להתגרש מגבר ולהתאהב מחדש. הפעם באישה

ל ס ב י ת. המילה הזו רודפת אחרייך כל הזמן וקשה לך עדיין לבטא אותה. להתאהב באישה כשהתגרשת מגבר זו טלטלה רגשית שגם אני חוויתי. זה כמו נסיעה ברכבת הרים: יש רגעים של היי מטורף, התלהבות והתרגשות, ורגעים של פחד, אימה, חרדות ושיתוק. ההרגשה הכללית היא שאת על רכבת הרים שלא מפסיקה לנסוע, ועד שאת לא תירגעי מבפנים, היא לא תפסיק לסחרר אותך.

עוד בנושא:

בעלי יצא מהארון. האם אזכה בסכום הכתובה?

החלטת לצאת מהארון? עשה את זה נכון

אבל איך את יכולה להירגע כשאת כל כך מבולבלת ולא מצליחה להבין מאיפה זה נולד פתאום? יש לך אינסוף שאלות ומחשבות: איך לא שמתי לב כל השנים? אולי אני לא לסבית אלא רק מאוהבת באישה אחת? האם חייתי בהכחשה? אולי ידעתי ולא הבנתי?

גם המונחים "לסבית" ו"סטרייטית" זרים לך. מה פתאום אישה בגיל 30 פלוס מתחילה להבין שהיא נמשכת לנשים? מה יחשבו עלייך? אחד הקשיים הגדולים בתקופה הזו הוא הפער בין האושר הגדול של ההתאהבות באישה והקשר הראשון עם אישה - לבין המחשבות, הבושה, אי הוודאות וסימני השאלה.

תהליך אישי למציאת נטייה מינית אבודה

את הטור הזה החלטתי להקדיש לנשים כמוני, נשים שבאמצע החיים הבינו שהן לא מי שהן חשבו שהן. אם את מזהה את עצמך בדברים שאני כותבת, קודם כל אני רוצה להרגיע אותך. זה לא קורה רק לך, זה קורה ללא מעט נשים גרושות וגם נשואות. מדובר בתהליך שתעברי עם עצמך ותהליכים לוקחים זמן.

במהלך המסע החדש והמרתק הזה את עוד תביני מה הנטייה המינית הטבעית שלך ומה המשמעות של זה עבורך. אל תתני לאף אחת להלחיץ אותך לצאת בהכרזות מול כל העולם. יציאה מהארון היא קודם כל תהליך אישי שעוברים, תהליך פנימי שכל אחת עוברת בקצב שלה.

בתהליך הזה את תביני שכל התשובות נמצאות אצלך ורק את יכולה לענות על השאלה אם את לסבית או לא. בשלב הבלבול הזה חשוב מאוד לקבל תמיכה, ומניסיוני, לא מספיק לדבר על זה עם נשים שנמצאות בדיוק באותו השלב ומתלבטות עם אותן השאלות.

אחרי ההתלבטויות וההתחבטויות, תקבלי החלטה אם להישאר בארון עוד קצת או לעשות את הצעד ולצאת מהארון. כל אחת מגיעה לשלב הזה בזמן אחר. יכול להיות שזה נראה לך כרגע עדיין בגדר מדע בדיוני. גם אני חשבתי ככה, אבל עוד יגיע הרגע בו תהיי שלמה עם מי שאת. אל תסכימי לצאת מהארון כל עוד את לא בטוחה בעצמך, כי בסופו של דבר, מדובר בהחלטה שלך בלבד.

בדרך כלל, היציאה מהארון מלווה בתחושה שנמאס לך להסתיר את מי שאת, שאת מרגישה שאת מתפוצצת, לא אותנטית. באיזשהו שלב גם לא יעניין אותך מה חושבים עלייך כי את תהיי שלמה עם עצמך, ואולי אפילו תגיעי לשלב בו תחושי גאווה על מי שאת. אבל, ויש כאן אבל גדול - לא כולם יקבלו את זה ככה.

