צ'אבס מת, היהודים בוונצואלה דווקא מודאגים
ההודעה על מות הנשיא לא חשפה אור בקצה המנהרה עבור הקהילה היהודית הנרדפת בקראקס, שחוששת עתה מעליית גורמים קיצוניים ומהחרפת המצב הכלכלי. "במקרה הטוב ביותר, השיקום יהיה ארוך", מעריכים גם יהודים שעלו לישראל
הקהילה היהודית בקראקס הבירה, שב-1998 מנתה 25 אלף איש, כוללת כיום רק כ-8,000 בני אדם - רובם יהודים שהיגרו ממרוקו והפכו לאנשי עסקים אמידים. עם זאת, הרדיפה שהם סבלו ממנה מאז עלה צ'אבס לשלטון - שרק התגברה לאחר סגירות השגרירות הישראלית בזמן מבצע "עופרת יצוקה" ב-2009 - הביאה רבים מהם להגר לארצות דוברות ספרדית, לארצות הברית וגם לישראל. כיום חיים בישראל כ-1,500 יוצאי ונצואלה, הגרים בעיקר בכפר סבא, רעננה, שוהם והרצליה.
"בשנות צ'אבס התעוררו תופעות חדשות כמו שנאה לזרים ולישראל", העידה שריל קמפר, שעלתה מוונצואלה ב-1993. "ההתנהלות נגד ישראל השפיעה מאוד על הקהילה, והרבה מהיהודים בחרו להגר. בלי הנציגות הישראלית, היהודים הרגישו חשופים אף יותר". גם עתה היא לא סבורה שהמצב ישתנה בן לילה: "ברור לכולם שגם במקרה הטוב ביותר, תקופת השיקום וחידוש הקשרים עם העולם תהיה ארוכה".
יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית בישראל, לאון אמיראס, העיד כי זו התחושה גם בקרב היהודים שנותרו בוונצואלה. "משיחותיי עם גורמים שונים בקהילה, הופתעתי לשמוע שמותו של צ'אבס לא הביא להם אור בקצה המנהרה. צ'אבס היה דיקטטור במובן הקלאסי של המילה, ולמרות שהלך, מפלגתו תמשיך להיות בשלטון, מכיוון שכל המערכות והצבא בידיהם, כך שהסיכויים לשינוי קלושים".
לדבריו, גם האופוזיציה בוונצואלה שרויה במשבר וספק עד כמה תוכל לאיים על הממשל המכהן. "ההערכות הן שהמצב של הקהילה לא ישתפר בקרוב", ציין אמיראס. "כרגע אנשי צ'אבס צריכים להמשיך להתמודד עם העוני, הכלכלה ההרוסה ומערכת המשפט והחינוך הקורסות. מה גם שישנם קיצונים רבים שצ'אבס ידע לשלוט בהם, ועתה עם מותו, הם צפויים להרים את ראשם".
קודם בלגן, אחר כך אולי יהיה טוב
אולם יש גם כאלה שמאמינים יותר ביכולתה של ונצואלה להשתנות. לאון מרקוביץ', בן 24 מתל אביב שעזב את מולדתו רק לפני שבעה חודשים, הצהיר היום כי "זהו דף חדש ממש. אנחנו שמחים, לא על המוות של צ'אבס, אלא על האפשרויות שצופן העתיד עבור ונצואלה. אם להרשות לעצמי לחלום, אני יכול לקוות שיהיה טוב ושכל הגורמים בוונצואלה למדו מהעבר ושעכשיו כולנו יחד נעשה מדינה".
"למרות זאת", הוא הדגיש, "אנחנו ממש מלאי תקווה. הרי זה לא הגיוני שמדינה שיש לה כל כך הרבה נפט תמצא את עצמה כמדינה בעלת האינפלציה הגבוהה ביותר מלבד האיטי. אנחנו מקווים שכמו שקרה אחרי התפרקות ברית המועצות, גם עתה יבוא כסף רב לוונצואלה מהפרטות וכאלה, אבל לכולנו ברור שעד שזה יתחיל יהיה בלגן וחוסר יציבות".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
