שתף קטע נבחר

מה אתם עשיתם השנה בשביל הסביבה?

מעדיפים את המייבש על פני חבל הכביסה? מתעצלים ללכת למרכז המיחזור? שוכחים לכבות את המזגן ביציאה מהחדר? עדי וולפסון עורך חשבון נפש אישי ולאומי ביום הכי "ירוק בשנה", ומציג את הפער בין החזון למעשה בתחום הסביבתי בישראל

יום הכיפורים הוא ללא ספק היום הכי סביבתי בלוח השנה שלנו: המכוניות עוצרות, החנויות סגורות, הארוחות מצטמצמות ואנחנו עוסקים בענייני רוח ולא בחומר. זה גם היום היחיד בשנה בו אנחנו מדברים על איכות האוויר ולא על זיהום האוויר, בו הנסיעה ברכב הפרטי מתחלפת בהליכה ברגל או בנסיעה באופניים וסערת הקניות בסופר או בקניון מתחלפת בביקור בבית הכנסת.

 

לטורים נוספים של עדי וולפסון בכלכלה ירוקה :

 

אבל יום הכיפורים הוא גם רגע של חשבון נפש, אישי ולאומי, שניתן וצריך לערוך גם בהקשר הסביבתי. נתחיל דווקא בהצלחות ונציין שממשלת ישראל, בדחיפת השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הטמיעה השנה יותר שיקולים סביבתיים בהחלטות הממשלה והקצתה תקציבים גבוהים יותר מבשנים עברו לטובת איכות הסביבה של כולנו.

 

כך למשל עמדו על הפרק פרויקטים חשובים כמו הפרדת הפסולת במקור לשני זרמים, תקציבים להפחתת פליטות גזי חממה במגזר הציבורי, העסקי והפרטי, ותוכנית לאומית לצמיחה ירוקה. אולם למרות החקיקה, הוועדות השונות והתקציבים המובטחים - הפער בין הרצוי למצוי עדין גדול מדי ונושאים סביבתיים רבים מדי תקועים ולא מצליחים להגיע לכדי יישום.

 

אוויר מזוהם ומפלס צונח

נתחיל במקום הכי נמוך בעולם - ים המלח, שכמעט זכה בתחרות שבעת פלאי עולם הטבע. מצד אחד, המדינה החליטה על קציר המלח שנועד למנוע את עליית המפלס בחלקו הדרומי, חתמה על הסכם מימון של כ-80% מהעלות על ידי כימיקלים לישראל  ואפילו החליטה על תוכנית ממשלתית לשיקום הים. מצד שני, הזמן ממשיך לעבור והים מתייבש בקצב מסחרר. 

 

 

כך גם קרה במקרה של חוק אוויר נקי, שנחקק לפני 4 שנים בקול תרועה וצהלה ונכנס לתוקף בתחילת השנה האזרחית הנוכחית. מדובר בחוק מקיף, שנועד לבשר על מהפכה אמיתית בחקיקה הסביבתית בישראל, באמצעות חיוב התעשייה להקים מערך ניטור ולדווח על פליטות, וכן הטלת קנסות כבדים ואף עונשי מאסר על עבריינים, לצד פיקוח על ציי כלי רכב ונהגים מזהמים. אולם התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר, שתפקידה לקדם את מטרות החוק, לא רק קוצצה משמעותית ורוקנה מתוכן - אלא שהיא עדין לא אושרה אפילו בממשלה.

 

מהלך הפרדת הפסולת במקור שמקדם המשרד להגנת הסביבה, גם סובל ממספר תחלואים. אמנם לא מעט רשויות מקומיות נרתמו לתהליך וכספים גדולים הוקצו ליישום פתרונות קצה - אך נראה כי לוח הזמנים לא יעמוד במבחן השטח כך שעלול להווצר מצב בו פסולת מופרדת - תועבר לההטמנה. אם לא די בכך, חלק מהרשויות הגדולות בארץ עדין מסרבות להיכנס לתהליך. גם חוק האריזות שהחל את דרכו השנה ומטיל על היצרנים והיבואנים אחריות לאיסוף האריזות של מוצריהם לא ישיג השנה את יעדי המיחזור שהציב.

 

הפרדת פסולת במטה אשר (צילום:  אורית שלי) (צילום:  אורית שלי)
הפרדת פסולת במטה אשר(צילום: אורית שלי)

 

מחסור במים ואנרגיה

גם המאבק על ניהול משק המים רחוק מסיומו, זאת למרות הודעת רשות המים השבוע, על הגדלה משמעותית של מכסות המים לחקלאות ולטבע. אמנם מאז משבר המים הגדול ובהלת ההתפלה חלפו כבר שנתיים - אבל משרד האנרגיה והמים לא השכיל להטמיע עדין את המלצות ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים בישראל בראשות השופט ביין משנת 2010.

 

גם בתיקון לחוק המים, שנדון לאחרונה בכנסת, מתעלמים המחוקקים משקיפות ציבורית וממינוי נציגי ציבור למועצת רשות המים והסעיף המאפשר להטיל קנסות על מזהמי מקורות מים ונחלים נעלם. בינתיים, כנראה שאנחנו נמשיך לשלם מחיר גבוה על מים ונתפלל לחסדי שמיים.

 

אבל אין ספק שגולת הכותרת היא המחדל המתמשך במשק האנרגיה בישראל ובראשו הטיפול הכושל בקליטת הגז הטבעי במדינה. "מרבה נכסים מרבה דאגה", קבעו חכמנו זיכרונם לברכה. במקרה של מאגרי הגז הטבעי שהתגלו לחופי מדינת ישראל לפני כ-4 שנים, נדמה שאין משפט מתאים יותר.

 

מציאת המאגרים תפסה את כולנו, אזרחי המדינה, ארגוני הסביבה והחברה, ממשלת ישראל ואפילו היזמים - לא מוכנים. אם נוסיף לכך את אביב העמים הערבי, הפסקת אספקת הגז המצרי ואפילו המחאה החברתית שפרצה רק לפני שנה לרחובות - והרי לכם מתכון לבלגאן.

 

 (צילום: רוני שיצר) (צילום: רוני שיצר)
(צילום: רוני שיצר)

 

דחיית קליטת הגז הטבעי בישראל הובילה לבצורת חשמל, שמשמעותה עליית מחירים, שימוש בדלקים מזהמים יותר וחשש מהפסקות חשמל יזומות, אך גם פגיעה בתעשייה המקומית ובמקומות תעסוקה. ואחרי הכל, המדינה שלא הצליחה לקדם את הקמת המתקנים לקליטת הגז לטובת השימוש בישראל, מיהרה להחליט באופן פרדוקסאלי על ייצוא הגז לחו"ל.

 

אחריות אישית

אף על פי שהכי קל להתלונן על המדינה שהיא לא עושה מספיק - הרי ההבנה המרכזית שיש לאמץ, היא שלכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות יומיומית ויכולת להוביל שינוי, מבלי לגרוע מהאחריות של נבחרי הציבור לבצע את המוטל עליהם.

 

במקרה כזה אין דווקא צורך לחשוב רחוק או מחוץ לקופסא, אלא להתחיל בדברים השגרתיים, שכאילו מובנים מאליהם - כמו תליית כביסה לייבוש על חבל במקום הפעלת מייבש, כיבוי מכשירי חשמל כשאנחנו מחוץ לבית או לחדר, הפרדת פסולת ומיחזור שלה, איסוף מי מזגנים להשקיה או לשטיפת רצפות ועוד ועוד.

 

המסקנה המרכזית מהפער בין החזון למעשה בתחום הסביבתי בישראל, היא שמורכבות הנושאים הסביבתיים מחייבת שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה, ביניהם לבין ארגונים חוץ ממסדיים ובין כולם לבין אזרחי המדינה. אין ספק שיש לנו מספיק חומרים למחשבה ליום הכיפורים, אך האתגר האמיתי הוא ליישם את ההחלטות שאנחנו מקבלים.

 

הכותב הוא מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים