הצוות הישראלי בפרו: כך מחליטים איזה ילד לנתח
שלב המיונים מתחיל: כל ילד עולה בתורו לבדיקה של ד"ר וינקלר, שיכריע אם הוא מתאים לניתוח. באותו הזמן מנותח פרסי הקטן שנשרף בכל גופו - וצוות הרופאים מישראל יחזיר לו היכולת ללכת. דורון קופרשטין מדווח ממשלחת הרופאים בפרו. כתבה שנייה
"רק אל תקרא לזה סלקציה", מבקש ד"ר וינקלר. אבל אין דרך אחרת לתאר את מה שקורה כאן עכשיו באודיטוריום הקטנטן, סמוך לכניסה של בית החולים המרכזי של קוסקו בפרו.
כמה עשרות אימהות יושבות בשקט עם ילדיהן ומחכות לעלות לבמה, שם כבר התמקם וינקלר עם אלחנדרו מדינה, הרופא המתמחה שהביא איתו מישראל, במקור ממקסיקו, שמשמש כאן גם כמתורגמן. ביחד הם פוגשים את האימהות והילדים ומחליטים מי יתאים לניתוח ומי לא.
דיווח מהיום הראשון למשלחת:
האנשים האלו שמעו על בואם של הרופאים מישראל בתוכניות הרדיו והטלוויזיה ששודרו כאן ביומיים האחרונים, והשמועה, לשמחת כולם, התפשטה. לא בכל יום מציעים להם ניתוח כזה בחינם בלי שיצטרכו לחכות חודשים שלמים בתור, וזה עוד לפני שדיברנו על רמת הביצוע.
התוצאות מדהימות
מה הם הקריטריונים למיון? "דבר ראשון טובת החולה", מסביר וינקלר, "אחר כך הקצאת המשאבים, והדבר השלישי - מה ניתן לבצע בסיכון סביר ומה לא. מדובר בילדים עם מחלות חום ומחלות אחרות, גם את זה לוקחים בחשבון.
"היום, למשל, הגיעה ילדה עם חור בתקרת הפה, מה שגורם לאוכל לברוח לה מהאף. ניתוח כזה אני לא אבצע, כי אי אפשר לעשות אותו בתנאים הקיימים כאן. זה ניתוח עם דימום מסיבי והילד יכול למות רק מזה.
"עדיף לנו להתמקד בניתוחי שפה שסועה. אלו ניתוחים שכמעט לא מזדהמים כי יש אספקת דם מאוד טובה לאזור הזה. אנחנו עושים את הניתוחים האלו במהירות והתוצאות פשוט מדהימות".
"בישראל", הוא מסביר, "כמעט שלא תראה את הבעיה הזו כי באולטרסאונד, כשהעובר בן שישה שבועות בלבד, כבר ניתן לאבחן את זה. רואים בבירור שפתיים שלא מתחברות. במקרה כזה הרופא מודיע להורים שהוא לא יכול לשלול פיגור שכלי או פגיעה מוחית אחרת, וכל הורה יודע טוב מאוד לעשות את החשבון לעצמו".
בודקים עם האייפון
לפני שמתחיל המיון, ניגשים אל וינקלר שלושה כתבי טלוויזיה מקומיים שרוצים לראיין אותו. כל אחד שואל שאלה בתורו, אבל משום מה כל השאלות מתנקזות לסוגיה אחת: מי לעזאזל מממן את כל האופרציה הזו?
נראה שקשה לכתבים המקומיים להפנים את הקונספט האמיתי - רופא ממדינה נידחת ששמה ישראל מחליט לטוס חצי עולם עם ארבעה רופאים ואחות שהקצה לו בית החולים שיבא, הם מגיעים הנה ומנתחים ילדים, הרבה ככל האפשר, חינם, בלי כסף. לא נראה שהם השתכנעו.
הם עולים אחד-אחד לבמה, כל ילד והאתגר הרפואי שלו. דווקא אלו עם השפה השסועה החיצונית הכי מורגשת וגדולה, סיכויי החלמתם גדולה בהרבה. הניתוח שהצוות הישראלי יבצע בהם יחזיר להם את השפתיים בחזרה.
השסע העמוק יותר, שלעתים פחות מורגש חיצונית, מסובך ומסוכן כאחד. מקצתם מגיעים כל כך עמוק עד שניתן לראות דרך הפה את החלק האחורי של כלי הנשימה ואת מיתרי הקול. במקרים האלו, כאמור, וינקלר יעדיף שלא לטפל.
בסיוע אור הפלאש של האייפון שלו, בודק וינקלר את עומק השסע ומידת חומרתו. "תגיד קוקה קולה", הוא מבקש מכל אחד מהילדים. רובם לא מצליחים, והכי טוב שיוצא להם מהפה זה "אואה-אויה". זו גם שיטה לאבחן את חומרת השסע והשפעתו על חיי הילד.
ההורים שמקבלים תשובה חיובית, אלה שילדם נמצא מתאים לניתוח, לא יודעים את נפשם מרוב שמחה ואיך להודות לדוקטור מישראל. מעבר ל"מוצ'ו מוצ'ו גראסיאס" שהם לא מפסיקים לומר, בעיניים שלהם נדלק אור של תקווה ושמחה. אם יש רגעים של חסד בתהליך המיון הסיזיפי הזה, הם מנוקזים בדיוק לרגע הזה.
פרסי יוכל ללכת שוב
ובינתיים, בחלק אחר של בית החולים, מנתח הצוות שווינקלר הביא איתו משיבא את פרסי ליסרזו הקטן שפגשנו אתמול. פרסי בן ה-13 נשרף לפני כחצי שנה בכ-50% מגופו, כשעיקר הכוויות הקשות מרוכזות בפנים וברגליים.
משום שלא קיבל טיפול ראוי מיד לאחר האירוע הוא לא מסוגל ללכת, ומתנייד עם עגלת זקנים כשרגליו מעוותות בשל הכאב שנוצר בתנועת ההליכה.
"אנחנו חותכים את העור באזורי המפרקים ברגליים", מסביר ד"ר אריאל טיסונה, "ומאפשרים לרגל לנוע בחופשיות, דבר שלא היה לו עד עכשיו. בחור שנוצר אנחנו משתילים עור חדש שאנחנו קוצרים מהגב שלו. תוך ארבע-חמישה ימים מורידים תחבושות והעור אמור להיקלט".
הניתוח אורך שעות רבות, ובמהלכו מבינים הרופאים שלמרות שהבטיחו לפרסי פנים חדשות לא ניתן יהיה לממש זאת. העור בחלקי גופו שלא נכוו דק מדי להשתלה בפנים, אך הוא לפחות יזכה שוב ביכולת ללכת.
בשעות הערב המוקדמות עוזב הצוות את בית החולים. מחר יום חדש עם הרבה ניתוחי שפה שסועה, וצריך לחזור למלון לישון כדי לצבור כוחות מחודשים.
הצילומים בכתבה צולמו והועברו במצלמת Samsung Galaxy Camera
לפנייה לכתב/ת 
