צנזורה בארה"ב: מתי העיתונים מסכימים לשתוק
האמריקנים מתגאים בתיקון הראשון לחוקה, המגן על חופש העיתונות, אבל גם בלי צנזורה צבאית, היחסים בין הממשל לתקשורת גורמים לפעמים להשתקה. ממלחה"ע ועד סעודיה
ההשתקה התקשורתית סביב פרשת "האסיר X", שנפרצה בזכות הדלפות לתקשורת זרה, מעוררת שאלות בנוגע לצנזורה במקומות אחרים, למשל אצל מי שרבים רואים כמנהיגת העולם החופשי. בארה"ב אין ועדת עורכים המוזמנת לשיחות רקע עם המנהיג כדי להפוך אותם לשותפי סוד בנושאים שהשתיקה יפה להם מסיבות של ביטחון לאומי, אבל פרשות שונות, שאחת מהן נחשפה רק לפני כמה ימים, מלמדות על יחסי ה"תן וקח" בין הממשל לעיתונות.
עוד על בן זיגייר וההשתקה:
הצנזורית על פרשת בן זיגייר: מזדהה עם גלאון
גלאון: "משתמשים בתירוץ הביטחוני לסתום פיות"
ישראל מודה: כלאנו בזהות בדויה, תיבדק רשלנות
מחפשים את האחראי על האינטרנט / רון בן ישי
הסתרת בסיס מל"טים בסעודיה
בשבוע שעבר חשף ה"ניו יורק טיימס" כי לארה"ב בסיס מל"טים סודי בסעודיה, שממנו יוצאים מטוסי ה"פרדטור" של ה-CIA לחיסול מנהיגי טרור בתימן ובמדינות אחרות. ממנו גם יצא המל"ט שחיסל את מנהיג אל-קאעידה בחצי האי ערב, אנואר אל-אוולקי, שהיה אזרח אמריקני. יומיים לאחר הפרסום נחשפה עובדה מעניינת לא פחות – שניים מהעיתונים החשובים בארה"ב שיתפו פעולה בהסתרת המידע.
ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" הודו כי הסכימו לא לפרסם את דבר קיומו של הבסיס, אף כי ידעו על כך במשך כשנה. ה"פוסט" הסביר כי עשה זאת "בעקבות בקשת ממשל אובמה לשמור על הביטחון הלאומי". המידע פורסם לבסוף לאחר שדלף מזכר של משרד המשפטים העוסק בחיסול אזרחים אמריקנים, ולקראת השימוע של ראש ה-CIA המיועד, ג'ון ברנן, שנחשב לאדריכל תוכנית החיסולים באמצעות מל"טים. ה"ניו יורק טיימס" הסביר כי "חש שזה הזמן הנכון לפרסם את המידע".
שיתוף הפעולה של העיתונים היה לפי ה"ניו יורק טיימס" במסגרת "סידור לא פורמלי" עם הממשל. ההודאה של שני העיתונים הנחשבים גררה ביקורת מצד פרשנים ומבקרי תקשורת על שיקול דעתם בכל הנוגע לחופש הביטוי מול צורכי הביטחון, ותהיות אם בכלל מדובר בעניין של הגנה על ביטחון המולדת או באינטרס דיפלומטי של הממשל – הימנעות מגרימת מבוכה לסעודיה.
סודות מלחמה
ארה"ב מתגאה בתיקון הראשון לחוקה המגן חד משמעית על חופש הביטוי והעיתונות מפני חוקים של הקונגרס ולכן אין צנזורה רשמית של הממשל. עם זאת, במלחמת העולם השנייה קיבלה התקשורת על עצמה צנזורה עצמית בתחילה, ומאוחר יותר הוקם מנגנון צנזורה צבאית רשמי זמני, שהיה כפוף לנשיא. כלי התקשורת הבטיחו לפנות אליו לפני פרסומים הנוגעים לנושאים מסוימים הקשורים למלחמה. כך נשמר בסוד פרויקט מנהטן – פיתוח פצצת האטום.
לא לצלם ארונות
אין היום בארה"ב צנזורה צבאית מהסוג שהייתה במלחמת העולם השנייה, אבל ישנן מגבלות שהצבא מטיל על לובשי מדים ועל עיתונאים המתלווים ליחידות לוחמות ומקבלים עליהם את דרישת הצבא לאשר מידע שהם משדרים ומפרסמים. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר והפלישה לעיראק נקט ממשל בוש פעולות שנויות במחלוקת הנוגעות לחופש העיתונות והביטוי.
כתבים שביקשו להצטרף לכוחות הלוחמים בעיראק נאלצו לעמוד בצנזורה של מפקדי הכוחות שאליהם נלוו, כדי לא לאפשר איתור כוחות או למסור כל מידע אחר העלול לסייע לאויב. במלחמה בעיראק היו שני סוגי כתבים: כאלה שקיבלו על עצמם את הצנזורה של היחידות שאליהן הצטרפו, כדי להיות מסוגלים לדווח הביתה מהקו הראשון ולהביא גם את קולות החיילים. כתבים אחרים העדיפו לשמור על עצמאות מוחלטת, גם אם פירוש הדבר שהם נתקלו בקשיים גדולים יותר או הסתכנו יותר.
ממשל בוש הבן שיצא למלחמה בעיראק היה גם אחראי להוראה שנויה במחלוקת הנוגעת למוראל – איסור על צילום ארונות חיילים אמריקנים שנפלו בקרב. הארונות הושבו לארה"ב דרך בסיס חיל האוויר במדינת דלאוור, ולכתבים ולצלמים לא הייתה גישה אליהם. הנשיא אובמה שינה את הנוהג הזה ופתח את הבסיס לצלמים, ואלה תיעדו את הארונות העטופים בדגל הלאום.
המלחמה בטרור
ממשל בוש גם פגע בזכויות הפרט במסגרת "המלחמה בטרור" וההגנה על ביטחון המולדת. בתקופה שלאחר הפיגועים, "הסוכנות לביטחון לאומי" (NSA) צותתה לטלפונים בארה"ב שמהם התנהלו שיחות עם חשודים בחו"ל. באוקטובר פרסם הסנאט דו"ח שקבע כי גופי מודיעין שהוקמו לאחר הפיגועים כדי לרכז מידע ארצי ומקומי על מחבלים פוטנציאליים מספקים מידע בעל ערך זעום בכל הנוגע לטרור ועוסקים בעיקר באגירת מידע לא ראוי על אזרחים.
בנוסף לכך, המשיכה ארה"ב בתקופת בוש לעצור חשודי טרור ברחבי העולם, להעלים אותם ולהטיס אותם למדינות זרות למעצרים, חקירות ועינויים ללא צווי מעצר וללא משפט. חשוד שנעצר ברחוב באיטליה מצא עצמו בכלא באפגניסטן. בשבועות האחרונים פורסם כי 54 מדינות ברחבי העולם, בהן מדינות מערביות כמו אוסטרליה, קנדה ומדינות מערב אירופה, שיתפו פעולה עם התוכנית האמריקנית. כדי להימנע מהענקת זכויות אזרחיות לעצורים גם הוקם כלא גואנטנמו על אדמה אמריקנית באי קובה.
צנזורה רשמית אין אם כן, אבל שלטונות הצבא נוהגים צנזורה פנימית ומן הסתם אוסרים הדלפות. כך נעצר החייל ברדלי מנינג בגין העברת מסמכים סודיים לוויקיליקס. הוא נכלא בצינוק ללא משפט למשך תקופה ארוכה והוחזק עירום בתאו 23 שעות ביממה.
רק בעקבות מאבק של ארגוני זכויות אדם הוא הועבר לכלא אחר בתנאים חמורים פחות.
לפני כמה חודשים פרסם מט ביסונט, לוחם קומנדו ביחידת "אריות הים", ספר על חיסול אוסמה בן-לאדן. הוא לא קיבל את אישור יחידתו לכך וגם לא העביר את כתב היד לעיני גורמי צבא. הפנטגון איים לנקוט נגדו צעדים משפטיים. "לדעתנו הפרת באופן חמור את הסכמי הסודיות שעליהם חתמת עם גיוסך", נכתב במכתב ששלח לו פרקליט משרד ההגנה. בינתיים התפרסם השבוע ראיון מקיף במגזין "אסקוויר" עם האיש שירה למוות באוסמה בן-לאדן והשתחרר מאז. מן הסתם הוא לא נשלח לצנזורה לפני פרסומו.
לפנייה לכתב/ת 
