מים קדושים: בחלוק פרחוני, מול שלושה רבנים
כדי לקבל את חותמת ההכשר הסופית לגיור, מתבקשות הנשים לטבול במקווה כשחלוק לגופן, לעיניי שלושה רבנים. נשים דתיות שהזדעזעו מהרעיון, יצרו תערוכה בהשתתפות רבנים וח"כים: "מתחת לנשים יהודיות יש קסְטה נמוכה יותר, וזה נשים גֵרוֹת"
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
- בדידותם הלא מזהרת של בעלי המוגבלויות/
הרב רפי פוירשטיין
במילים אלו משחזרת חברת הכנסת לשעבר, אורית זוארץ, זיכרונות ופחדים של ילדה מבוהלת בת 6, מטקס הגיור שעברה לפני 40 שנה.
הבימאית הדתייה נורית יעקבס-ינון, חשבה שהמחזה של "אישה בחלוק מול גברים" מטריד רק אותה, עד שפגשה ביוצרת הילה קרבלניקוב-פז, בטוענת הרבנית רבקה לוביץ', בח"כית הטרייה עליזה לביא ובנשים נוספות, שכל אחת מהן הציצה אל עולמן של המתגיירות – ונפגעה. יצאה מזה תערוכה חדשה, "מעשה באישה וחלוק", המוצגת החל מהערב (ה') בבית האומנים בתל אביב, ועוסקת במה שהוא במקרה הטוב פולמוס, ובמקרה האישי "פצע פתוח": טבילת גֵרוֹת.
תחושות של השפלה
"אני יכולה לספר לך רק על עצמי", פותחת הבימאית נורית יעקבס-ינון, בסיפור שהתחיל במסמך ממשלתי ונגמר בתערוכה. "מכר שלי שהועסק אז במסגרת ממשלתית, נתקל במכרז שהוציא משרד ראש הממשלה לקליטת גברים ששימשו כבית דין עבור טבילות גירות במקוואות". תפקיד שאגב אינו דורש הכשרה ממשית של דיין.
המסמך שראתה יעקבס-ינון לפני חמש שנים נשאר בסוף מחץ לתערוכה, אך את התגלית ההיא היא החליטה להפוך לנחלת הכלל: "למרות שאני אישה דתייה 'מאז ולתמיד', כמו שאומרים, לא הכרתי את הטקס הזה. לא הכרתי במעגל ראשון נשים שהתגיירו, שיכלו לספר על החוויה האינטימית הזו, והתגובה הראשונית שלי הייתה הפתעה".
גם אצל הילה קרבלניקוב-פז נשמר גורם ההפתעה: "אמא שלי נוהגת לארח בנות שעוברות תהליך גיור לארוחות שבת, ובכלל, ללוות אותן. באחת הפעמים פשוט שאלתי אותן בסקרנות על התהליך, ואיך זה בדיוק קורה, והן סיפרו לי בטבעיות שהן הולכות למקווה וטובלות. זה נשמע לי סביר למדי, עד שאחת מהן פלטה שהכול מתרחש מול הדיינים, כלומר, גברים".
"אני לא רוצה להגיד את המילה השפלה", אומרת קרב לניקוב-פז, שהפכה את תחושותיה לסדרת ציורי ענק, באמצעות מסקינטייפ, "אבל במובן מסוים זה אכן משפיל: לעמוד רטובה בחלוק של הרבנות מול שלושה גברים שמסתכלים עלייך? חוויה נעימה זה בטח לא".
קרבלניקוב-פז מספרת כי הגיבה בתדהמה לדברי הבנות, ושאלה אותן אם הן מסכימות לזה. לדבריה, "הן היו בשוק מהשאלה. הן הרי לא באות מהעולם הדתי, ולכן הסיטואציה של לעמוד ולטבול מול גבר לא נראית להן בעייתית. הן צעירות ועושות מה שאומרים להן דמויות סמכותיות, מה אישית הן חושבות על זה? זה לא חלק מהמשוואה בכלל".
