"השופט דראד": לכם דווקא מותר לערער
העלילה אינה העיקר בסרט "השופט דראד" המובסס על קומיקס, אלא רק תירוץ לאלימות גרפית בהילוך איטי. מי שמחפש אקשן בלתי מתפשר סביר להניח שיהנה
בעתיד דיסטופי שלאחר שואה גרעינית האזרחים המבוהלים חיים בערי ענק מוכות עוני, אבטלה ואלימות. הגדולה שבהן, מגה סיטי 1, משתרעת על שטח הנמתח מהיכן שהייתה שיקגו ועד לוושינגטון הבירה, ומונה 800 מיליון תושבים. מגה סיטי 1 היא גם תחום השיפוט של השופט ג'וזף דראד (קרל אורבן), חלק ממנגנון אכיפה המקנה לשופטים סמכויות של שוטר, בית משפט ובעת הצורך גם מוציא להורג. או במילותיו של דראד עצמו: "אני הוא החוק".
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
העלילה הקלושה שכן קיימת, נראית כאילו נלקחה ממשחק ארקייד משנות ה-90. השוטר הוותיק דראד ושותפתו הצעירה והטלפתית אותה משחקת אוליביה ט'רילבי, מוצאים עצמם לכודים במגה בניין בן 200 קומות המכיל אוכלוסייה של שכונה שלמה. מפלצת הבטון והברזל האורבנית, נמצאת תחת שליטתו של ארגון מאפיה בראשו עומדת מא-מא (לינה הדי, "משחקי הכס"), זונה לשעבר חסרת רחמים שעלתה לצמרת על סולם העשוי ממתחרים מתים. הצמד העשוי ללא חת צריך לעשות את דרכו במעלה 200 הקומות תוך כדי שהם מפוצצים וטובחים בצי הפושעים החוצץ ביניהם ובין מא-מא.
אך כאמור, העלילה אינה העיקר בסרט אלא רק תירוץ ל-95 דקות של אלימות גרפית בהילוך איטי. השופט יורה, חובט ומפוצץ גל פושעים אחרי גל פושעים בצורה מצולמת למופת ובהילוך איטי סוריאלסטי המוגש לנו בזכות סם בשם "סלואו מו", אותו מיצרת מא-מא, הגורם לזמן לראות כאילו הוא חולף במהירות איטית במיוחד. כלומר, כמו אפקט הבולטיים מסרטי המטריקס ואינספור סרטי אקשן אחרים. השימוש בהילוך האיטי, הופך את האלימות מאלימות לשם זעזוע לצורה של אמנות, מחול עם טיפות דם, הרבה טיפות דם, דליים.
השופט מבוסס על קומיקס של ההוצאה הבריטית "AD 2000" והחל לאכוף את החוק עם אקדח כבר ב-1977. אך בעוד שהטון בקומיקס הוא מדע בדיוני מובהק, השם דגש על היותו של דראד יותר כאווטאר, סמל בלתי מתפשר של החוק בעולם מוגזם ואף לעיתים מופרך המלא בשיבוטים סייבורגים ומתים חיים, הסרט לוקח את הטון הרציני מסרטיו של כריסטופר נולאן.
בטוח יותר מסטאלון
דראד של הסרט מרגיש מקורקע יותר במציאות בזכות המשחק המאופק של קרל אורבן. בכך הוא נבדל מהגרסה הקולנועית המוקדמת של דראד מהסרט בכיכובו של סילבסטר סטאלון מ-1995, שהייתה קריקטורית יותר וצעקה לכל שומע "אני הוא החוק".
אורבן מרגיש מספיק בטוח במקומו במערכת, כך שהוא אומר זאת בטון הרבה יותר אגבי. ואפרופו סטאלון, פרט טריוויה משעשע, כאשר דמותו של דראד עוצבה במקור לקומיקס בשנות ה-70, התבססו רבות על פניו של סטאלון שזכה לפרסום רב אחרי הסרט רוקי.
בסרט הנוכחי, כמו בקומיקס, דמותו של דראד נשארת סתומה ומרוחקת מהצופה כאשר פניו של השופט המאיים לא נחשפות לרגע. אך בניגוד לקומיקס, הסרט מתרחש בעתיד קרוב וריאליסטי יותר. הטכנולוגיה והאופנה לא מאוד שונים משלנו, וההבדל היחיד באמת הוא בנסיבות החיים. אם כי, בצל המלחמה המאיימת עם אירן והמחאות החברתיות, גם העתיד הזה לא נראה רחוק במיוחד.
על אף היותו של דראד מבוסס על קומיקס, הוא אינו נמנה כחלק מגל סרטי הקומיקס של השנים האחרונות ומזכיר הרבה יותר את סרטי הפעולה מלפני 20 שנה, רק בתלת מימד.
הסרט דומה יותר לסרטים כמו" איש ההרס" (גם כן של סטאלון) ואולי אפילו ל"מת לחיות" בכיכובו של ברוס וויליס מאשר ל"עלייתו של האביר האפל" או "ספיידרמן".
השופט דראד", מתיימר לעשות הרבה פחות מהגילגול הקולנועי הקודם שלו. בעוד הקודם ניסה ונכשל בצורה כואבת להיכנס לפנתאון סרטי המד"ב, הסרט החדש בתלת ממד מבטיח אקשן בלתי מתפשר והמון אלימות. מבטיח ומקיים.