הפחד מהומופוביה אצלך בבית

בגולת הכותרת עומדות השאלות: איך מספרים את זה לילדים? להורים? לגרוש? לחברות? אם יש דבר אחד שלמדתי בתהליך הזה, זה שהשד לא כזה גדול! בחיי. נכון, זה בהחלט לא קל וצפוי לך תהליך ארוך שיחייב אותך לנשוך את השפה לעיתים, ולירוק הרבה מאד דם לעיתים אחרות. אך חשוב מאד שתמיד תזכירי לעצמך שהכול אצלך בסדר. שלא פשעת, לא חטאת ובטח שלא עשית את זה בכוונה. זה מה שהיה אמור לקרות, ואת תתמודדי עם זה כמו גדולה.

בשלב הזה ישנם המון פחדים שעלולים להשתלט עלייך ולשתק אותך: איך אני אעשה את זה להורים שלי שכבר לא צעירים? אולי הילדים שלי יתביישו בי? ואולי הגרוש ישמיץ אותי? הפחדים האלה טבעיים.

חשוב לי לציין שיציאה מהארון אף פעם לא נגמרת במעגל הראשון. את תצאי מהארון שוב ושוב ושוב: אם זה מול האחים שלך, חברות, קולגות בעבודה, מורים של ילדייך בבית ספר ועוד, ולא כולם יאהבו את זה. את צפויה לקבל הרבה מאד ביקורת. אנשים שהולכים אחר האמת שלהם מקבלים ביקורת, מה לעשות. אבל את אמיצה, ובד לבד עם הביקורת, יהיו גם לא מעט אנשים שיקנאו בך ושיעריכו את האומץ שלך. כשתביני שאת לסבית בכל רמ"ח אברייך ותאזרי אומץ לצאת מהארון במעגל הראשון, הנה כמה טיפים שכדאי לדעת:

1. הקטנים יקבלו זאת בהבנה, המתבגרים פחות

כשתתחילי להביא את בת הזוג הביתה, מן הסתם תציגי אותה בהתחלה כחברה. קחי בחשבון שבנות (אינטליגנציה רגשית מה לעשות) קולטות את טיב הקשר מהר. לפעמים מבט אחד שלך בבת הזוג והילדה בת ה-7 תשאל: "אמא את אוהבת את שרון?", ואם הם ישאלו אותך בצורה ישירה - אנא ממך, אל תשקרי. זאת ההזדמנות להסביר להם שאת אוהבת את שרון, וששרון אוהבת אותך. אין צורך לפרט מעבר לזה. ילדים קטנים מקבלים את זה בטבעיות, הם לא שיפוטיים. את לא צריכה להשתמש במושגים "לסבית" או "חד מינית" כשהם קטנים.

אגב, קחי בחשבון שהילדים הקטנים יוציאו אותך מהארון בלי בושה. מניסיוני, לא כולם קולטים את המסרים של הילדים. אנשים לא מצפים לשמוע שאת לסבית (הרי היית נשואה), ולכן גם כשהילד הקטן מספר בגן ש"שרון, חברה של אימא ישנה אצלנו" - זה עדיין לא מוציא אותך מהארון. בכל מקרה, כדאי שתדעי שאם הם קטנים יהיה יותר קל בהתחלה. הם יזרמו איתך ויקבלו את זה באהבה.

לספר את זה לילדים המתבגרים זה כבר יותר מורכב. מצד אחד, הם מיד יבינו במה מדובר, וכשתגידי להם שאת אוהבת את שרון הם ישאלו "מה, את לסבית"?. מצד שני, ברגע שאת מספרת לילדים שאת לסבית, את מכניסה אותם לארון. זוכרת את ההרגשה הזו? את החיים בשקר? את העמדת הפנים? את הבושה? כרגע הילדים שלך שם.

תני להם את הזמן. אל תצפי מהם להגיע איתך למצעד הגאווה באותה שנה. תהיי ריאלית. תני להם את הזמן לעכל את זה. התגובות וההתמודדות שונות מילד לילד. דברי על זה עם היועצת בבית ספר ועם המחנכת. העבירי לילדים בכל הגילאים את המסר שלא מדובר בסוד או במשהו שיש להתבייש בו.

