו של יונה. הם פונים אליו בנסיון להבין את אמונתו. יונה לא מוכן להתפלל לאלוהים והוא לא מנמק את התנגדותו. יונה מבקש מאנשי האוניה שישחררו אותו מנטל החיים ויטילו אותו אל מותו (שם, יב): "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם". אנשי האנויה לא רוצים ליטול במו ידיהם את חייו והם מתאמצים לחתור אל החוף, אבל ברית הדמים שבין אלוהים ליונה מכריעה אותם - והם נאלצים להטילו אל המים.

     

    בכל פעם שאני קוראת את המגילה אני תוהה מה גרם ליונה להטיל על אנשי האניה נטל מוסרי כבד? למה הוא לא התנדב לקפוץ למים? יונה שאל את נפשו למות, אבל לא הסכים לעשות את זה בעצמו. יונה רצה שאלוהים יהרוג אותו. הוא לא ברח מאלוהים, הוא מרד באלהים וקיווה לעונש מוות.

     

    יונה חושק באלוהים שיעשה עמו דין

    שמו של יונה - "בן אמיתי" - מעיד על משיכתו אל האמת. יאושו של יונה מהחיים נובע מנעדרותה של האמת ביחסו של אלוהים לעולם. אם יונה יקפוץ אל הים הסוער הוא לא יעמיד את אלוהים במבחן האמת. באופן פרדוכסלי, לפי אמונתו הדתית של יונה, עולם שראוי לחיות בו הוא רק עולם שבו אלוהים ממצה את הדין עם מפרי החוק. יונה יאמין רק באלוהים שיגזור עליו מוות.

     

    אלוהים לא נותן ליונה למות

    אבל אלוהים לא מוכן להיות המוציא להורג של יונה. אם אלוהים יהרוג את יונה, הוא ישתף פעולה עם תפיסת עולמו נטולת החמלה. העונש של יונה יהיה חובתו להביא סליחה לעולם.

     

    הרגע שבו נפלט יונה מהדג הוא רגע מכריע שבו הורדת הידיים בין אלוהים ליונה הופכת לגלויה. במעשה ההצלה מודיע אלוהים ליונה שמשאלת המוות שלו נדחית. ואילו יונה, מצדו, שלוש פעמים, בזו אחר זו, יצהיר בפני אלוהים שעולמו מאכזב, והמוות הוא המוצא היחיד.

     

    אנוס על פי הדיבור

    באין מנוס מחייו, נאלץ יונה להחזיר את אנשי נינווה בתשובה. קשה היה להציע טקסט פחות אמפתי ודואג מהטקסט שאותו אומר יונה לאנשי נינווה. בחמש מילים מקיים יונה את חובתו לאלוהים (יונה ג, ד): "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת". עובדה קצרה ויבשה המבשרת את מותה של ממלכה גדולה. אלא שחמש מילים אלה החזירו את כל אנשי הממלכה בתשובה. ואלוהים, כמובן שהוא סלח.

     

    הפעם היחידה שבה יונה יוזם קשר

    מעניין כי בחירתו של אלוהים להינחם מהרעה, לא מובילה את יונה לייאוש נוסף, אלא לזעם. לראשונה בכל הספר, ולקראת סיומו, יונה יוזם קשר עם אלוהים, ובנאום הארוך ביותר בספר, הוא זועק כלפי שמיא (יונה ד, ב-ג): "אָנָּה יהוה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". סוף הסיפור מעיד על ראשיתו, יונה ברח תרשישה כיוון שהוא ידע שאלוהינו אינו אל "אמת" (כפי שמתוארות מידותיו של אלוהים בשמות לד, ו). אלוהים בחר להמיר את מידת ה"אמת" ב"נחמה על הרעה" ויונה לא מקבל את הדין. יונה הוא האנטיתזה של משה רבינו.

     

    ואלוהים ממשיך להחיות את יונה

    בניגוד לבקשותיו המוצהרות, אלוהים שוב מחבר את יונה למכונות הנשמה. הפעם בונה אלוהים ליונה קיקיון. הקיקיון גדל ואז מת, ואלוהים מבקש ללמד את יונה מוסר השכל.

