הילדים המפונקים של מכבי חיפה

פעם הפחידו אותי שעצלנים, מפונקים ותככנים הולכים לגיהינום. עבדו עליי. הם מגיעים לכדורגל הישראלי ונשבע לכם שזה יופי של גן עדן. הכסף לא רע, עובדים שעתיים ביום ואין עליך שום אחריות. כן, לפעמים יש קצת לחץ ובלגן, אבל תמיד אפשר לגלגל את האחריות לכיוון הבוס, הלא הוא המאמן על הקווים.

התקצירים ב-ynet ספורט:

• את השערים הנהדרים שכבשה בית"ר ראיתם?
• עוד מהפך תוצרת מנצ'סטר יונייטד
• הניצחון הדרמטי של מכבי ת"א ביורוליג
• וגם הערב האדיר במלחה פה
  

לא מזמן ראינו את זה קורה לאלי גוטמן בנבחרת ועכשיו הגיע תורו של ראובן עטר במכבי חיפה. נקדים ונאמר, עטר הצליח לעשות מקבץ מרשים של טעויות מרגע שקיבל את התפקיד עליו חלם, מאמן הכדורגל של קבוצת נעוריו. מהחתמת שחקנים בינוניים, בניית קבוצה בשיטת טלאי על טלאי ועד שינויים תכופים בהרכב.

אבל מפה ועד פסטיבל היבבות המתפנק של שחקני מכבי חיפה שנפתח לאחרונה, המרחק הוא עצום. זה בעצם לא עניין של מרחק – הכדורגלנים פשוט

לא תופסים את תפקידם ואחריותם במשוואה של מאמן-שחקן-קבוצה.

ובמציאות המעוותת הזו, אין פלא שרגע אחרי ההפסד אנחנו פתאום שומעים על שחקנים (בעילום שם, כמובן) שמספרים שהם "לא יודעים לאן צריכים לרוץ במגרש". אחרים מדברים על הצורך בחיבוק של המאמן. לעיתים, אתה מתקשה להבין אם מדובר בכדורגלנים מקצוענים, שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, או בחבורת נערות בטיול בת-מצווה שנעלבו כי לא אפשרו להן לשבת ליד החלון.

ועוד לא דיברנו על ה"זובור הנוראי" שנעשה לקפטן יניב קטן, ששמע כמה שעות לפני המשחק שהוא לא יפתח בהרכב. זה לא סתם מעליב, זה כבר מהלך אגרסיבי פוגעני בסמל. נו, באמת, למאמן מותר לספסל את השחקן המוביל שלו אם הוא חושב שזה נכון מקצועית. יותר מזה, מותר לו גם לנער אותו קלות במה שמוגדר "אקט מנהיגותי". זה נעשה מדי יום, בכל מקום עבודה בעולם ולטובים מכולם.

עוד ב-ynet ספורט:

• האם קווארסמה חשף את איבר מינו?
• למה לי פוליטיקה עכשיו/ טור
• איזי שרצקי מציג: מכבש לחצים
  

כשזה קורה במגרש כדורגל, פתאום כולם רגישים כל כך לנפשו העדינה של השחקן בן ה-31 ומבינים את המלנכוליה שעטפה אותו כשניגש לבעוט את הפנדל היישר אל שמי יפו. באופן משונה, לא נשמעה אף מילת ביקורת על הקפטן המנוסה, שהחמיץ פנדל שאולי יכול היה להחזיר את מכבי חיפה למשחק.

שחקני מכבי חיפה עם הראש האדמה(צילום: ראובן שוורץ)

אז כדורגלנינו המוכשרים יודעים לדקלם מתוך שינה קלישאות בסגנון "אני מקבל את החלטת המאמן כמו גבר" ו"כולנו נצטרך ביחד להוציא את העגלה מהבוץ". אבל כשהם מתעוררים אל תוך הבלגן, מתברר שמדובר בלא יותר מחבורת ילדים מפונקים, שברגע שקצת קשה הם יודעים בדיוק לאן כדאי לזרוק את הבוץ.