בפריימריז צמחה האופוזיציה ליחימוביץ'

בלהט ההפנינג השמח בבית ברל, אפשר להתפתות ולהאמין ששלי יחימוביץ' אכן השיגה את מבוקשה והיא מובילה כעת מפלגה התפורה לפי מידותיה הרעיוניות. הבה ניזכר בהן לפני שיתפוגגו. העבודה שיחימוביץ' מעוניינת בה היא מפלגת-פזילה-למרכז, מפלגת לא-למדינה- פלסטינית וכן לקואליציה, מפלגה שיושבת הראש שלה יכולה לדבר על טוהר הבחירות עד מחר בבוקר, אבל באפלולית ועדות הכנסת היא ידעה ועוד תדע לעשות מיני תחמונים שלאור הזרקורים תסלוד מהם מאוד.

בחירות 2013 - כל הדיווחים ב-ynet

פריימריז בעבודה - דיווחים נוספים ב-ynet

הרצוג בראש, מרב מיכאלי וסתיו שפיר בעשירייה

"אל תשלחו ילדים לצה"ל". מי את מרב מיכאלי?

מהאוהל לכנסת: 'מה שהחל ב-2011 ימשיך בקלפי'

לא, זו לא המפלגה שנוצרה מן הפריימריז, למרות שחלק מן האנשים שיחימוביץ' חפצה ביקרם אכן התברגו פנימה, גם בשל תמיכתה המסיבית וחיבוקה החם – אפילו שהכחישה את עוצמת החיבוק או את הכתף הצוננת שהפנתה לאחרים. יש בה ארבעה עיתונאים במקומות ריאליים ואפילו לא רמטכ"ל לשעבר אחד.

יש בה רק פוליטיקאי מקצועי חדש אחד (חיליק בר) בעשירייה הראשונה, יש בה מספר חסר תקדים של מובילי מחאות ושינויים חברתיים מכל הסוגים והמגזרים, יש בה אישה אחת (סתיו שפיר) שנולדה ב-17 במאי 1985 – שמונה שנים תמימות אחרי המהפך ההיסטורי של 77', ועוד ייצוג מכובד לאנשים צעירים - וחשוב לא פחות, שלוש נשים בעשירייה הפותחת וגם שלושה מזרחים. ורק אלוף אחד במילואים, פואד בן אליעזר, אבל הוא בכלל במשחק כדי להיבחר לנשיאות, ויפרוש אם ייבחר.

התמהיל מוחק את השרידים האחרונים. מיכאלי, שפיר, ברוורמן ובר לב (צילום: מוטי קמחי)

העבודה בחרה: מיכאלי ושפיר בעשירייה (צילום: יהונתן צור וניצן דרור)

התמהיל מעניין להפליא ומוחק לגמרי אפילו את שרידיה האחרונים של מפלגת העבודה ההיסטורית. לא עוד אנשי מנגנון שצמחו בסניפים ועלו לגדולה אט אט מתוך דיונים רעיוניים משמימים ודילים קטנים ומלוכלכלים: אלה אמנם קיימים ברשימה אך כבר לא יהיו כוכביה. לא עוד ביטחוניסטים חמורי סבר שיודעים הכי טוב מה טוב למדינה ולצה"ל, אלא מספר גדול של אופוזיציונרים שיודעים מה לא טוב ומה צריך לשנות כדי שאפשר יהיה לחיות כאן חיים נורמליים. לא הגמוניה גברית עם קישוטים בחצאית, ולא עוד אומרי הן אוטומטיים מכוח היותם תלויים לחלוטין בראש מפלגה.

יום אחרי הבחירות האמיתיות האנשים הללו עתידים לאתגר את המהלך שיחימוביץ' מובילה בנחישות עצומה. מרב מיכאלי וסתיו שפיר, איציק שמולי ויוסי יונה (על גבול המקומות הריאליים, אבל סמכות אינטלקטואלית ומוסרית מובילה), יריב אופנהיימר אם ייבחר ואבישי ברוורמן שנבחר (למרות שלא היה פרלמנטר מצטיין) ומיקי רוזנטל ומיכל בירן – נראה לכם שהאנשים הללו לוטשים את עיניהם לתפקיד סגן השר לענייני עלייה וקליטה בתוקף ההסכם עם הליכוד ביתנו? נראה לכם שהם-הם מי שיקדשו תמיד את המשמעת הסיעתית על פני קולו של המצפון העיקש שעוד לא קיבל עיסוי ממנעמי השלטון ועוד לא החליד לגמרי?

יש ליחימוביץ' בדיוק יום אחד ליהנות משמחת הפוסט-פריימריז, ואז היא אמורה להתחיל להזיע קשות. בין אם תצליח להתייצב בראשית 2013 כאלטרנטיבה לממשלה (לכו תדעו, כבר ראינו דברים מפתיעים מאלה) ובין אם תגיע להוטה לשבת למרגלותיהם של נתניהו וליברמן ולהיות קשובה למוצא פיהם, רבים וטובים בנבחרת שלה לא יקשיבו לה. הם עצמאיים מדי, בלתי צפויים מדי, חלקם אפילו שמאליים מדי.

מעל פואד, תתארו לכם 

הם לא ייתנו לה להעביר בחשאי החלטות מוזרות כמו לאפשר לחיים כץ להיות ח"כ וגם יו"ר ועד עובדי התעשיה האווירית – החלטה שיחימוביץ' אחראית לה בהיותה יושבת ראש ועדת האתיקה של הכנסת. והם לא יצביעו בעד קיצוצים בתקציבי רווחה, לא כשמרב מיכאלי, המנצחת האמיתית בניגוד גמור לרצונותיה של יחימוביץ', יושבת גבוה בעשירייה הראשונה. מעל פואד, תתארו לכם.

רבים וטובים וטובות ברשימה הזאת לא יסבלו את זגזוגיה

 המדיניים של יחימוביץ' ויזיזו לה את ההגה מנטייתו העיקשת ימינה: נראה לכם שתוכל שוב לגנות את הפלסטינים על בחירתם באו"ם, כשאף אחד מישראל הרשמית לא רוצה לדבר איתם? ההיגיון הפשוט אומר שלא, אי אפשר.

אלא שבישראל ההיגיון הפשוט מתאדה בדרך כלל ככל שמתקרב מועד הבחירות וההפתעות שנוחתות על ראשו של הבוחר הנבוך בשבועת שלפני. עוד תיתכן איזושהי מלחמה קטנה, מבצע צבא מהולל וחשאי, הוזלה מסיבית של מחירי הדלק או הפשרה פתאומית של קרקעות זולות לבנייה דווקא לחילונים. מצביעי העבודה צריכים כעת להתפלל שהנבחרת המגוונת, המעניינת, האזרחית כל כך שבחרו המתפקדים תדע להתמודד גם עם כל אלה, וגם עם יושבת הראש.