3 דברים שלא ידעתם על פערי השכר
סקר ההכנסות של הלמ"ס עורר השבוע חילופי מהלומות פוליטיים סביב סוגיית פערי השכר בישראל, אולם הסקר עצמו מלמד מעט מאוד על המציאות החברתית בארץ. מספר הזכאים למס הכנסה שלילי, או הפער שבין השכר הממוצע לשכר החציוני, הם בין העובדות שלא תמצאו בסקר הלמ"ס

סקר ההכנסות של הלמ"ס , שפורסם ביום רביעי האחרון, לא יכול היה לצאת לאור במועד נפיץ יותר. הסקר פורסם ביום הראשון למערכת הבחירות ה"כלכלית" ביותר שידעה המדינה מזה עשרות שנים.

 

 

התשובה לשאלה, האם ממצאי הסקר משבחים או מגנים את המדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית, תלויה כמובן בזהות המשיב ובהשתייכותו הפוליטית. בסיעות האופוזיציה נתלו בירידה בהכנסות של משקי בית עובדים ובעלייה בהכנסות של משקי בית המתקיימים מקצבאות, והכריזו על הנתונים כעדות חותכת לגידול בפערים החברתיים ולאופן שבו ממשלת נתניהו נכנעה לסחטנות של קבוצות לחץ פוליטיות.

 

תומכי המדיניות הכלכלית של הממשלה נתלו בעובדה ששיעור הירידה בהכנסות היה "מתון" לפי הגדרתם וציינו כי ביחס לנעשה בעולם ניתן היה לצפות לנתונים גרועים בהרבה.

 

אך מה באמת גילה לנו סקר ההכנסות בנוגע לפערי השכר בישראל? למדנו ממנו שההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל עומדת על 12,345 שקל ברוטו בחודש, ללא חישוב השווי של דירה בבעלות, רכב בבעלות והוצאות רכב וטלפון שבהן נושא המעסיק.

 

למדנו כי קצב העלייה בשכר לא מדביק את קצב ההתייקרויות וכי ההכנסה החודשית ירדה בשיעור ריאלי של 0.6%. למדנו גם כי הפערים לא הצטמצמו ושני העשירונים העליונים עדיין גורפים -40% מכלל ההכנסות בעוד ששני העשירונים התחתונים מסתפקים ב-6.7%.

 

הסקר של הלמ"ס התבסס על מדגם של 14,996 משקי בית. הנה כמה עובדות בנוגע לפערי השכר בישראל שאינן מופיעות בסקר, ומקורן בנתונים של רשות המסים שמתייחסים לכלל האוכלוסייה.

 

400 אלף ישראלים זכאים למענק הכנסה

מאז שנת 2007 מפעילה ממשלת ישראל תכנית של מענק הכנסה, או בשמו האחר "מס הכנסה שלילי". מדובר במענק שניתן לעובדים בעלי משכורות נמוכות ומטרתו לחלצם מעוני אך במקביל גם לעודד אותם לעבוד. המענק החל כפיילוט ב-4 ערים והחל משנת 2012 הוא מחולק לאזרחים בכל הארץ.

 

על פי נתוני רשות המסים, יותר מ-400 אלף ישראלים זכאים למענק. מה זה אומר על רמות השכר בישראל? כדי להיות זכאי למענק הכנסה, על המבקש להיות מעל גיל 23, לעבוד ולהרוויח בין 2,040 ל-6,645 שקל ברוטו בחודש, להיות הורה לילדים מתחת לגיל 19 או להיות בעצמו מעל גיל 55, ולחיות במשק בית שהכנסתו הכוללת לא גבוהה מ-14 אלף שקל בחודש.

 

בניגוד לנתוני הלמ"ס, כאן אין התייחסות למשקי בית שמתקיימים מקצבאות ואין מקום לטענות על "עבודה שחורה". מענק ההכנסה לא מוענק למי שעובד אצל בן משפחה וכמובן שיש להציג תלושי משכורת כדי לקבלו.

 

גם השפעתם של צעירים מנוטרלת כאן, שכן ההתייחסות היא רק להורים לילדים או אזרחים מעל גיל 55. מדובר ב-400 אלף אזרחים ישראלים שחיים ולרוב גם מגדלים ילדים עם משכורת של פחות מ-6,645 שקל בחודש, ואשר גם עם בן או בת הזוג לא מגיעים להכנסה של יותר מ-14 אלף שקל. הרבה? מעט? זהו, בכל מקרה, הנתון.