2. ההורים - חלק יגיבו בקבלה, אחרים עשויים להתכחש

כל ילד רוצה שההורים שלו יקבלו ויאהבו אותו כמו שהוא. ורק את מכירה את ההורים שלך. רק את יודעת אם הם אנשים פתוחים, ליברליים או שמרנים וביקורתיים. את יכולה לצפות את התגובה שלהם פחות או יותר, אך לפעמים יש הפתעות (לטוב או לרע). קחי בחשבון שברגע שאת יוצאת מהארון מול ההורים, את מכניסה אותם לארון, וגם ההורים שלך יעברו תהליך. אבל אל דאגה - הם בהחלט מסוגלים להתמודד עם זה.

עם הזמן את גם תראי שהדברים ילכו וישתפרו, למרות שיכולה גם להיות אפשרות שמה לעשות, הם לא יקבלו את זה לעולם. זה עצוב, אבל זאת הבחירה שלהם. שימי לב רק שההורים שלך לא משמיצים אותך בפני ילדייך כי כאן כבר מדובר בקו אדום. עצרי את זה מיד, גם אם המחיר הוא נתק זמני מהמשפחה שלך.

כמו כן, כדאי לספר לאחים ולגיסים. יכול מאוד להיות שהם יהיו מתווכים ומגשרים נהדרים בינך לבין הורייך, ויכול להיות שדווקא לאחד האחים יהיה יותר קשה לקבל זאת. אין לך על זה שליטה. קבלי את הקושי שלהם אך הציבי קווים אדומים להתנהגות לא הולמת, קללות, השמצות וכדומה. יכול להיות שזכית, שהורייך הם הורים מדהימים שיקשיבו לך, יבינו מה עברת ויקבלו את זה, ויכול להיות שתקבלי סטירת לחי ואיומים שאת מנושלת מהירושה.

בכל מקרה, אני ממליצה לספר את זה להורים ישירות. להושיב אותם לשיחה ולספר להם שגילית שאת לסבית. לא כדאי לסבן את ההורים ולומר שאת מעדיפה נשים, שאת מתלבטת או שאת בודקת, כך שלא ייפתחו ציפיות ש"תחזרי למוטב".

3. הגרוש: קבלה או השמצה

לספר לגרוש שלך שהבנת שאת לסבית או לא לספר לו? ובכן, תלוי מה טיב היחסים ביניכם. תלוי איך נפרדתם. אין כאן חוקים, ועלייך לעשות מה שמרגיש לך נכון. ממילא יכול להיות שהילדים כבר סיפרו לו או שהוא יבין זאת בעצמו. התגובות יהיו שונות וינועו מקבלה ותמיכה ועד להשמצה וכעס. כמובן שטובת הילדים עומדת בראש סדר העדיפות שלך ואם את חושבת שמשמיצים אותך או מסיתים את הילדים נגדך, עצרי זאת מיד.

אחרי שתספרי למעגל הראשון תרגישי הקלה עצומה. ככל שתהיי יותר בטוחה בעצמך ושלמה עם מי שאת, כך תזכי ליותר קבלה מאחרים. כשהחלטתי לשתף את משפחתי בסוד הגדול הזה קיבלתי כמה אגרופים בבטן. אבל במבט לאחור אני לא מצטערת על כלום. השחרור הזה, שאפשר לי להיות חופשייה לאהוב, שווה את הדמעות שזלגו בדרך.

חלק מהקרובים שלי לא הופתעו כשסיפרתי להם. הם שמו לב שעובר עליי משהו אבל לא ידעו לשים את האצבע ולהגיד מה בדיוק. כשסיפרתי להם, הוקל גם להם במובן מסוים. ויותר קל לי להסתכל על זה ככה.

בהצלחה!

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

שרון דוידוביץ, מנטורית, מאמנת ומלווה לסביות גרושות מגבר.

לפייסבוק של שרון