לא האמנתי שאני שווה אהבה. רק סקס

מאחורי מיתר (שם בדוי), צעירה בת 23, עומד סיפור חיים שלא היה מבייש את טובי התסריטאים האפלים של ימינו. מדובר בבחורה שגדלה במשפחה חסרת אמצעים והתגלגלה לחיים המלאים בהתעללויות אכזריות, התמכרויות ושהייה ממושכת במוסדות סגורים.

עוד בנושא:

גם סמס מאיים לאשה יכול להיחשב אלימות

למה הן לא עוזבות? כיצד לצאת ממעגל האלימות?

מה אפשר לעשות נגד אלימות במשפחה?

בדרך כלל, אנשים שנכנסים ל"מעגל הקסמים" של עוני, אלימות וערעור נפשי, לא מצליחים לצאת ממנו תוך שנים ספורות, אך מיתר היא עדות חיה ונושמת לכך שבעזרת תושייה ורצון אמיתי להתגבר על המכשולים ולהיות מאושרים, אפשר גם אחרת.

כיום מיתר מאורסת לבחור מקסים, מחזיקה במשרה קבועה ומתנדבת בעבודה עם בעלי חיים, תחום הקרוב ללבה. היא מוקפת בחברים ומקרינה שפע של קסם אישי ושמחת חיים מדבקת. קשה להאמין שרק לפני שנים ספורות היתה בת עשרה מיואשת שאיבדה כל תקווה לחיים טובים, ובעקבות כך גם ניסתה ליטול את חייה.

מין תמורת שתיקה

הייתם מצפים שאספר לכם שמיתר באה ממשפחה מפורקת, אולי אלימה, אך זה לא כך. הסיפור הטרגי של חייה מתחיל בגיל 13, כשנענתה להצעות עבודה של ציור אמנותי בעירום, כדי להרוויח קצת 'כסף צד' ולעזור בבית. חלק ממעסיקיה חתרו למגע מיני מרומז, וכשנתקלו בסירוב - כפו אותו עליה. "בגיל הזה לא ידעתי איפה להעמיד את הגבולות. עם הזמן גרמתי לעצמי להאמין שזה פשוט חלק מהעבודה", היא מספרת.

לא ניסית להתנגד בצורה נחרצת?

"יש דברים יותר כואבים מאונס וגינלי...", לוחשת מיתר. "בוודאי שבהתחלה ניסיתי להתנגד, אך בשל עובדה זו חטפתי מכות רצח והשפילו אותי. גרמתי לעצמי להאמין שכאשר אני 'מאפשרת' לזה לקרות, לפחות השליטה היא בידיים שלי והצד האלים באונס נמנע ממני".

"בתקופה זו הדבר שהכי פחדתי ממנו היה אונס אנאלי, כאב שגם הסיוטים הכי גרועים שלך לא היו יכולים לברוא, והייתי מוכנה לעשות הכל כדי להימנע ממנו - גם אם זה אומר להיעתר לחדירה וגינלית. אני זוכרת שגם שנים לאחר מכן, כשהאקס שלי ניסה להעיר אותי במיטה בנשיקות לאורך גופי, צעקתי בחרדה 'רק לא בתחת'".

במהלך שנתיים וחצי ארוכות וקשות, מיתר הופכת לשק חבטות וזיונים של דמויות אפלות שחוזרות לעוד ועוד. היא פוחדת פחד מוות שמא הדבר יתגלה ברבים, והתוקפים, אשר יודעים על כך, מאיימים עליה וסוחטים אותה: מין בעבור שתיקתם.

אלו מכם המצקצקים בלשונם וחושבים לעצמם עד כמה מטומטמת הילדה הזו על כך שלא גילתה את האמת למישהו, שינסו רגע להיזכר איך הם היו בגיל שלוש עשרה, גיל שבו רובנו חשים מנותקים מההורים וחרדים למוניטין החברתי שלנו (מקרי ההתאבדות הרבים עקב הצקות בפייסבוק מהווים הוכחה טרגית לכך). מיתר הרגישה שהיא חופרת לעצמה בור שאין לה איך לצאת ממנו.

בגיל חמש עשרה היא עוברת התמוטטות עצבים ולא מסוגלת ללכת או לדבר. היא מאושפזת בבית חולים ומשם עוברת למוסד פסיכיאטרי. עובר זמן רב עד שמיתר מצליחה לשתף במה שעבר עליה ולנסות להתמודד עם הטראומה. במשך שלוש שנים היא כלואה במוסד סגור, ונאלצת לנטול תרופות פסיכיאטריות. החיים במחלקה שמעטים זוכים לחזור ממנה אל חיים נורמליים, מעוררים בה תחושה של ייאוש מוחלט.

האם ניסית להתאבד?

"כן, מספר פעמים. לא הרגשתי שיש לי בשביל מה לחיות. הייתי אדם שבור. אני זוכרת שפעם אחת חברה ואני תכננו להתאבד ביחד, וכל אחת מאיתנו נטלה כמות עצומה של כדורים. אני שרדתי אך היא לא".

לא נשית, תת-אנושית

זמן קצר לאחר שמיתר משתחררת מהמוסד הסגור, בגיל שמונה-עשרה וחצי, היא פוגשת את דן (שם בדוי). היא מתארת אותו כבחור אלים ונצלן, ואת הקשר הרומנטי איתו, שנמשך שלוש שנים, כאכזרי וחולני.

אז למה נשארת איתו?

"את צריכה להבין - היתה מודבקת לי תווית של חולת נפש על המצח, ולא האמנתי שאי פעם מישהו יוכל לאהוב אותי. כשדן התחיל איתי, זו היתה הפעם הראשונה שמישהו היה מעוניין בי מאז השחרור, ולאחר שלוש שנים בהן לא רק שלא הרגשתי נשית או מושכת, אלא לפעמים גם תת-אנושית, לא היה צריך יותר מזה".

מה היה כל-כך חולני במערכת היחסים שלכם?

"הקשר ביננו היה פגום עוד מהתחלה. בדייט הראשון שלנו שכבנו חמש פעמים באותו הלילה, ואני זייפתי שאני גומרת בכל פעם ופעם. לפעמים פשוט גנחתי מכאב".

"בעקבות מה שעברתי זו היתה הדרך היחידה שבה האמנתי שאני שווה, הדרך היחידה למשוך בנים. לא האמנתי שמישהו ירצה אותי בשבילי, ולא בשביל הסקס. דן היה מבוגר ממני בשמונה שנים והיה לו נוח שיש לו מישהי חסרת עמוד שדרה שהוא יכול לנצל".

איך בדיוק הוא ניצל אותך?

"מבחינה כלכלית, הוצאתי עליו סכומי עתק. זה התחיל בכך שבשבוע הראשון שהיינו יחד, הצעתי לו את הטלוויזיה הישנה של אמא שלי כי היא עמדה לזרוק אותה. בסופו של דבר, היא שינתה את דעתה אבל דן טען שהפרתי הבטחה. נאלצתי לקנות לו טלוויזיה חדשה על חשבוני. משם זה התגלגל לקניות בסופר, תדלוקים ואפילו תשלום שכר דירה. במובן מסוים, כנראה שניסיתי לקנות את האהבה שלו אלי, כי לא הרגשתי ראויה לאהבה אמיתית".

ובאותה נקודה לא הרגשת שזה הזמן לקום וללכת?

"ניסיתי וניסיתי אך ללא הצלחה. הרגשתי שאני מכורה אליו. לפחות פעם בחודש הייתי עוזבת את הדירה המשותפת, אורזת את כל החפצים וחוזרת לאמא שלי. למחרת כבר הייתי מתחננת לו בטלפון למחילה, וחוזרת 'הביתה' בבושת פנים. פעם אחת, לאחר שהוא היה אלים במיוחד כלפי, פינצ'רתי לו את האופנוע וברחתי. כשרציתי לחזור אליו הייתי צריכה לקחת אותו לתיקון על חשבוני וגם לשלם לו 400 שקל כדי שיוכל לקנות מכשיר רדיו שרצה בתור פיצוי".

האם האלימות בקשר שלכם היתה יומיומית?

"כן, זה היה עניין שבשגרה. הייתי רגילה לחטוף מכות ולהגיד שנפלתי במדרגות כששואלים על הסימנים הכחולים. הוא היה מטיח לי את הראש בקיר רק כי אמרתי מילה לא במקום. פעם אחת ישבנו עם חבר משותף שלו על קולה ופיצוחים. לקראת סוף הבקבוק דן מזג לו ולי את הכוס עד למלואה, ולא מזג לחבר שלו. הערתי לו על כך מול החבר שלו והוא סינן לעברי 'את הולכת לחטוף את המכות של החיים שלך בגלל זה'. מבחינתו, פגעתי בכבוד שלו".

