"ארץ יבשה": וגם הסרט קצת יבשושי
שיתוף הפעולה המסקרן של הבמאי ג'ון הילקוט עם התסריטאי ניק קייב הניב הפעם אגדת פשע קולנועית מפוספסת שלוקה בהיעדר כיוון ומורכבות. רק הדם שניגר מרטיב קצת את "ארץ יבשה"
"ארץ יבשה" ("Lawless") מנסה לברוא מחדש את המיתולוגיה של סרטי הגנגסטרים. כפי שהיה בזמנו "צומת מילר" של האחים כהן, והיום סדרת הטלוויזיה "אימפריית הפשע". אלא שבהיעדר כיוון, דמויות מעניינות וסיפור מורכב, התוצאה היא סרט משמים וסתמי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
זהו שיתוף הפעולה השני בין ניק קייב (שכתב את התסריט ושותף לכתיבת המוזיקה) והבמאי ג'ון הילקוט. ב-2005 חברו השניים ליצירת "ההצעה", מערבון אלגי וייחודי שאף הוא ביקש לבחון מחדש את הז'אנר ההוליוודי הקלאסי. בעקבותיו הילקוט העז ועיבד, בהצלחה חלקית בלבד, את ספרו הפוסט-אפוקליפטי של קורמאק מקארתי, "הדרך" (2009). נוכח העבודות היפות והמרתקות הנ"ל, צורם "ארץ יבשה", ובכן, ביבשושיותו.
אחים בדם
העלילה מתרחשת בארה"ב של תקופת היובש, וגיבוריה הם שלושה אחים בני משפחת בונדורנט. הסרט מבוסס על הספר"The Wettest County in the World" מאת מאט בונדורנט, נכדו של אחד הגיבורים כאן שעוסקים בזיקוק לא חוקי של אלכוהול. מנהל המפעל המשפחתי הזה הוא פורסט (טום הארדי), ולצדו עובדים הווארד (ג'ייסון קלארק) חם המזג, וג'ק הצעיר (שיה לה-בוף), גיבור הסרט ומי שיהיה לימים סבו של מחבר הספר. שותף נוסף בעסקיהם הוא קריקט (דיין דיהאן), שוטה מקומי.
האיום על העסק המשפחתי מופיע בדמותו של סוכן פדראלי סדיסט המגיע משיקגו (גאי פירס), שבמראהו האנדרוגיני והמגונדר יתר על המידה מייצג אלטרנטיבה "מסוכנת" לגבריות המיתית של כנופיית המזקקים. באחת הסצינות הגרפיות ביותר בסרט הוא מכניס מכות רצח בפרצופו הנערי של האח ג'ק, תוך שאינו טורח להסיר מעליו את כסיותיו. זוהי סצינה טעונה מאוד בכל הנוגע לקונוטציות המיניות שלה, אך הילקוט וקייב מותירים את ההיבט הזה של סרטם בלתי מפותח.
החיבור בין מיתולוגיה ואלימות עומד בבסיס רבים מהמערבונים וסרטי הגנגסטרים האמריקאיים ("בוני וקלייד" ו"הסנדק" הם רק שתי דוגמאות בולטות). הנקודה הזו מודגשת באמצעות דמותו של פורסט שמוצגת, כבר בקריינות הפותחת את הסרט ואחר כך לכל אורכו, כמעין לזארוס מודרני החוזר ושב מן המתים.
העימות בינו, כראש המשפחה, לבין איש החוק שבא לחסלו הוא לפיכך עימות סמלי בין המיתי וההיסטורי (המתח הזה הופיע גם בשני סרטיו הקודמים של הילקוט), אך גם כאן כושל הסרט, בעיקר בשל הופעתו הביזארית מדי של פירס.
לא רק דמותו של פירס נדמית מופרכת. כזו היא גם הדמות שמגלם פה גארי אולדמן - גנגסטר עירוני שמעורב בעסקיהם של האחים. פושע אלגנטי ומאיים זה מהווה, כמדומה, מודל חיקוי בעבור ג'ק הצעיר (שנתקל בו לראשונה כאשר הוא מבצע חיסול לאור יום, שבסופו הוא קורץ לו במחווה), אך נוכחותו בסרט היא אקראית מדי, ועד היציאה מאולם הדמות הזו נמוגה לגמרי מהזיכרון. אותם דברים אמורים גם בדמותה של מלצרית בעלת עבר מסתורי (ג'סיקה צ'סטיין), שעובדת בבר שבבעלות האחים והופכת למאהבתו של פורסט.
הישרדות זה רומנטי
כמקובל בסרטי נרדפי החוק מסוג זה - ובמהלך הצפייה עולים בזיכרון גם "גנבים שכמונו" של רוברט אלטמן מ-1974 ו"חבר מרעים" של רוברט בנטון מ-1972 - הדמויות המיתיות משורטטות מבעד למבטו המשתאה של טירון העובר תהליך חניכה. ההיבט המיתו-פשיסטי של נאמנות שבטית והישרדות החזק בטריטוריה-ללא-חוק מתעטף כך בצביון רומנטי-סנטימנטלי. ב"ארץ יבשה" זוהי דמותו של ג'ק שמספקת את הפרספקטיבה הזו, אך הופעתו המוגבלת של לה-בוף אינה מאפשרת הזדהות עמה.
תהליך החניכה הגברי של ג'ק כולל גם התאהבות בבתו (מיה וואסיקובסקה) של מטיף מקומי, וכן את הבנת דרכי האקדח. אין זה מקרה שבאחת הסצינות היותר מצמררות בסרט הוא מוצא עצמו נושא בשליחות אחיו זוג אשכי-אדם מדממים. אך התהליך הזה, לפחות באופן הלא מורכב שבו הוא מוצג ב"ארץ יבשה", יכול להסתכם במשפט הבא - מי שמהסס לירות בחזיר בתחילת הסרט, יירה בתחליף חזיר בסופו.
אגב כך, הסרט טובל באלימות רבה (הכוללת, בין היתר, גלגול בזפת רותחת ונוצות של אדם חי) שאמורה להרתיע מצד אחד, ומאידך, להדגיש את הסביבה הפרועה שמתוכה צומחת המיתולוגיה האלימה של האחים בונדורנט. המוסרניים שבינינו יצקצקו בלשונם נוכח האכזריות שמשתוללת על הבד (שארוזה בצילום הלוקה בפיוטיות-יתר של בנואה דלהום). אך נוכח הריחוק של הצופה מהמתרחש, האלימות הזו מעוררת בעיקר שעמום.