"משהו פה לא מכבד את המעמד"
בפתח התערוכה העמידה האוצרת רז סמירה, תמונה של האמן שמעון פינטו המתארת את "מקום ההתרחשות" - המקווה. בפנים מוצגות זו מול זו, שתי יצירות וידיאו של הבימאית והאמנית נורית יעקבס-ינון, שאחת מהן מתרחשת בחלקה על הרצפה למרגלות המבקר, ובה שחזור המוקרן "בלופ" של אקט הטבילה, העומד במרכז התערוכה, כשהצופים מוזמנים לראות אותו מנקודת מבטם של הרבנים הגברים, כלומר מלמעלה.
"הטובלת היא שחקנית", מעדכנת יעקבס- ינון, "הבלנית בתפקיד עצמה, מנהל המקווה כנ"ל. הווידיאו-ארט צולם במקווה אמיתי בשעות היום, גם החלוק שאותו לובשת הדמות הוא החלוק המקורי שאותו הן מקבלות מהדיינים, אחד מתוך שני דגמים. הראשון הוא בצבעים עזים יותר, והשני בגווני פסטל. אני בחרתי את השני".
קולקציית הרבנות הראשית?
"משהו כזה. מה שמעניין בחלוק הזה, וזו 'תגלית של הילה', היא התווית, שעליה כתוב באנגלית - Like a dream (כמו חלום). זה חלוק ארוך ולא שקוף שמכסה את הכל", ממהרת יעקבס לסנגר על הרבנים. "בבית הדין נמצאים אנשים רציניים, מכובדים, שעושים את עבודתם לשם שמים. ועם זאת, עצם המעמד של אישה בחלוק שטובלת בפני שלושה גברים, לא מכבד את האישה המתגיירת, או את בית הדין, על אף שפורמלית זה לא חורג מגדרות הצניעות".
קרבלניקוב-פז חולקת עליה. "אני מבני ברק במקור, הלכתי כילדה לחוף הנפרד בשרתון, שבו נשים חרדיות מתרחצות בחלוקים, לכן מאוד ברור לי מה קורה לחלוק במים. הוא מתרומם, הוא נצמד. המתגיירת בטח עסוקה מאוד במה שקורה לחלוק שלה יותר מכל דבר אחר. אפשר להימנע מזה, והדיינים, ככלות הכל, הם גברים עם כל המשתמע מכך".
מעמד לא קל - גם לבית הדין
גל של דיונים הלכתיים על הנושא, הוא המשכו הישיר של המייצג נוסף של יעקבס-ינון בתערוכה: שלושה מסכים המתעדים רב-שיח של הרבנים - הרב חיים דרוקמן, הרב דוד סתיו והרב בני לאו, סביב סוגיית הטבילה.
"שלושתם מדברים על המורכבות ועל האתגר", אומרת יעקבס-ינון. "על ההאפשרות או חוסר האפשרות לשנות את המצב. הם דיברו בכנות וביושר, הזדהו במידה מסוימת עם המצוקה, ואפשרו לי לראות שהמעמד הזה לא קל גם לבית הדין, ולא רק לגיורת. הדיון שעולה מדבריהם הוא פחות הדיון ההלכתי הישיר, אלא שאלות של היתכנות בזמן הקרוב לטיפול בנושא הזה, ודיון על מידת הדחיפות שדורש המצב, והאם זה הנושא הראשון שצריך להתמודד אתו".
זה לא התירוץ הקבוע לטיפול בסוגיות כאלו?
"את זה את אמרת".
מי ישמיע את קולן?
האם נוכחותם של שלושה גברים במעמד הטבילה הוא אכן "גזירת הכתוב", או שמה יש פתרונות אחרים למצב הנוכחי? הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, מי שעומדת בראש בית המדרש "בית מורשה", סבורה כי כן.
במאמר הלכתי שכתבה בעניין בכתב העת "אקדמות" של בית המדרש, לפני כחמש שנים - מעלה הרבנית טיקוצ'ינסקי פתרונות הלכתיים שונים, שחלקם עונים, לדבריה, גם לתפיסות המחמירות בהלכה. בין ההצעות: מינוי אישה לתפקיד "שליחת בית הדין" שתפקח על טבילה כהלכתה.
"צניעותן של נשים המבקשות להשתייך לעם היהודי", כך הרבנית, "היא עניין בעל ערך שאין להקל בו ראש בעומדו כנגד ערכים האחרים הקשורים בסוגיה. נשים עלובות אלו העומדות בתור ומצפות בכיליון עיניים לקבלת חותמת הכשרות של עם ישראל, מי יילחם להן? מי ישמיע את קולן? יש להיזהר מאוד מרמיסת כבודה של אישה שכל רצונה להיות בת לעם ישראל, ולהסתופף תחת כנפי השכינה".
הממד הפמיניסטי-מגדרי של הסיפור עומד, ללא ספק על הכוונת של היוצרות: "אני האישה הפסולה לעדות ולדיינות, אני שאינני גיורת, יכולה לבוא ולשאול את השאלות", מסבירה יעקבס-ינון את קונפליקט שבין אהבה לתורה ולמצוותיה - לשאלות והתהיות המתעוררות נוכח סוגיות מעין אלו. "הקונפליקט הזה הוא חלק ממני, וככה אני מגדלת את ארבעת ילדיי, ומהמקום הזה של 'נאמנים פצעי אוהב', אני באה ומבקשת לשאול את השאלות, גם אם לא לקבל תשובות - לפחות לשאול".
"הקושי המרכזי בתהליך הגיור של הנשים הוא בטבילה עצמה. שלושה גברים עומדים ומביטים בטובלת. אמנם נכון, הגיורת לבושה בחלוק ארוך ואטום. הדיינים אדיבים ומסבירי פנים, ובדרך כלל יתנו לחברה קרובה להיות נוכחת בטבילה. ובכל זאת – זהו רגע אינטימי מאין כמותו מבחינה נפשית ומבחינה גופנית. זהו הרגע בו החיים הקודמים נמחקים, והחיים החדשים מתחילים. ודווקא ברגע זה נוכחים אנשים זרים בני המין השני" (מתוך ספר התערוכה, מאמר שכתבה ח"כ עליזה לביא).
הנשים הגיורות - הקסְטה הנמוכה ביותר
במרכזו של מיצג הסאונד של יעקבס-ינון, נמצא טקסט "מדרש הגיורות" של הטוענת הרבנית, רבקה לוביץ'. במיצג נוטלות חלק השחקניות יעל אבקסיס וגבריאלה לב, לצד אנשים בתפקידי רב ובלנית, המשמשים כפה וקול לאותן נשים "חסרות מעמד", כהגדרתה.
ועם זאת, העיסוק הנוכחי במתגיירות מציף גם דילמות נוספות סביב נושא מעמד האישה ביהדות. "רק
תוך כדי צילום הדימויים בחיי, פתאום קלטתי שהבלנית - 'המלכה של המקווה' - נעלמה", אומרת קורבלניקוב-פז. "תפסתי אותה עומדת שם בצד, לא קשורה או רלוונטית, עם המגב ביד, כשמי שעומד בפועל 'במקומה הטבעי' זה שלושה גברים.
" זה נראה לך הגיוני שהאישה שאחראית לחותם הכשרות של הטבילה שלך ושלי, לא מספיק טובה לטבילתה הכשרה של אותה גיורת?
"התערוכה הזו היא בעצם זעקה למי שלא יכולה לזעוק בעצמה, זו שאין לה פתחון פה, כי מתחת לנשים יהודיות יש קסְטה נמוכה יותר וזה נשים גיורות. ואותה אישה מתגיירת, לא יכולה להגיד 'לא' כשדורשים ממנה להיכנס למים בחלוק סבתא פרחוני, מול עיניהם הבוחנות של שלושה גברים".
לפנייה לכתב/ת 