"בדרך חזרה מהבילוי הוא עצר לקנות סיגריות בדראגסטור, ואני התחלתי לבכות רק מהמחשבה של מה הולך לקרות כשנחזור הביתה. חבר שלו ניסה לעודד אותי בתמימות: 'אל תדאגי הוא עוד כמה דקות חוזר'. לא היה לו מושג על מה הדמעות הללו באמת".

תחושת ההקלה שבגמילה

לפעמים שינוי אמיתי דורש תקופת הבשלה ממושכת. לפי מיתר, זה מה שקרה לה עם דן: "תמיד אמרתי שלא משנה מה כולם אומרים לי או אפילו מה קול ההיגיון שלי מורה לי, ההתנתקות מדן תגיע בזמן המתאים, כשימאס לי להיות מכורה. את צריכה להבין שעד אותה נקודה זה היה דפוס הפעולה הקבוע שלי, בין אם זו התמכרות לאלכוהול, לסמים או לבחורים".

"פעם אחת, אחרי עוד ריב שטותי, צרחתי על דן שיעזוב את הדירה. פתאום שמתי לב שהמסקרה שלי כבר לא נמרחת בגלל הדמעות ושאני לא אבודה ומתייפחת, אלא מרגישה הקלה עצומה, כאילו אבן נגולה מעל לבי. כך עבר לו חודש ולא החלפנו מילה. בסוף הוא התקשר אלי והבהרתי לו שאני כבר לא מעוניינת. ואז כמובן שהיוצרות התהפכו, והוא התחיל לנסות לחזר אחרי ולקנות את האהבה שלי, אבל זה כבר לא עזר. לראשונה בחיי - נגמלתי".

מה היה שונה בפעם הזאת לעומת הפעמים הקודמות שעזבת ואז חזרת?

"תמיד ידעתי שאני אוכל לצאת מהקשר הזה ולעזוב את דן אבל בזמן שלי: ביום שאדע שיש לי את הכוח האמיתי ולא נסיון 'לעשות שריר' שנובע ממשבר רגעי, אלא מעשה שמגיע מהרגע הכי טהור שהיה לי עם עצמי - הרגע שחיכיתי כבר שיצא מהדלת כי ידעתי שיותר הוא לא יחזור".

אפשר גם אחרת

שנה לאחר מכן מיתר הכירה את ארוסה לעתיד, עידן (שם בדוי). היא כבר לא היתה שבורה ו'פתטית' כמו שהיא מעידה על עצמה, להפך - היא סוף-סוף הרגישה שהשיגה את החיים שלה בחזרה. לאחר שנתיים וחצי של זוגיות, עידן הציע לה נישואים, ומאז היא מתקשה להסתיר את החיוך על פניה כששואלים אותה על הטבעת.

יש לך מסר לכל אותם קוראים המזדהים עם המצב שבו היית בעבר?

"באותה תקופה חשבתי שמגיע לי להיענש על מה שעשיתי, שכל הכאב הזה מגיע לי ולגיטימי, אבל תמיד האמנתי שיש צורות אחרות וחיוביות יותר לאהבה וידעתי שזה יגיע אלי, אבל בזמן אחר, כשאני באמת אהיה מוכנה. האמונה הזאת היא שהצילה אותי, כי בעיני היתה תקווה למשהו טוב יותר בעתיד. אולי זאת קלישאה, אבל מהנקודה הכי נמוכה אפשר רק לעלות".

ומה באשר למשפחה והחברים שצופים בנעשה חסרי אונים?

"טיפ קטן וחשוב לכל המבקרים מהצד - החיים של האהובים עליכם תלויים בכוח האדיר שלכם לא לבקר, אלא לחבק, לסלוח ולקבל אותם, גם ברגעים הפחות יפים שלהם. אתם אלו שעוזרים לנו להיאחז בשפיות ולדעת שכשנצא מהבור העמוק הזה, יהיו שם אנשים לחבק אותנו, ולא להלקות אותנו על חטאינו".

משפט אחרון?

"קצת מוזר, אבל שמעתי לא מזמן משפט מסדרת טלוויזיה שמאוד התחברתי אליו: אם שרדת את ההתעללות, בטוח תשרדי את ההחלמה". 

• לעמוד הפייסבוק של דנה מויסון