"מחאת הלחם" באיראן: הפעם אובמה יצטרף?
שלוש שנים לאחר שרחובות איראן הוצפו דם, התמודדו סוחרי השוק עם כוחות הביטחון, בניסיון להצית מחדש מחאה עממית. "הגחלים לוחשות ורק זקוקות למעט אוויר", אומר מומחה ומזכיר: "בפעם הקודמת אובמה השאיר את המפגינים לבד במערכה"
הפער האיראני בין מחאת הדעה למחאת הלחם. העימות האלים שפרץ היום (ד') בטהרן בין סוחרי השוק המרכזי לכוחות הביטחון יצר אסוציאציה כמעט ישירה למהומות שהסעירו את הרפובליקה המוסלמית לפני כשלוש שנים. הסנקציות המערביות על הכלכלה האיראנית - משתנה שהתווסף למחאה העממית מאז דיכוי "הרפורמיסטים הירוקים" - רק הגבירו עוד יותר את "הגחלים הלוחשות" מתחת לרגלי המשטר, כהגדרת מומחים ששוחחו עם ynet. האם אלו ניצני המהפך?
בחירות בארה"ב 2012
- לכל הכתבות של CNN ו-ynet
"עכשיו רק צריך עיתוי מסוים ודחיפה קטנה כדי שהמרירות תתועל החוצה", אמר ל-ynet דוקטור סולי שהוואר מאוניברסיטת חיפה, שהעריך כי צניחת ערכו של הריאל האיראני תימשך ביתר שאת. "הגחלים שם לוחשות ומחכות לאיזשהו משב רוח שיצית הכול מחדש. אדם יכול לסבול לא להביע את דעתו, אבל לא להצליח להביא לחם לילדיו זה כבר סיפור אחר".
עם זאת, הביע שהוואר ספק באשר למומנטום שתצבור המחאה העממית, וטען כי בעוד נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, קיבל את מבוקשו עם פרוץ העימות בשוק, "מערכת היחסים" שמתחזק הממשל האמריקני עם המפגינים באיראן סובלת ממשבר אמון. "העם האיראני מאוכזב מארצות הברית, שקראה לו בעבר לצאת במחאה ובתמורה לקבל סיוע. כשהעם האיראני מילא את חלקו, הצד האמריקאי השאיר אותם לבד במערכה. זו הייתה הזדמנות פז שלא ברור אם ומתי תחזור על עצמה".
ב-1979, אחרי שנים של תסיסה עממית הדרגתית, הופל משטרו של השאה האיראני, שתחת שלטונו שררו יחסים טובים בין איראן והמערב - לרבות ישראל, ובמקום זאת הונהג משטר הלכה שיעי. על רקע העוני והמגבלות הקשות שהטיל על חופש הביטוי, ואחרי הבחירות השנויות במחלוקת שבהן ניצח הנשיא המכהן, מחמוד אחמדינג'אד, פרצו ביוני 2009 מהומות חסרות תקדים נגד המשטר האיראני. מאות אלפי בני אדם - רובם תומכי המועמד הרפורמיסטי מיר-חוסיין מוסווי - יצאו לרחובות והאשימו את המשטר בזיוף התוצאות, אך דוכאו ביד קשה על ידי כוחות הביטחון, וסבלו הרוגים רבים.
"מאחר ולפני ארבע שנים לא היה אף גורם בינלאומי שתמך בהם, זה היה בהחלט מסר עצוב מבחינת האיראנים", הסכימה דוקטור אמילי לנדאו, חוקרת בכירה וראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי מהמרכז למחקרי ביטחון לאומי INSS. "הם היו מוכנים לשלם את המחירים הכבדים ולהתנגד למשטר מבפנים והקהילה הבינלאומית פחדה לשלם את המחיר. אובמה בחר במדיניות לא נכונה ואף הראה שהוא מבין את הטעות כשתמך במצרים מאוחר יותר, למרות שאין כלל מה להשוות בין המשטרים".
בעוד ההתפתחויות העתידיות בנוגע למחאה אינן בהירות לעת עתה, מזהה לנדאו כי "ניכר שלעם האיראני נמאס מהמשטר הדיקטטורי והמושחת שלו", ומדגישה, עם זאת, כי מולם מתייצב משטר אכזרי, שלא בוחל בעינויים, אונס והרג. "לכן צריך שלעם האיראני גם יימאס מספיק כדי לצאת החוצה וגם שיהיה מוכן לתגובה מאוד קשה מצד המשטר".
מאיר ג'בדנפר, מרצה לפוליטיקה עכשווית של איראן במרכז הבינתחומי בהרצליה, בחר להתמקד בפעילות הכלכלית של
משמרות המהפיכה, ואמר כי מדובר בגוף כלכלי לכל דבר, שכולל יבואנים גדולים ובעלי מפעלים, "כך שירידת ערך המטבע פוגעת בהם חזק. למרות שהם רוצים נשק גרעיני, אנשי העסקים מביניהם יבקשו איזון בין ההשקעה בתוכנית הגרעין לבין שאר ההשקעות, מאחר והאינטרס שלהם הוא להמשיך לעבוד עם ארצות הברית ואירופה".
בכפוף לכך, קשר ג'בדנפר את נאומו של נשיא איראן בעצרת הכללית של האו"ם, לפני כשבוע, שם עסק באופן נדיר ביחסי מדינתו עם הממשל האמריקני. "הוא פתאום רואה את הסכנה מבפנים. זו עמדה שמנוגדת לחלוטין לעמדת חמינאי, שחושב שהיחסים עם ארצות הברית מהווים איום על שלטונו, ולכן יש מתח רב בין השניים".
לפנייה לכתב/ת 
