שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: רוני שיצר
    הולכים מבית-שאן: "אין לעיר הזו מה להציע"
    רוב תושבי העיר עובדים בקיבוצים הסמוכים, אבל לאקדמאים אין מה לחפש במקום. "הכול עבודת כפיים בשכר מינימום", מספרת אם לשלושה צעירים. כשמסביב נבנים מגורי יוקרה, המחירים של דירות השיכון ושכר הדירה גם כן עולים. בית שאן, עיר בלי עתיד?

    עיר על פרשת דרכים: כשבאים לבית שאן מכיוון דרום, בכביש 90, אי אפשר שלא להבחין בווילות שהולכות ונבנות בשכונת קריית רבין. מודדים עוברים ומסמנים מגרשים נוספים בשכונה, שבה ייבנו על-פי התכנון יותר מ-1,000 יחידות דיור. הבאים לעיר מכיוון בית אלפא מבחינים בצמד "מגדלי בנימין", ואילו הבאים בכביש 71 מכיוון עפולה ושדה נחום, נוסעים לאורך תוואי הרכבת ההולכת ונסללת. מי שייכנס לאזור התעשייה, לפני שירד לעיר עצמה, יוכל לראות מתחם מסחרי ענק - צים סנטר - שבנייתו על סף סיום והוא יספק תעסוקה ל-500 עובדים. ישראל האחרת, כתבה שנייה בסדרה.

     

    צה"ל יציל את ירוחם? "בינתיים מי שיכול - עוזב"

     

    שורת הפרויקטים מעוררת תקווה בקרב יזמים מקומיים ובקרב משקיעים מבחוץ, כי בקרוב תצא בית שאן מהקיפאון הכלכלי שבו היא שרויה במשך שנים ותהפוך ל"אימפריה כלכלית", כפי שהגדיר זאת אחד מהתושבים. עם זאת, האווירה האופטימית הזו אינה מגיעה לתושבי העיר, לשכונות השיכונים שבהן מתגוררים עדיין רבים מבין 16,900 תושבי העיר. אלה זוכרים ומבכים עדיין דווקא את פרויקט הדגל, שלא יצא בסופו של דבר אל הפועל - הקמת מפעל ענק של חברת אינטל בעיר.

     

     

    יותר משני שלישים מהמועסקים בבית שאן עובדים במפעלים שבבעלות הקיבוצים. בין היתר הם עובדים במשחטה ובמפעל מוצרי הבשר של "עוף טוב" ב"טיב" טירת צבי, מחלבת תנובה שבתל-יוסף ובמקומות נוספים מחוץ לעיר. באזור התעשייה של העיר פועלים רק עסקים קטנים, למעט מפעל הכבלים והסיבים האופטיים "סופריור". המעסיק הגדול בבית שאן היא העירייה,

    שבה עובדים כ-240 איש באופן ישיר. עוד כמה עשרות עובדים ברשת המתנ"סים ובשלוחות העירייה, וכן סמוכים על שולחנה 160 פנסיונרים.

     

    "הבעיה המרכזית הייתה ונשארה תעסוקה לצעירים", אמרה ל-ynet ב', אחת מתושבות העיר, אשת חינוך במקצועה ואם לשלושה. שני ילדיה הגדולים סיימו את הלימודים האקדמיים ובניגוד לצעירים אחרים, שעזבו את העיר למרכז הארץ, הם מנסים למצוא את עתידם בבית שאן. "הבעיה היא שאין כאן שום דבר להציע למי שחוזר אחרי לימודים אקדמיים. הכול עבודת כפיים בשכר מינימום. למה שבחור שלמד שלוש או ארבע שנים במכללה או באוניברסיטה יילך לארוז תמרים במפעל? איך זה ייתכן שיותר מ-60 שנה העיר הזו לא הצליחה לגייס מפעל נורמלי אחד או חברת היי-טק שתיתן עתיד למשכילים שירצו להישאר ולגור כאן?".

     

    מחירי הנדל"ן דווקא עולים         (צילום: חגי אהרון)
    מחירי הנדל"ן דווקא עולים (צילום: חגי אהרון)

     

    העובדה שב' ורבים מהתושבים האחרים שהתראיינו לכתבה אינם מוכנים להיחשף בשמם, היא סימפטום נוסף לחולשה חברתית הבאה לידי ביטוי בבית שאן: מתיחת ביקורת על העיר והחיים בה, כמוה כמתיחת ביקורת על העירייה והעומד בראשה, ז'קי לוי. התופעה של תושבים החוששים למתוח ביקורת על העירייה באה לידי ביטוי גם בימי המחאה החברתית בקיץ 2011, כשתושבים בבית שאן חששו לצאת לרחובות מחשש שייתפסו כאנשי אופוזיציה לרשות המקומית.

     

    "לא בשביל זה למדתי"

    ובחזרה אל ב' ומשפחתה. אחד מבניה מדלג בין שתי משרות חלקיות, בהוראת מחשבים ובהנחיית אירועים. בן אחר, א', סיים לפני יותר משנתיים תואר הנדסאי בתחום טכנולוגי. מאז הספיק להינשא וכיום הוא עוסק בקידום מכירות בעסק לממכר מזון. "כבר שנתיים וחצי אני שולח קורות חיים לכל המפעלים באזור. ניסיתי לפנות גם באופן ישיר, וגם באמצעות אנשים שאני מכיר ועובדים שם, ושום דבר לא עזר. הדבר היחיד שהם רוצים זה מישהו עם ניסיון - או שאתחיל כעובד ייצור ואולי, בעוד שנתיים, אם יהיה מקום והזדמנות, אוכל להתקדם הלאה. לא בשביל זה למדתי", הוא מבהיר.

     

    "יש לי חבר תושב ראשון לציון. הוא למד איתי כאן במכללה בצפון, רצה לעבור צפונה ולחיות פה, אבל מהר מאוד הבין שאין לו מה לחפש כאן. הוא חזר הביתה ותוך חצי שנה מצא עבודה במקצוע. כיום הוא מרוויח 9-9.5 אלף שקל בחודש. כאן, גם אם הייתי מתקבל לעבודה, הייתי מרוויח בערך 6-6.5 אלף. אני לא מתפנק, אבל המצב הזה גרוע לצעירים, ולא פלא שכולם עוברים מכאן", אמר א' בכאב.

     

    בשכונת קריית רבין הווילות הולכות ונבנות. מי יגור בהן? (צילום: חגי אהרון)
    בשכונת קריית רבין הווילות הולכות ונבנות. מי יגור בהן?(צילום: חגי אהרון)

     

    כשא' מסתכל החוצה, הוא לא בהכרח מדבר על תל אביב או מרכז הארץ. מספיק לנסוע חצי שעה מערבה, לעפולה, עיר שנהנית מתנופת פיתוח חסרת תקדים. "הפנטזיה של כל בית שאני היא להיות כמו עפולה. בכל פעם שאני נוסע לשם, אני רואה בניין חדש, עסק חדש, מפעל. אפשר לחפש עבודה גם שם, אבל למה אני צריך את זה? הרי בית שאן מוקפת במפעלים, למה אני צריך להרחיק? למה אי אפשר לקבל צ'אנס פה?"

     

    על פי נתוני הלמ"ס, המשכורת החודשית הממוצעת לגברים בבית שאן עמדה בשנת 2010 על 6,675 שקל בחודש, ואילו נשים הרוויחו בממוצע 4,291 שקל. "אין כאן אבטלה אבל גם אין התקדמות", מתמרמר איש האיגוד המקצועי במועצת פועלי בית שאן, אפי כהן-צמח, שהוא גם חבר מועצת העיר. "אנחנו עובדים במפעלים היסטוריים ובמשכורות היסטוריות. בשביל משכורות ועבודות כאלה אין לצעירים מה לחפש פה. כמעט בכל בית בעיר יש ילדים שלא חזרו הביתה אחרי הלימודים. הם מוצאים את פרנסתם מחוץ לעיר ולאזור, אפילו בערים אחרות בצפון. בהיי-טק, באקדמיה".

     

    "אז נכון, לא הצליחו להביא את אינטל להקים כאן מפעל, למרות הטבות במאות מיליונים, אבל זה רק מפעל אחד", אמר כהן-צמח. "יש אחרים, יש עוד מפעלי היי-טק במדינה, ועובדה היא שהם מגיעים ליקנעם, למגדל העמק ואפילו לקריית שמונה. הרי מפעל כזה נותן ערך מוסף לא רק למי שעובד בו באופן ישיר, אלא לעשרות עסקים ומאות עובדים מסביב".

     

    בגלל הבנייה - שכר הדירה מזנק

    לדברי א', המשכורות הממוצעות בעיר אינן מספיקות לרכישת דירה או בית באחד מהפרויקטים החדשים. "דווקא אנחנו מפסידים מהעלייה במחירי הנדל"ן ומהפרויקטים החדשים. משלמים יותר על הדירות השכורות, ולמי שמרוויח פה שכר של 6,000 שקל אין שום סיכוי להגיע לדירה באחד הפרויקטים. צריך הון בסיסי, ואי אפשר אפילו לחסוך כששכר הדירה מזנק".

    בית הספר היה בסכנת סגירה (צילום: חגי אהרון)
    בית הספר היה בסכנת סגירה(צילום: חגי אהרון)

     

    הצעירים שבכל זאת חיים בעיר מספרים כי אין בה מוקדי בילוי לשעות הפנאי. "אין פה לא מועדונים, לא פאבים ואפילו לא קולנוע. בעיר לא משתלם לפתוח כלום, כי חייבים לסגור בשבת. הפתרון הוא שוב – או בעפולה או בקיבוצים באזור, לשם יוצאים לבלות. הבדיחה אצלנו היא שהצעירים בבית שאן מבלים בעיקר בחתונות", סיפר איש עסקים צעיר כבן 28, תושב העיר.

     

    תופעת העוזבים קיימת בכל מגזרי האוכלוסייה, ועולה בכל שיחה. אפילו דובר העירייה, עזרא פרי, מודה כי הבעיה קשה. הוא עצמו כמעט היחיד מבני המחזור שלו בבית הספר ששב לחיות בעיר. גם על פי נתוני הלמ"ס סובלת בית שאן מהגירה שלילית של כשליש האחוז בשנה.

     

    צריכים תיירות

    שלושת ילדיו של יצחק וייצמן, יזם מקומי ומי שאחראי בין היתר על הקמת המופע האורקולי "לילות שאן" באמפיתיאטרון הרומי הקדום, עזבו את העיר אחרי לימודיהם ומתגוררים במרכז הארץ. "אין מה לעשות, כי כאן אין לבעלי השכלה אקדמית לאן להתקדם. בכל משפחה אולי נשאר בן אחד במקרה הטוב", הוא אמר. "אני אוהב את העיר הזו, חי פה עוד מלפני שהיא הוקמה, אבל לילדים שלי אין מה לחפש באזור הזה".

     

    "עושה את מה שאני אוהב". יצחק ויצמן (צילום: חגי אהרון)
    "עושה את מה שאני אוהב". יצחק ויצמן(צילום: חגי אהרון)

     

    וייצמן עצמו מאמין כי הפתרון הנכון לעיר הוא פיתוח הפוטנציאל התיירותי. הוא פיתח בשנים האחרונות תחביב שנראה כמו נטע זר בלב העיר החצי-מדברית - יקב במרתף ביתו. "יש לי כרמים ברמות נפתלי ובעמק האלה, נסיעה של שעה-שעה וחצי. כאן אני עושה הכול. סחיטה, התססה, יישון בחביות של עץ אלון צרפתי, שיוצר עבורי בהונגריה", הוא סיפר. "אבא שלי שגדל בצרפת אהב יין והנחיל גם לי את האהבה הזו. למדתי, התפתחתי ועכשיו אני עושה כאן את מה שאני אוהב".

     

    בחצר ביתו הקים מרכז מבקרים, שבו הוא מציג מגוון יינות קטן אך מובחר, שכבר צבר לעצמו צבא אוהדים בארץ וגם באירופה. גם את הגבינות הקשות שהוא מגיש ייצר במו ידיו, ואת הזיתים כבש בגיגיות. רק על דבר אחד הוא מצטער: "התושבים פה בבית שאן די קשים, לא ממש מפרגנים. עד היום לא קנו ממני אפילו בקבוק יין אחד, אפילו לא אנשים ששותים יין באופן קבוע".

     

    היזמים והמאמינים מסתמכים על השכונות החדשות ועל הפרויקטים הכלכליים שיהיו זרז לגידול האוכלוסייה ולהחזרת הבנים שנטשו. "נכון, את מפעל אינטל לא הצליחו להביא לפה, אבל יש פה שלושה פרויקטים משמעותיים מאוד שיהפכו את בית שאן בעתיד הנראה לעין לאימפריה כלכלית", מתלהב ומאמין מורן גורן, יזם ובעל עיתון מקומי בבית שאן. גורן מאשר כי הוא ידיד וחבר של ראש העיר, "עוד מלפני שהוא היה בעירייה", אך מבהיר כי אינו מחויב לו, אלא אומר את הדברים מהתרשמותו ומהידע האישי. "הרכבת נמצאת בדרך ויחד איתה מסוף מטענים ענק שדרכו תעבור סחורה לירדן. אני מאמין שבסופו של דבר, גם מפעל עוגן יהיה פה. כל מי שמבין קצת בכלכלה מגיע לכאן, זה לא סתם שיש כזו התעניינות בנכסים כרגע בבית שאן", הוא אמר.

     

    שוק הנדל"ן פורח

    ואכן, מחירי הנדל"ן בעיר מזנקים בשנים האחרונות בשיעור חסר תקדים. צעיר מקומי ואיש נדל"ן סיפר כי מחירי הדירות עלו בשיעור של מאות אחוזים, ואילו מחירי השכירות טיפסו בכ-50 אחוז. "דירות שיכון של שלושה-ארבעה חדרים, שאפשר היה לשכור ב-1,200 שקלים בחודש, מגיעות ל-1,800 שקלים או יותר", סיפר איש הנדל"ן, "דירות קטנות שנמכרו לפני שנתיים בסביבות ה-100 אלף שקלים, נמכרות היום במחירים שקרובים ל-300 אלף שקל".

     

    במקביל לעליית המחירים נבנים בעיר שני פרויקטים גדולים, המשמעותי בהם הוא שכונה חדשה של יותר מ-1,000 יחידות דיור, רובן ככולן צמודות קרקע. ההתעניינות בפרויקט גדולה מאוד ולכל אחת מהגרלות המגרשים שהתקיימו עד היום ניגשו מאות משתתפים. קרוב ל-25 אחוז מכלל המגרשים מיועדים לתושבים שאינם מתגוררים כיום בבית שאן. למכרזים ניגשים לרוב תושבים מבוססים, וכן תושבי חוץ שרבים מהם הם אנשי זרועות הביטחון השונות. אלה מקווים לנצל בין השאר את הטבת המס, בשיעור של 13 אחוז, שממנה עדיין נהנית העיר. מחירי הקרקעות בשכונה מגיעים בין 150 אלף לכ-270 אלף שקל ליחידה. בחלק מהמקרים מדובר ביחידות פרטיות ובאחרים ביחידות דו-משפחתיות. בשכונה החדשה אמורות להיבנות גם כ-130 יחידות דיור בבנייה רוויה, ובית ספר יסודי נמצא בשלבי בנייה מתקדמים ולצדו שני גני ילדים.

     

    צים סנטר (צילום: חגי אהרון)
    צים סנטר(צילום: חגי אהרון)

     

    פרויקט הבנייה השני הוא שני מגדלי דירות בשם מגדלי בנימין, בני עשר קומות. בעיר מציינים כי זהו פרויקט הבנייה הרוויה הראשון הנבנה במקום זה שנים, אולם אף על פי שמדובר ב-56 דירות יוקרה - בשטח של 125 מ"ר - רבים מהתושבים בבית שאן מסתייגים ממגורים בבניינים גבוהים. מחירן של הדירות, אגב, מתחיל ב-780 אלף שקלים ועולה ככל שהדירה ממוקמת בקומה גבוהה יותר.

     

    שיקול נוסף בתחשיב הכלכלי של האופטימיסטים הוא קצב גידול התושבים בהרחבות הקהילתיות בקיבוצים בעמק המעיינות (עמק בית שאן). כמעט בכל קיבוצי העמק יש כיום הרחבות המשמשות בית לבנים חוזרים ולתושבים חדשים כאחד. היזמים מעריכים כי אוכלוסיית האזור תגיע עד סוף השנה הבאה לכ-35 אלף איש.

     

    חינוך גם בקיץ

    הקרבה לקיבוצים הביאא גם לשינוי מעניין במערכת החינוך בבית שאן. על מנת להתמודד עם ההרשמה המוגברת של תלמידים בני העיר למערכות החינוך הקיבוציות - תופעה שהביאה לירידה במספר התלמידים בעיר – הגו במערכת החינוך תוכנית מקורית. מנהל מחלקת החינוך העירונית, עמי שמואל, סיפר כי בית הספר היסודי "גלבוע" היה בסכנת סגירה לפני כמה שנים, כשרק 19 תלמידים נרשמו לכיתה א' במוסד החינוכי. הפתרון היה הקמת "גני קיבוצים" בתוך העיר - גני יום ארוך שבהם מוגשות לילדים שתי ארוחות מדי יום, ללא חופשות, גם לא בחגים או בחודשי הקיץ. הפרויקט הוגדר כהצלחה וכיום רשומים בכיתות א' בבית הספר 68 תלמידים בני העיר.

     

    יתרה מכך: בפרויקטים עירוניים אחרים, בעיקר במגזר הדתי, דווקא הקיבוצניקים הם אלה שעוברים ללמוד בעיר. בחלק מבתי הספר הממלכתיים-דתיים בבית שאן הוקמה מסגרת של "תלמוד תורה" ויותר מ-60 תלמידים מבני הקיבוצים מגיעים ללמוד בה גם הם.

     

    בבית שאן שבעה בתי ספר יסודיים ושלושה תיכוניים מקיפים - חילוני, דתי וישיבה תיכונית (גם בה לומדים בני קיבוצים). בשנים האחרונות פועלת העירייה בצורה אינטנסיבית לשיפור אחוזי הבגרות, ואכן ממוצע ההצלחה בקרב תלמידי בתי הספר התיכוניים הלומדים בעיר גבוה מהממוצע הארצי.

     בקרב תלמידי התיכון הדתי היו אחוזי הזכאים 64.1%, בקרב תלמידי המקיף הכללי 66.67% ואילו תלמידי הישיבה התיכונית הגיעו לשיעור של 85.1% זכאות. על פי נתוני משרד החינוך, המתייחסים לכלל תלמידי כיתה י"ב הגרים בעיר (גם אלה שאינם לומדים בה), מגיעה התוצאה לכדי 51.85% בלבד.

     

    א' ההנדסאי, שעדיין נשאר לגור בבית שאן, נישא לבת המקום ומקווה להתפרנס בכבוד. הוא מסביר כי בשורה התחתונה, זו בכל זאת עיר שכדאי לגדל בה ילדים. "זה מקום קטן וחם, עם אנשים טובים. העיר בטוחה יחסית, אין בה הרבה פשיעה, והחיים פה זולים ונוחים יחסית", מסכם א', "שרק תבוא כבר הרכבת, ונוכל בתוך חצי שעה להגיע למקום עבודה נורמלי בחיפה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הולכים מבית-שאן: "אין לעיר הזו מה להציע""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחירי הנדל"ן דווקא עולים
    צילום: חגי אהרון
    חבר מועצת העיר, אפי כהן-צמח
    צילום: חגי אהרון
    הקיבוצניקים עוברים ללמוד בעיר. עמי שמואל
    צילום: חגי אהרון
    מומלצים