     

    האמת, אני לא מבינה את הנמשל במשל הקיקיון, ונדמה לי שגם יונה כבר לא מבין אותו. אני חושבת שבסוף הספר, יונה מוצא את עצמו חלש, מובס ובעיקר בודד ונבגד מול מידת הרחמים האלוהית. בסוף הספר אלוהים מדבר אל יונה, אבל המילים כבר נופלות על אוזניים עייפות וכבדות. פעמיים בסוף הספר משיב יונה לאלוהים על שאלותיו, ופעמיים התשובות, להבנתי, אינן קשורות באמת לתוכן דבריו של אלוהים. משאלות מוות, זה כל מה שיונה יכול להוציא מפיו (יונה ד, ח-ט): "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי... הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת:".

     

    אנחנו מבקשים לשוחח עם יונה הפנימי שלנו

    דווקא ביום כיפור, שבו אנו מבקשים מאלוהים שיאריך אפיו, אנו מציבים לנגד עינינו את יונה, ואת הביקורת המוסרית שהוא מציב נוכח רעיון התשובה. אנחנו רוצים לבקש מעצמנו ומאלוהים לחיות בעולם פחות צודק ויותר חומל. אנחנו מרכינים ראש ואומרים שאנו פחות טובים מיונה. אנחנו שבריריים ומבולבלים, טועים ומטעים ואנחנו לא שואלים את נפשינו למות. אנחנו תאבי חיים ועל כן תאבי רחמים.

     

    יונה הנביא קובע בהתרסה שאלוהים "ניחם על הרעה". את אותם הדברים בדיוק אומר יואל הנביא, אלא שהוא אומר זאת באהבה ובציפייה לנחמה (יואל ב, יג). גם רבי שמעון, בדבריו בפרקי אבות, חותר תחת ההתרסה של יונה הנביא ומקלס את אפשרות התשובה (אבות פרק ב, יג): "רבי שמעון אומר... כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא שנאמר 'כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה' ואל תהי רשע בפני עצמך".

     

    בימים הנוראים אנו מתבקשים, בראש ובראשונה, לא להיות רשעים בפני עצמנו, ולהאמין שאנו, קטנים, חלשים וטועים ככל שהיננו, ראויים לאל שהוא ארך אפיים.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    תודה לכל מי שהרחיב והוסיף בשאלת משמעות הנקודות שמעל אותיות התורה. אנונימי בטיקבוק 6 (יקירתי/ יקירי למה אנונימי, למה לא בשם ובמלכות?) הפנתה לשאול

    ליברמן וגם לערך "מסורת" באנציקלופדיה מקראית. משה בטיקבוק 6 הפנה למאמר בספר הזיכרון לשרה קמין. ולמענכם, מיטיבי הלכת שבחבורה, אני מוסיפה על המלצות אלה (שעדיין לא את כולן בדקתי) גם את מאמרו של אביגדור שנאן: "'עשר נקודות בתורה: דרשות חז"ל על המלים המנוקדות מעליהן" (המקרא בראי מפרשיו, תשנ"ד).

     

    עיינתי בהפנייה (מאת אנונימי/ת) לערך "מסורה" שכתב ייבין באנציקלופדיה המקראית. ייבין מעלה שלושה הסברים אפשריים לנקודות: א. סימן מחיקה. ב. הבעת ספק ביחס לנוסח. ג. סימן לביאורים מדרשיים. ולאור כל ההסברים הללו, אמשיך לטעון, הנקודות מציעות משחק פרשני לולייני ומתוחכם עם סוגיית קדושת הטקסט, ועל כך עוד ארחיב בפעמים אחרות, ואתם בוודאי תרחיבו בטוקבקים מלומדים.

     

    תודה לכם

    וגמר חתימה טובה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ליונה הנביא יש משאלת מוות - ולנו?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים