שתף קטע נבחר

למה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אין עימות?

בארה"ב מתייצבים המועמדים לנשיאות כל ארבע שנים לסדרת עימותים, אך בישראל לא התקיים עימות אחד מאז 1999. איך זה קרה ומה זה אומר על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?

בארה"ב טלטל העימות את מערכת הבחירות, אפילו במצרים שידרו בגאווה את הוויכוח המכונן בין המועמדים. אבל דווקא במדינה שמתהדרת בתואר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, זנחו את הקונספט שמאפשר למועמדים לראשות הממשלה להציג את מרכולתם בפשטות, קבל עם ועדה. יש הטוענים כי התחמקותם המתמשכת של הנוגעים בדבר מאז שנות ה-90 מחבלת בדמוקרטיה.

 

העימות בכותרות - דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:  

סקר CNN: מיט רומני ניצח את אובמה בעימות ה-1

אני והרפובליקני צופים בעימות

גמלאי פלורידה לא התרשמו: "רומני חייך יותר מדי"

 

"שערורייה שאין עימות טלוויזיוני בישראל", אמר ל-ynet אורי זכאי, מרצה לרטוריקה ומאמן דיבייט במרכז הבינתחומי. "זו תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית. גם אם מדובר בשאלות ותשובות שידועות מראש, עצם הטקס שבו מועמד נותן לציבור דין וחשבון לפרטי פרטים, ההתחייבות שלהם מול הבוחר - מתי זה עוד יכול לקרות?" תהה זכאי. "זהו אקט דמוקרטי מעבר לתחרות, ולכן החשיבות היא לא מה יכריע אלא יכולת העמידה מול הציבור".

 

מדוע אין עימות בישראל? הסיבה לכך, לטענתו נעוצה בשני גורמים: "הציבור בארץ ויתר על הזכות הדמוקרטית שלו לדעת על הפוליטיקאים. הוא לא דורש עימות ולא מבקש מנציגיו שיסבירו את עצמם ואת חזונם בכלל, לא רק בעימות. אם הציבור היה דורש זאת, הכול היה נפתר".

 

היסטוריה של עימותים בארה"ב: בוש מול אל גור, 1999 (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
היסטוריה של עימותים בארה"ב: בוש מול אל גור, 1999(צילום: רויטרס)

מקיין ואובמה, במערכת הבחירות הקודמת (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
מקיין ואובמה, במערכת הבחירות הקודמת(צילום: רויטרס)

אובמה ורומני אמש. עימות מכונן (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
אובמה ורומני אמש. עימות מכונן(צילום: רויטרס)
 

הגורם השני הוא יכולת הדיבור והרטוריקה שלא קיימת בארץ לדעתו. "השיח הרציני הוחלף אצלנו בדיבור. אם יש מישהו שמדבר בשפה יותר רהוטה ועמוקה, הוא מייד נחשב 'חופר'. מתפתחת כאן תרבות עילגת. זה גם מה שאנחנו מקבלים מהפוליטיקאים שלנו כיום".

 

לדבריו, "בעימות האחרון ב-1999 איציק מרדכי לא שמר על החוקים. הוא דיבר בשפת שוק ונתניהו לא יכול היה לעשות זאת תוך שמירה על דימוי ממלכתי. כך מרדכי קבר את שניהם יחד".

 

"רק חקיקה תביא שינוי"

חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס ניסה להעביר הצעת חוק בנושא לפני הבחירות הקודמות ולאורך כל דרכו הפוליטית. גם הוא נזכר בעימות האחרון של 1999, אז הודיע אהוד ברק שאין בכוונתו להשתתף. "הוא היה הראשון שהתחמק מעימות, וזה שם אותנו בנישה בעייתית", אומר פינס. "אני מאמין שחובה על מנהיגים ישראלים להתעמת בצורה זו. קל מאוד לבוא ולנאום אבל להתווכח מול עם ישראל זה דבר אחר, מאוד חשוב ומעניין. זו חובה דמוקרטית", הבהיר.

 

פינס טען כי הצעת החוק נעצרה מחוסר תמיכה. "הצד שמרגיש שהוא יותר חזק יעשה הכול כדי לא לקדם את העימות, וזה גם נתפש איפשהו כמו גימיק לחלשים, כלומר הדרישה נתפשת כאינטרסנטית, לא כדמוקרטית". הוא הציע שהדרישה אם כך תבוא לא מהכנסת אלא מהציבור, האקדמיה או המכון לדמוקרטיה.

 

גם סוגיות טכניות ייחודיות לישראל, מונעות ככל הנראה את קיומו של עימות במקומותינו. "עולה השאלה מי יופיע בעימות. זה בעייתי בגלל המשטר הפרלמנטרי שלנו, שלא כמו בארה"ב, שם המשטר נשיאותי ונותרים במירוץ שני מתמודדים בלבד".

 

בעיה נוספת שהעלה פינס נוגעת לעניין התזמון, מאחר שהחוק אוסר על תעמולה ערב בחירות, מלבד בתשדירים המיוחדים. "מתי ערוץ 2 למשל יוכל לערוך את העימות? הוא ישדר אותו במסגרת תשדירי הבחירות? זה בלתי אפשרי", הסביר פינס. הוא הוסיף כי אם היה חבר כנסת, היה עושה הכול כדי לקדם את הצעת החוק. "הייתי משתדל לאסוף חברים מכל סיעות הבית: קואליציה ואופוזיציה, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. אין קיצורי דרך. רק הצעת חוק תסייע בנושא".

 

"לא נותנים צ'אנס למתחרים"

ניסים משעל, שהנחה את העימות הטלוויזיוני האחרון בשנת 1999 בין ראש הממשלה המכהן אז, בנימין נתניהו לבין ראש מפלגת המרכז, איציק מרדכי, טוען כי העניין הציבורי בכך בהחלט גדול. "העימות האחרון זכה לרייטינג של יותר מ-40 אחוזי צפייה, עובדה שמעידה על עניין רב בציבור. יכול להיות שפוליטיקאים מפחדים ממה שקרה אז. ברגע שבארץ זה לא כלל ברזל כמו בארה"ב, אלא משהו התנדבותי, המועמדים המובילים לא רוצים לתת צ'אנס למתחרה ולאפשר לו מקום על במה שיכולה להשפיע".

 

"ידיעות אחרונות" אחרי עימות פרס-נתניהו ב-1996 ()
"ידיעות אחרונות" אחרי עימות פרס-נתניהו ב-1996

 

משעל שחזר את הרגעים מאותו עימות: "ביבי שהוא מלך האולפנים הגיע עם יתרון עצום בגלל היכולת הטלוויזיונית שלו, מול מרדכי האנדרדוג הפחות מנוסה. אבל במהלך העימות מרדכי שהתכונן יותר, הכה בנתניהו באמצעות תנועות יד מזלזלות, הקריאה 'תסתכל לי בעיניים' ובעזרת טקסטים קצרים וברורים שהכין. זה מלמד שלא תמיד מי שנחשב למנצח לפני העימות, ינצח במהלכו. בדיוק כמו רומני ואובמה אתמול".

 

גם העיתונאי הוותיק חיים יבין תולה את הסיבה להיעדרותו של העימות מהמרחב התקשורתי בישראל, טמון בחוסר הרצון של המועמדים להשתתף בו. הוא נזכר בהשפעותיו המטעות לעיתים של העימות הישראלי במשך השנים ולדוגמה, בשנת 1996, "היה עימות דרמטי בין פרס לנתניהו לאחר רצח רבין. עד העימות פרס הוביל ולכן בא אליו זחוח, אבל בעימות עצמו נתניהו הגיע מוכן לעומתו. פרס הפסיד וזה הטה את הכף לטובת נתניהו".

 

אך הוא דווקא לא מוצא בעימות ערך רב: "אם מחזירים אותו, זה צריך להיות מאורגן, לא כמו קרקס בשואו-ביזנס. אם זה יהיה ממושמע, מסודר ותרבותי כמו שזה נעשה בארה"ב, אני בעד להשיבו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נתניהו מול מרדכי - בהנחיית משעל
צילום: צביקה טישלר
יבין. אין צורך
צילום: שרון בק
פינס. חבלה בדמוקרטיה
צילום: גיל יוחנן
מומלצים