אני תמיד מתאהבת ונפתחת, ואז הם עוזבים

"כשאפשרתי לעצמי להיפתח, לזרום ולהראות לו מי אני, הוא עזב". כך פתחה שירה (שם בדוי), את פגישתנו המשותפת. שירה היא בחורה ממוצא ברזילאי, שהגיעה לארץ בגיל שנה כשהוריה אימצו אותה מברזיל מאחר שלא יכלו ללדת ילדים. "אני לא מבינה, אני לא מבינה", חזרה שירה ואמרה. "איך זה יכול להיות שבכל פעם אני חווה את אותו הדבר?"

עוד בנושא:

תשתחררי, אישה: על אמונות שמעכבות אותנו

בגלל הפחד להיות בלעדיו, היא חונקת אותו

התאהבות דומה מבחינתי להתקף חרדה

"כיצד ייתכן שכל פעם כשאני מרשה לעצמי להתמסר, הם עוזבים אותי ככה, בלי להניד עפעף. פשוט נעלמים כאילו כלום לא היה". שירה הביטה בי בעיניים מזוגגות, ויכולתי לחוש עד כמה המצב הנוכחי מכאיב לה. היא סיפרה לי על אורי (שם בדוי), אותו הכירה בכנס שיווק בו נכחה. "ישבתי עם מספר גברים, הסברתי להם על התוכנה החדשה, ואורי התיישב לצידי על מנת לשמוע את הרצאתי. ברגע שראיתי אותו משהו בו נגע בי. כך נולד הקשר בינינו", אמרה.

להתמסר ולקוות לטוב

"בתחילת הקשר אורי כל הזמן חזר והפציר בפניי שהוא מרגיש שאני לא הולכת עד הסוף איתו, שאני מרוחקת ממנו. אבל אני דווקא חשפתי בפניו את הדמות שהוא אהב, את שירה האסרטיבית, החברותית, האוהבת והתומכת.

העולם שהסתרתי ממנו הוא עולם הפחדים. בסופו של דבר, הודות לטיפולים שעברתי אצלך הרגשתי שאני חזקה יותר, ובסוף גם אזרתי אומץ ושיתפתי אותו בתחושותיי האינטימיות ביותר. דיברנו על הפחד שהוא יעזוב אותי, על החשש להתאכזב ולהישאר לבד".

"ומה קרה אז?", שאלתי. "אורי, שהוא בן אדם עם המון מודעות, נפתח אליי, התמסר, קיבל אותי והיה שם עבורי", השיבה והוסיפה: "בהדרגה הקשר התהדק, אורי סיפר לי את כל אשר על ליבו ואני נפתחתי אליו עוד יותר. כמובן שככל שהזמן עבר, התאהבתי בו יותר ויותר. ובדיוק כאשר הרגשתי הכי מחוברת אליו, הכי שלווה, הכי רוצה והכי מאוהבת ואוהבת, הגיע הרגע המר מכול".

"ערב אחד עלה אורי במדרגות, ובעודי מציצה בעינית ראיתי אותו עומד בדלת. באתי לפתוח אך משהו אמר לי לחכות. ראשו היה מורכן, והוא השתהה עד שנקש בדלתי שלוש נקישות קטנות. פתחתי, חייכתי אליו והתנשקנו ארוכות. הזמנתי אותו פנימה. אורי חייך אליי ואמר לי: "שירה, אני מרגיש שזה נגמר בינינו, אני מרגיש שנגמר לי החשק מבפנים, ואני רוצה לסיים את הקשר".

"הסתכלתי עליו כשלבי פועם בחוזקה. רציתי לצעוק לו מה פתאום?! ככה נגמר לך? אני לא מבינה איך זה יכול להיות, הייתי שם איתך. בסוף אמרתי לו שחבל שניפרד, אך במבט לתוך עיניו של אורי הבנתי שאין סיכוי, שהוא את החלטתו - עשה, ושנותר לי רק לקבל זאת. ברגע שנסגרה הדלת התחלתי להרגיש את הלב. כאב ויגון מר הציפו אותי, והרגו אותי מבפנים".

צלילה אל מעמקי התת מודע

ביקשתי משירה לעצום את עיניה והסברתי לה שאנו נתחיל לצלול לתוך מעמקי תת המודע שלה ונמצא מה קורה שם בדיוק. ננסה לברר מדוע דווקא כאשר היא נפתחת הכול מתפוצץ, והיא נעזבת ונשארת עם הכאב. שירה עצמה את עיניה והחלה בתהליך. היא לקחה נשימות עמוקות והחלה להתחבר אל תת המודע שלה. ביקשתי ממנה שתחזור עם זיכרונה בזמן, לרגע שבו היא יושבת עם אורי והוא מבקש ממנה להיפרד.

"מה את מרגישה בגוף כל אותה העת?", שאלתי, ושירה דיווחה על מועקה גדולה באזור הסרעפת. ביקשתי משירה להתחבר אל תחושת המועקה באזור הסרעפת ולומר לי איזה צבע ואיזו צורה יש לאותה מועקה. שירה תיארה אותה בתור "עיגול אדום ונפוח". ביקשתי ממנה לכנות עיגול זה בשם, והיא כינתה אותו "עיגול הכאב". ביקשתי משירה להתחבר אל עיגול הכאב ולהתמקד בו. ספרתי מ-1 עד 3, ובסוף הספירה ביקשתי שתראה היכן הרגישה לראשונה את עיגול הכאב הזה בגוף שלה.

שירה חזרה חמש שנים אחורה, אל מעונות הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הייתה בתקופת לימודיה. היא נזכרה בארז (שם בדוי), בחור גבוה ומתולתל. שירה וארז החלו לצאת, הקשר ביניהם היה מעולה והחיבור היה שמימי. כשסוף-סוף נפתחה, התמסרה וקירבה אותו אל ליבה, ארז החליט שמערכת היחסים הזאת יותר מידי מלחיצה אותו והוא צריך לעזוב. ביקשתי משירה שתשלח אור חיובי לעבר האירוע הזה, ועברנו לאירוע נוסף מעברה הרחוק.

ביקשתי משירה להגיע אל הרגע הראשוני בו הרגישה את העיגול האדום. שירה הגיעה לגיל חמש, ליום בו הייתה עם ההורים שלה בטבריה. היא ישבה על רגלי אביה ושיחקה עמו. היא הייתה מאוד מאושרת ובאותו היום זכתה לתשומת לב מרבית כי שני ההורים היו איתה, התייחסו אליה והיא אהבה אותם מאוד. "ומה קרה מאוחר יותר?", שאלתי. "מאוחר יותר אימא ואבא חיבקו אותי חזק ואמרו לי שהם נפרדים".

"לא רציתי להאמין שאבא יעזוב. בבוקר, לפני שהלכתי לגן, שאלתי אותו: "אבא, אתה לא הולך, נכון?", והוא הביט בי בעיניו הרכות ואמר: 'שירה הולכת לגן והכול בסדר, אבא נשאר"'. לדבריה, שירה באמת הלכה לגן, אך כשחזרה גילתה שאביה עזב. אירוע זה היווה משבר גדול מאוד עבורה, זה יצר את העיגול האדום בסרעפת שלה, ואת הכאב הזה היא ממחזרת שוב ושוב בכל מיני סיטואציות שקורות בחייה.

חסמים מן העבר

כאשר שירה פתחה את עיניה יכולתי לשקף לה ולומר שכאשר ירדנו אל מעמקי תת המודע שלה, ראינו שהאירוע הראשוני יצר שתי התניות חוסמות בתת המודע שלה, היוצרות לה שוב ושוב את אותה הסיטואציה. התניה אחת אומרת שאהבה שווה לנטישה, כלומר - שבכל פעם שהיא חווה אהבה, היא נוטשת או שבן הזוג נוטש.

כל עוד המוח איננו חש באנרגיית האהבה באופן מלא הוא מאפשר לה להיות שם, אך ברגע שהוא חש שהוא מוזן מאנרגיית האהבה, הוא מפריש כימיקל המורה לנטוש ולעזוב או שיעזבו אותי וינטשו אותי. התניה נוספת שמשועתקת אצל שירה בעת ניסיונותיה לבנות קשר זוגי, היא שאהבה שווה חוסר אמון. כלומר, קשה לה מאוד לבטוח ולהתמסר.

באירוע הראשוני שבדקנו ראינו את שתי ההתניות וראינו שהן שזורות האחת בשנייה. כאשר אבא עזב את הבית ובעצם נטש הוא לא היה כן עם שירה. הכאב החזק יצר את ההתניות הללו, שיוצאות החוצה בכל חיפוש אהבה.

המלצתי לשירה על 10 טיפולים של שלב שחרור בכדי לעזור לה לשחרר את ההתניות החוסמות, ולאפשר לתת המודע שלה למשוך זוגיות אמיתית המבוססת על אהבה, ביטחון ואמון.

שמונה חודשים לאחר הטיפולים שירה שלחה לי מסר שהיא מצאה את אהבת חייה. תוך חודש הם עברו לגור ביחד, ולאחר שנתיים הוזמנתי לחתונה של שניהם ולאחר שנה לברית. כאשר שירה מפגישה אותי עם בנה, היא קוראת לי "הסבתא הרוחנית של רועי", ואני כמובן, מתרגשת ושמחה שזכיתי להיות סבתא רוחנית, ומי יודע עוד כמה נכדים יש לי שאינני מכירה.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק   

הכותבת מפתחת ויוצרת "שיטת אריאן לב" לטיפול בתת מודע