היו לו התפרצויות זעם והוא היה שובר ומשפיל אותי

חוט דק מקשר בין רציונל לרגש. לעיתים הוא מסתבך סביב עצמו ומכניס אותנו לפלונטר, כאשר אנחנו מתאהבים בבני זוג שאינם מתאימים לנו כלל ועיקר. הלב ראשון להגיב והמח אחריו - מנפק רציונליזציה לבחירה של הלב. יחסים שהתחילו כהיסחפות רגשית עלולים לסחוף את בני הזוג למים סוערים בלב הים, מבלי שהספיקו לרכוש את הכלים שיאפשרו להם לנווט את סירתם בשתוף פעולה אל קרקע יציבה.

עוד בנושא:

למה הן לא עוזבות? כיצד לצאת ממעגל האלימות

מה אפשר לעשות נגד אלימות במשפחה?

קורבנות התעללות? אתם לא צריכים להישאר שם

כך היה המקרה עבור איריס (שם בדוי), שהתאהבה עד מעל הראש בבחור, התחתנה איתו והתגרשה ממנו, וכל זאת תוך שנה אחת בלבד. היא מספרת שהקשר עם מי שרצתה לראות כאהבת חייה הפך לסיוט, מאחר שהיה מבוסס על חיבור רגשי סימביוטי עם אדם שלא הכירה כמו שצריך. האהבה שינתה פניה להתעללות רגשית ולמרות הגירושים המהירים, היא נותרה עם צלקות נפשיות שלקח להן זמן רב להגליד.

בואי נתחיל מההתחלה. איך הכרתם?

"הכרנו במסיבה. היה בינינו קליק מיידי ופשוט ידעתי שהוא האחד. היינו ביחד עד למחרת בצהרים, כשהוא החזיר אותי הביתה, ושעה אחרי זה שלח לי סמס ושאל מתי הוא יכול לראות אותי. באותו היום כבר התראנו שוב, ואחרי יומיים סיפרתי עליו להורים שלי. אמרתי להם שפגשתי את עצמי, אבל בגרסה הגברית. שאנחנו בול אותו הדבר".

"בתקופה הראשונה היינו מאוהבים בטירוף, והרגשתי שזה הקשר שלו חיכיתי כל החיים שלי. היינו בסחרור של אושר וכל מה שדיברנו עליו היה עד כמה אנחנו מאוהבים. היינו יושבים במשך שעות במקום ציבורי, ומסתכלים אחד לשני בעיניים".

"היו לנו כל מיני משפטים כמו "כשזה זה - זה זה" והיינו מספרים לכולם שאנחנו ההוכחה לכך שאגדות יכולות להתגשם. המצאנו שם שהוא קיצור של השמות של שנינו, והיינו קוראים לעצמנו בשם הזה, כאילו אנחנו ישות אחת".

בין טירוף של אהבה לטירוף של מריבה

"מה שחיבר בינינו בתחילת הקשר היה המחשבה שאנחנו דומים, אותו בן אדם אפילו. אך מתישהו התחלנו לראות את השוני בינינו, כי בכל זאת אנחנו שני אנשים נפרדים, ואז התחילו הבעיות. היינו רבים הרבה. היחסים בינינו נעו בין טירוף מוחלט של אהבה לטירוף מוחלט של מריבות, כשאת אף אחת מהמריבות לא אני פתחתי. אפילו כשהוא הציע לי נישואין אחרי כמה חודשים ביחד, זה הסתיים במריבה".

"לא הבנתי למה אנחנו צריכים לריב כל יום, אבל שכנעתי את עצמי שהרגעים הקשים האלה שווים את רגעי התרוממות הרוח של האהבה. כשהתחלנו לתכנן את החתונה המריבות נעשו קשות יותר, ארוכות יותר וכואבות יותר. הייתי בוכה כל יום, והיינו צועקים אחד על השני בקולי קולות ברחוב. עבר לי בראש כל הזמן שאנחנו לא צריכים להתחתן, אבל כבר הזמנו אולם, דיג'יי ומוזמנים. חשבתי שאנחנו לחוצים בגלל ההכנות לחתונה וברגע שהן יהיו מאחורינו היחסים ישובו לקדמותם. אך לצערי, אחרי שהתחתנו הכל נהיה הרבה יותר גרוע".

על מה הייתם רבים?

"אני בחורה מאד עצמאית, שחייבת תמיד להביע את דעתה ואוהבת שדברים מתנהלים בדרך שלה. כשהכרנו הוא העריץ בי את התכונות האלה, אבל היה לו קשה לחיות עם בת זוג כזאת. הוא היה יורד לחיי כל פעם שהבעתי דעה שונה משלו או שחשבתי שיש דרך אחרת מהדרך שלו. פעם אחת הוא נעמד מולי עם דמעות בעיניים ואמר לי 'זה פוגע בי כשאת חושבת אחרת ממני. למה את לא יכולה להסכים עם מה שאני אומר?'".