 

עשרות אלפי חד הוריים

בעיתוי מעניין, באותו היום שבו פורסם סקר ההכנסות של הלמ"ס פורסמה גם סקירה מיוחדת של בנק ישראל אודות מענק ההכנסה. לפי הסקירה, במהלך ארבע השנים הראשונות ליישום ההטבה חל גידול ניכר במספר הזכאים, מכ-64 אלף בשנה הראשונה (2007) עד לכ-106 בשנה הרביעית (2010). עיקר הגידול, טוענים בבנק ישראל, נבע מהרחבה גיאוגרפית של תחולת החוק.

 

לאיזו הרחבה גיאוגרפית מתכוונים בבנק ישראל? הרי ההרחבה לפריסה כלל ארצית נכנסה לתוקף רק השנה. ובכן, כאשר החלו ליישם את תכנית מענק ההכנסה, התכנית הוגבלה לערים נצרת, ירושלים, חדרה ואשקלון וגם בערים הללו, ההטבה ניתנה לשכירים בלבד.

 

ב-2009 הורחבה ההטבה כך שבארבע הערים הללו, גם עצמאיים יכלו לקבל תשלומי מס הכנסה שלילי ורק ב-2010 התחוללה אותה הרחבה גיאוגרפית שעליה מדברים בבנק ישראל. ההרחבה הזו, שאפשרה לקבל את המענק בכל רחבי הארץ חלה באותה שנה אך ורק על משפחות חד הוריות שלהם ילד אחד לפחות מתחת לגיל שנתיים.

 

כלומר, נתוני בנק ישראל מגלים לנו נתון מעניין מאוד. 42 אלף ישראלים, שרובם חיים לבד ומגדלים לפחות ילד אחד מתחת לגיל שנתיים, מקבלים שכר של פחות מ-6,645 שקל לחודש.

 

ומהו השכר החציוני?

על פי הסקר של הלמ"ס, השכר החודשי הממוצע בשנת 2011 עמד על 8,325 שקל ברוטו לשכיר. כבכל שנה, נעדר מהסקר הנתון המסקרן הבא: מהו השכר החציוני, שחצי מהאוכלוסייה מרוויחים יותר ממנו וחצי מהאוכלוסייה מרוויחים פחות ממנו?

 

בלמ"ס לא מחשבים את הנתון הזה, למרות שידוע כי נתון השכר הממוצע אינו משקף את המציאות. משכורות גבוהות במיוחד ומשכורות נמוכות במיוחד יכולות להטות את הנתון הזה בקיצוניות למעלה או למטה, כך שמה שעשוי להיחשב כרמת שכר מקובלת ונפוצה בארץ, הוא במקרה הרע נתון שרירותי לחלוטין ובמקרה הטוב, נתון שיש לו ערך רק כאשר משווים אותו לשכר החציוני על מנת לראות האם רוב העובדים מרוויחים מעל או מתחת לממוצע.

 

השכר החציוני מחושב באיחור משמעותי על ידי כלכלני המוסד לביטוח לאומי. מדי שנה, מקבל המוסד לביטוח לאומי קובץ מפורט מרשות המסים המכיל את רמות השכר של כל אזרחי ישראל עבור שנת המס הקודמת. לאחר כמה חודשים, שבהם עורכים במוסד לביטוח לאומי עיבוד של הנתונים, מתפרסם "סקר ממוצעי שכר והכנסה לפי ישוב ולפי משתנים כלכליים שונים" שבו נכלל גם הנתון החשוב הזה.

 

בשל האיחור הרב ואי הסדירות שבמועדי הפרסום (באוגוסט האחרון פורסמו נתונים ראשונים לגבי שנת 2010), הוא זוכה לתשומת לב ציבורית מועטה מאוד. נכון לשנת 2010, השכר החציוני לשכיר הוא 5,518 שקל ברוטו לחודש, רק 61.2% מהשכר הממוצע, שעמד באותה שנה על רמה של 9,013 שקל לחודש. כלומר, רוב ניכר מהשכירים בישראל הרוויחו ב-2010 מתחת לשכר הממוצע.

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה 3 דברים שלא ידעתם על פערי השכר
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד