גברים עדיין אוהבים ביצ'יות? מסתבר שכן
מה הופך אישה לביצ'ית ומדוע גברים מוסיפים להמשך למודל האכזרי והמיושן הזה? דנה מויסון יצאה לבדוק
הספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות?" יצא אומנם ב-2005, אך נדמה שבחודשים האחרונים הוא החל לעשות קמבק. לראייה - אפילו חברותי הטובות אימצו בהנאה את הטרנד החדש-ישן הזה, והחלו מטיפות לי לזנוח את המינגווי ודיקנס לטובת "ספרות מודרנית" על יחסים. החלטתי לבדוק האם יש דברים בגו והאם המשיכה לנשים שמתנהגות בצורה אכזרית חזרה לאופנה או שמא מעולם לא עזבה אותה.
עוד בנושא:
אתם יכולים לחבב ביצ'יות. אבל אני לא כזאת
הייתי טובה מדי אליו והוא כנראה חיפש ביצ'ית
גייסתי לצדי כמה מתנדבים אמיצים מהמין הגברי כדי ללמוד מרזי חכמתם. אני מאמינה כי סיכום השיחה שלהלן יוכל להעביר את רוח הדברים: "ביץ' זו מישהי שיכולה להרשות לעצמה להתנהג איך שבא לה כי היא הכי שווה בחדר", אמר לי ידיד יואב (שם בדוי). "דווקא לא", השיב לו מיכאל, "ביץ' זו הבחורה שתמיד תחשוב שהיא הכי שווה בחדר, גם אם זה לא המצב".
"נכון. הביץ' המצויה תמיד חושבת שהיא שווה יותר ממה שהיא במציאות", חיזק אלדד, ויוגב השיב: "אבל אם הבחורה לא היתה שווה היא לא היתה מתנהגת כמו ביץ'". רוב המתנדבים ייחסו לדמות הידועה לשמצה עודף ביטחון עצמי אבל גם לוק שתואם לו. מישהי שיש לה תוכן שיכול לגבות את ההתנהגות האובר-קשוחה שלה.
האם זוהי בחורת החלומות שגברים טוענים שהם מתעבים אבל בסתר חושקים בה? אמנם את הספר ההוא שציינתי שם למעלה עוד לא קראתי, אבל זה גרם לי לחשוב: למה - אבל באמת למה - גברים אוהבים בי'ציות?
להשיג את הלא מושג
המתנדבים הגבריים שלנו מנו תארים רבים אשר לדעתם מאפיינים את דמות הביץ' ה"קלאסית": דומיננטית, מרשעת, כפוית טובה, סנובית וקשה להשגה. נראה לי שהתואר האחרון יכול לעזור לנו לפענח את התעלומה. גברים הם ציידים מטבעם, ואין "שלל" מוצלח יותר מכזה שעבדו קשה כדי לזכות לשים עליו את ידיהם, תרתי משמע.
הדרך למציאת המטמון כרוכה במפות מסתוריות וסכנות פוטנציאליות - לא ייתכן כי יהיה כה קל להגיע לאוצר. זה האופן בו גברים רבים מתייחסים אל בת זוגם האידיאלית, ולכן כל ידיד נאמן יגיד לך לא להראות לבחור שאת מתלהבת ממנו ישר על ההתחלה, כי זה כנראה יוריד לו ממך. לפיכך, אולי כדאי לך לוותר על שמות התואר שהופיעו שם למעלה, אבל קמצוץ של פאסון וקור רוח לא יוכל להזיק.
מודל האשה החזקה
אולי העקרונות הפמיניסטיים שלי מתעתעים בי, אבל אני רוצה להאמין שבמאה העשרים ואחת גברים אינם מסתפקים יותר בדמות היפה והשקטה או עקרת הבית הצייתנית. הם רוצים שבת הזוג שלהם תהיה אדם בפני עצמו, ולא רק כלי לסיפוק צורכיהם המיניים והפטריארכאליים. ייתכן שהקוראים השוביניסטים שבקרבכם יגחכו לנוכח תמימותה של הכותבת, אבל אני מאמינה שרבים מכם יסכימו איתי.
הגבר המודרני מעוניין באשה שרוצה להגשים את עצמה, שיש לה קריירה ושאיפות אישיות, והיא גם עצמאית מבחינה כלכלית. בדמות הביץ' הידועה לשמצה יש לא מעט מכך, ולא רק במובן של אישה קרה וקשוחה אלא יותר במודל של אשה חזקה ועצמאית. לא סתם נכתב בתנ"ך "עזר כנגדו": הגברים שלנו ציינו שהם מעוניינים בבת זוג שהם יכולים להישען עליה ולמצוא בה אוזן קשבת וכתף תומכת, מישהי שיש לה תרומה ייחודית למערכת היחסים ולא יכולה להיות מוחלפת בנקל על ידי הצעירה הבאה בתור.
תגידו עליה מה שתגידו, אבל הביץ' המודרנית היא הדבר הכי רחוק מלהיות דוממת ופסיבית ולדעתי זה אחלה מודל לאמץ. כיום שני הצדדים מכירים ביתרונותיהם של יחסים שוויוניים אמיתיים, ללא היררכיות ויחסי סמכות. בקיצור, בעולם של היום הפקודות נשארות בחדר המיטות.
מלכה גם במיטה
ואם כבר דיברנו על סקס... אין מה לעשות, כשגבר רואה אישה דומיננטית וסמכותית, הוא יכול להעריך אותה או לשנוא אותה על כך, אבל דבר אחד בטוח: המחשבה השניה או השלישית שתעבור לו בראש זה שבטח היא טובה במיטה. זה הוסכם פה אחד על ידי כל פאנל המתנדבים. אותן תכונות שעשויות להיות שנויות במחלוקת אצל דמות הביץ' כמו פיקודיות, יוזמה ושפע של ביטחון עצמי הגובל בשחצנות – הן תכונות מבוקשות בחדר השינה.
אתם יכולים לתעב את הבוסית הקשוחה שלכם ועדיין להימשך אליה בטירוף, כמו שקרה לאחד הגברברים שלנו. זה לא ממש הגיוני, אבל זהו טיבן של פנטזיות מיניות. גם אותו בחור עם הקראש על הבוסית שלו לא יכול היה להסביר איך הוא יכול מצד אחד לשנוא ומצד שני לחשוק באותה אישה. כנראה שזה לא כזה נורא להיות קצת "רעה" לפעמים.
אז למה גברים אוהבים ביצ'יות? כשהם מבחינים בביץ' הידועה לשמצה יושבת על הבר ומסרבת לשתף פעולה עם חסרי המזל שמנסים להתחיל איתה, הצייד הפנימי שבהם נדלק ומאותת להם לשים לב אליה. כשהיא מספרת להם על הקידום החדש בעבודה ולא מפחדת לשאול שאלות נועזות בחזרה, הם מסתקרנים ורוצים לדעת עליה עוד.
וכשהיא מביטה בהם במבט חודר, מפלרטטת ללא בושה ובאותה נשימה מבהירה להם שאין סיכוי שהם ילכו איתה הביתה היום (אבל אולי בפעם אחרת), הם כבר לא ממש חושבים בבהירות, כי הדם שלהם ירד מהראש לאיבר משמעותי אחר. וכשהאיבר הזה שולט בעניינים, הכל יכול לקרות!
לעמוד הרשמי של הספר "תעתוע אפל" מאת דנה מויסון
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