"בכלל, כל דבר שעשיתי לא היה לרוחו. אם כתבתי בפייסבוק סטטוס שהוא לא אהב הוא היה מתפרץ עלי וקורא לי מטומטמת. לפעמים הוא היה מספר לי דברים שקרו בעבודה, ואז כועס עלי שלא שאלתי את השאלות הנכונות או לא אמרתי את הדברים שהוא היה צריך לשמוע ממני. שאלתי אותו למה הוא התחתן איתי אם הוא לא אוהב שום דבר שאני עושה, והוא אמר לי שהוא קיווה שאשתנה ברגע שנתחתן".

איך זה גרם לך להרגיש?

"הרגשתי שאני הולכת ומאבדת את עצמי. היחסים בינינו התחילו בהתמזגות מוחלטת, באובדן של האני לטובת האנחנו. אבל לא באמת היה שם 'אנחנו', הוא פשוט ציפה שאהפוך להיות הוא".

"היתה שם אהבה נרקיסיסטית. הוא הסתכל עלי כמו על מראה, וציפה לראות את דמותו משתקפת בחזרה. הוא רצה לקבל דרכי אישור שהדרך שלו היא לא רק הכי נכונה, אלא הדרך היחידה. כשזה לא קרה, כל עולמו היה נחרב עליו והוא היה מתפרץ בזעם".

מה היה קורה כשהוא התפרץ בזעם?

"כל פעם שהוא היה נעלב מהדרך שבה התנהגתי או הרגשתי. היו לו התפרצויות זעם של אלימות מילולית - בבת אחת הפנים שלו היו מתעוותות והוא נראה כמו מפלצת. מרוב שפחדתי לאבד את עצמי, ניסיתי שלא להישבר במריבות ולהמשיך להתעקש על הדעות שלי, אבל הוא לא ויתר עד שנשברתי".

"בשלב מסויים הזעם שלו היה שובר אותי. מרוב שהייתי מותשת רגשית, הייתי משתטחת על הרצפה וזועקת כמו חיה פצועה. חשבתי שזה יעורר את רחמיו ויגרום לו להפסיק, אבל זה לא קרה עד שהתנצלתי והבטחתי שלא אחשוב או אתנהג ככה יותר. הייתי אומרת הכל רק שיפסיק להתעלל בי".

חייתי בפחד מתמיד

"הרגשתי כמו אישה מוכה שחיה בפחד מהזעם של בעלה. הייתי שוקלת כל מילה שיצאה לי מהפה, וכל הזמן הסתובבתי בפחד שאגיד משהו לא נכון ואגרום לו להתקיף אותי באגרופיו המילוליים. למרות שנזהרתי, לא הייתי מוכנה לוותר על המחשבות העצמאיות שלי, ככה שכל יום הצעקות שלו התערבבו עם זעקות השבר שלי. בטח שמעו אותנו בכל השכונה, אבל השכנים אף פעם לא הזמינו משטרה. מאיפה להם לדעת שהוא לא מכה אותי? על מוסיקה באמצע הלילה הם ידעו לקרוא למשטרה, אבל כשהיה מדובר על אלימות משפחתית הם החרישו".

למה לא עזבת אותו?

"סירבתי להאמין שמישהו שאומר לי שהוא אוהב אותי יכול לפגוע בי ככה. הוא הודה שיש לו בעיה של שליטה בזעם, וגם הוא מאד סבל מזה אבל הוא לא יכול היה לשלוט בזה. חשבתי שאם הוא ילך לטיפול הכל יסתדר והעניינים בינינו יחזרו לאיך שהם היו בהתחלה. חוץ מזה התביישתי. התביישתי לספר לאנשים. איך אני, החזקה, העצמאית והדעתנית יכולה להיות במצב כזה? אז כלפי חוץ התנהגתי כאילו הכל כרגיל".

"אבל מה שהכי מגוחך זה שבסוף הוא זה שעזב. הוא הגיע אלי עם אולטימטום ואמר לי שהדרך היחידה שנוכל להיות ביחד היא אם אשתנה, אם אוותר על החלק האינדבידואלי שבי ואפסיק להתעקש על החלק של איריס בתוכי. אמרתי לו שהוא מבקש ממני את הדבר היחיד שאני לא יכולה לתת לו. הוא מבקש ממני לא להיות אני. אז הוא עזב את הבית".

את כועסת עליו?

"גם הוא סבל בנישואים האלה, יכול להיות שיותר ממני. הוא באמת היה נפגע מזה שהייתי חושבת אחרת ממנו, ולא שלט בזעם שלו. אני לא כועסת עליו כי הוא לא ניסה להכאיב לי בכוונה, כמו שהוא לא ניסה להיפגע בכוונה".

"יש לו בעיות, אני מבינה את זה עכשיו. הוא צריך שאנשים יאשרו עבורו את הדימוי העצמי שלו, ובגלל שאני לא יכולתי לעשות את זה, זה שבר אותו מבפנים. אז לא, אני לא כועסת עליו, כי לא היו לו כוונות רעות, אבל על מי שהוא גרם לי להיות ועל איך שהוא גרם לי להרגיש אני אשנא אותו תמיד".

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק