החגיגה המוזרה של האפיפיור. עם ההמונים בכיכר
150 אלף איש נדחסו לוותיקן כדי לומר שלום לבנדיקטוס ה-16, אבל אחרי 600 שנה - מי בכלל זוכר איך נפרדים מאפיפיור חי? האיטלקים עודדו כמו בכדורגל, נזירות פרטו על גיטרות, האפריקנים שלפו וובוזלות, והגרמנים בכו מאושר: "האל החליט"
יותר מכול היה זה מעמד מוזר. בעידן המודרני הספקנו לתעד כבר לא מעט מיתות, בחירות ומיסות של אפיפיורים, אבל "מסיבת סיום" ענקית בכיכר פטרוס הקדוש לכבוד אפיפיור פורש, כלומר כזה שמסיים את כהונתו אף שלא מת - את זה עוד לא ראינו. אתמול (ד'), כמעט 600 שנה אחרי שגרגוריוס ה-12 היה לאפיפיור האחרון המפנה את כיסאו בעודו בחיים, ציינה הכנסייה הקתולית רגע יוצא דופן בהיסטוריה הארוכה שלה, כשצבא עיתונאים אדיר חיכה לבנדיקטוס ה-16, והעביר בשידור ישיר לכל קצוות תבל מילות פרידה של אפיפיור חי.
היורש של בנדיקטוס: אפיפיור שחור ראשון?
"באנו להגיד תודה לאפיפיור שלנו", הסביר לי ג'וד, מנהל חברת אבטחה בן 42 מניגריה, שלקח כמה ימי חופש וטס לרומא במיוחד כדי לחלוק כבוד לבנדיקטוס. "אנחנו מעריכים את תפילותיו למען ניגריה, שנקרעה בשנים האחרונות מלחימה בין מוסלמים לנוצרים, וכבר רואים את מגע ידו בשטח. עובדה שבחודשים האחרונים האלימות פחתה".
פאדי, צעיר סורי בן 26 מהעיר קמישלי, עשה במיוחד את כל הדרך מפירנצה: "זה אירוע היסטורי שלא מפספסים", הסביר, "חיבבתי את האפיפיור הזה, ואני מכבד מאוד את החלטתו לפרוש". גם יוסף מביירות לקח חופשה מיוחדת של שלושה ימים והגיע לכאן ("כשהאפיפיור עוזב חייבים לבוא"), וכמותו עשה יאצק, סטודנט מפולין שסיפר: "אני לא דתי, אבל האפיפיור הוא לב הכנסייה, ורציתי להגיד לו תודה".
ניגוני הכנסייה, הכמרים עטורי הגלימות ושומרי הסף השוויצרים של הכס הקדוש הזכירו אמנם את אופיו הדתי של האירוע, אבל 150 אלף האנשים שמילאו את הכיכר והרחובות הסמוכים לה הפכו אותו לקרנבל שלא ממש ציפיתם לראות בוותיקן. בפינה אחת פרטו נזירות נלהבות על גיטרות, באחרת תקעו עולי רגל מסלובקיה בחצוצרות, וכמה קתולים מגאנה, מדרום-אפריקה ומאוגנדה נופפו בדגלי ארצותיהם והחרישו אוזניים בעזרת הוובוזלות הידועות לשמצה. ליד המזרקה רקדו הספרדים והצ'יליאנים, ובחזית הונפו כפות ידיים ענקיות וצבעוניות עשויות קרטון, כאמירת שלום לבנדיקטוס.
תישאר, תישאר
כשהאפיפיור עבר בין ההמונים רוכב על ה"פופמוביל" שלו, נשלפו שלטי "תישאר, תישאר" ובלטה במיוחד כרזה עממית-משהו ומעוטרת בסמיילי: "בנדיקטוס, תחסר לנו! :-(". מאוחר יותר, כשהוא בירך בהתרגשות את רבבות עולי הרגל בשפות זרות, מרומנית ועד ערבית, הכיכר כבר הפכה משולהבת לחלוטין. כמה צעירים איטלקים ויתרו על הצעקה המסורתית "ויוה איל-פאפה!", והמירו אותה בקריאות הקצובות "ב-נ-דיק-טוס! (כפיים), ב-נ-דיק-טוס! (כפיים)" המוכרות יותר ממגרשי הכדורגל, סוחפים אחריהם את ההמונים.
היו גם רגעי רצינות, אבל גם במהלכם הרעיפו הרבבות אהבה על יוזף רצינגר, שפרישתו מהתפקיד היא צעד חריג ביותר בהיסטוריה של הכנסייה. "ידענו רגעי אושר ואור, אבל גם רגעים שלא היו קלים, רגעים שבהם נדמה היה שהאל ישן", אמר רצינגר ברמז עבה לפרשת הדלפת המסמכים הסודיים "ותיליקס" ולחשיפת ההתעללות המינית של כמרים בילדים בתוך מוסדות הכנסייה. הוא זכה למחיאות כפיים. כשהתייחס לפרישתו יוצאת הדופן ואמר כי "אהבת הכנסייה פירושה גם לאזור את האומץ לנקוט צעדים קשים", השיבה לו הכיכר בתשואות רמות, ורבים הזילו דמעה.
שעה קלה אחרי שבנדיקטוס סיים את דבריו ונעלם מעיני הציבור (הוא הבטיח להסתגר מעתה בביתו ולהקדיש את שארית חייו לתפילות הרחק מקהל המאמינים), מצאתי בכיכר המתרוקנת את אקה ומרקוס, בני זוג כבני 50 מהעיר אסן שבגרמניה. עבורם הייתה זו פרידה מאפיפיור יקר במיוחד - אפיפיור בן ארצם, והם עדיין נראו נרגשים מאוד: "בכינו כל-כך הרבה פעמים במהלך האירוע הזה", הסבירו. "דבריו של בנדיקטוס נגעו ללבנו, והתרגשנו מאוד לשמוע את הברכה שלו בגרמנית".
מרקוס ואקה לקחו חופשה מיוחדת, והגיעו בטיסה מבוואריה ליומיים בלבד באיטליה - הכול כדי להודות מקרוב למנהיג הכנסייה הקתולית. בדרך, סיפרו, פגשו צעירים גרמנים רבים שעשו כמותם, עזבו את לימודיהם לכמה ימים,
ויצאו לביקור בזק בקריית הוותיקן. "אנחנו עצובים מאוד על פרישתו של בנדיקטוס", אמרה אקה, "אבל גם מכבדים את החלטתו. אני בטוחה שזו החלטת האל, כי לבנדיקטוס יש קו פתוח וישיר אליו".אבל כשתיאלם תרועת הפסטיבלים, גם אקה יודעת, לכנסייה מצפים ימים לא קלים. החל ממחר יוזף רצינגר אינו עוד האפיפיור למעשה, ומחליפו ייבחר באמצע החודש הבא ויצטרך לשקם את תדמיתה של ההנהגה הקתולית ואת האמון בה. "עכשיו אני מקווה רק שלאפיפיור הבא יהיה הרבה כוח, כי הוא יזדקק לכוחות כאלה כדי לפתור את בעיות הכנסייה. כוחות שכנראה לא היו לבנדיקטוס ה-16".
