שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העולם המופלא של העופות הדורסים
    מה הסוד לראייה החדה של העופות הדורסים? מי הדורס המהיר בעולם? איזה טורף סוגר את נחיריו בזמן ציד דגים במים? מי מעדיף לערוף ראשים לנחשים ומה הקשר לשמעון פרס? הצצה לספרו החדש של ד"ר חיים מויאל על העופות הדורסים

    עיסוקי בנושא מרתק זה שנים לא ספורות עם תלמידים ומורים כאחד נובע בראש וראשונה מתוך אהבתי לציפורים בכלל והעופות הדורסים בפרט ומתוך הצורך הפנימי שלי לעורר את הציבור לאהבת העופות הדורסים ושמירה פעילה עליהם מתוך ההבנה הברורה שמרביתם בסכנה מדאיגה של התמעטות והכחדה על ידי פעולות האדם ומעשיו.

     

    הפקת "מדריך ולקסיקון דורסי-היום", הראשון מסוגו בעברית, היא נגזרת לשליחותי הצנועה לשמירת טבע דורסים והעלאת המודעות לעורר את המאבק הציבורי בעניין התחשמלויות וההרעלות המשניות הקשות הממשיכות לגבות מחיר כבד מאוד על דורסי-היום, יותר מכפי שהיינו יכולים להודות.

     

    עיט ערבות (צילום: אייל ברטוב)
    עיט ערבות(צילום: אייל ברטוב)

     


     

    רואים מצויין בדרך לדרוס את הטרף

    העופות הדורסים מדויקים ונועזים. גופם שרירי, אווירודינמי ודמוי כישור - כהסתגלות טובה לחיתוך האוויר בתעופה ולציד יעיל ומדויק, תוך הפחתת התנגדות הגרר בתעופה.

     

    המאפיין הבלעדי והמשותף לכל העופות הדורסים, ומכאן שמם, הוא דריסת הטרף באמצעות טופרי הרגליים תחילה. השימוש במקור המאונקל והחד כסכין כבמכשיר קריעה בשיסוע הטרף וסילוק הנוצות, השערות וכדומה (במקרים מעטים, כמו במקרה של הַבַּז הַנּוֹדֵד, הם עשויים לדרוס את הטרף באמצעות עצם החזה או כנפיו תוך כדי צלילה מהירה במיוחד). לדורסים יש ראייה מצוינת לאיתור טרף וכנפיים ארוכות יחסית המאפשרות להם לדאות, לצלול ולתמרן בשקט אל הטרף.

     

    שלך דגים עם טרף (צילום: אייל ברטוב)
    שלך דגים עם טרף(צילום: אייל ברטוב)

     

    לעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים ארבע אצבעות, שלוש מופנות קדימה ואחת אחורה. אצל דורסי הַלַּיְלָה (וגם אצל הַשַׁלָךְ יוצא הדופן) שתי אצבעות מופנות קדימה ושתיים אחורה, ואחיזת הטרף היא בציר הרוחב של הטרף ולא לאורכו. האצבע האמצעית הקדמית והאצבע האחורית הן החזקות ביותר, והדריסה המועדפת היא בנעיצת הטפרים בהגעה מאחור עם האצבעות האחוריות.

     

    לעופות הדורסים מקור חד ומאונקל ושוליו חדים כסכין, כך שהדורסים מסוגלים לשסע את הבשר, לבתק את חוליות השדרה של הטרף ולהסיר את הנוצות או הפרווה של הטרף. המקור עשוי מקרטין (כמו הטפרים) ומורכב ממקור עליון ותחתון. לכל עוף דורס יש מקור המותאם למזונו המועדף, כך למשל לַבַּזִים יש בליטה חדה בצדו האחורי של המקור לביתוק עמוד השדרה של הציפור.

     

     (צילום: ד"ר חיים מויאל)
     

    אחד עורף ראשי נחשים, השני שולף חלזונות

    לְחִוְיַאי הַנְּחָשִׁים יש מקור קצר וחד מאוד המותאם לעריפת ראשו של הנחש, לְרַחַם הַמִּדְבָּרִי מקור ארוך וחד מאוד המותאם לשליפת בשר וגידים בין העצמות השונות, לָעַיִט מקור גדול וחד המותאם למזון גדול כמו יונקים גדולים יחסית ולדַּיַּית הַחֵלְּזוֹנוֹת מקור ארוך ומאונקל למדי המותאם לשליפת חלזונות מהקונכיות.

     

    העיניים אצל דורסי היום ממוקמות בצדי הראש, וראייתם מצוינת לטווחים גדולים במיוחד ובזווית רחבה מאוד לצדדים, כ-270 מעלות (ללא תנועת ראש) וקדימה ב-90 מעלות (אגב, דורסי לילה הזווית האופקית מצומצמת כשלנו, אך כפיצוי עשויים לסובב את ראשם 270 מעלות לצדדים ו-180 מעלות מעלה-מטה).

     

     (צילום: ד"ר חיים מויאל)

     

    העיניים גדולות יחסית לעיניים של עופות אחרים ולהם עדשת טלה-פוטו מובנית. ברשתית יש יותר תאי חישה, כמו קנים ומדוכים המסגלים אותם לראייה חדה וצבעונית יותר וכן גומה המגדילה את מרכז התמונה ב-40% (אגב, אצל דורסי הלילה העיניים מלפנים והמקור קצר יחסית, וזאת כדי לא להסתיר את שדה ראייתם התלת-ממדית המותאמת למרחקים קצרים ובזווית קצרה לפנים).

     

    הראייה של הדורסים חדה פי שלוש מראייתנו (6/2 במקום 6/6). יש דורסים המסוגלים לזהות טרף בגודל בינוני ממרחק של שני ק"מ, ולא לחינם הוטבע המושג הידוע "עיני נץ".

     

    נשרון מלכותי (צילום: אייל ברטוב)
    נשרון מלכותי(צילום: אייל ברטוב)
      

     

    שִׂיאִים בְּעוֹלָם הָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים

     

    מיהו הדורס החזק ביותר בעולם?

    לדעת חוקרים רבים, עַיִט הַהַרְפְּיָה (Harpia harpyja) הוא הדורס החזק ביותר. טפריו הם הארוכים ביותר יחסית לגודל גופו (12 ס"מ). הוא נצפה צד ונושא עצלן שמשקלו 6-7 ק"ג (עיט הפיליפיני ועיטם שׂטלר אף כן נחשבים לדורסים חזקים ביותר).

     

    בישראל הָעַיִט הַזָּהוֹב – Aquila chrysaetos – וְעֵיטָם לְבֶן-זָנָב נחשבים לעיטים החזקים ביותר. עיט הזהוב אגב נצפה פעמים ספורות בפירנאים נושא עז בר לקינו שבמצוקים, לאחר שדרסו בטפריו. (אגב, מבין דורסי הלילה החזק ביותר בעולם ובישראל הוא הָאוֹחַ העיטי (Bubo bubo) הצד אפילו שועלים ודורסי יום).

     

    הדורס בעל המקור הגדול בעולם?

    הדורסים עם המקור העצום ביותר הם הֶעָזְנִיָּה הַשְּׁחוֹרָה (Aegypius monachus) ועָזְנִיָית הַנֶּגֶב. ומבין העיטים - עֵיטָם שְׂטֶלֶר (Haliaeetus pelagicus) עיט ענק עם מקור עצום הניזון מדגים.

     

    מיהו הדורס הנועז ביותר? 

    הָעַיִט הכּוֹתַרְתִּי (Stephanoaetus coronatus) נחשב על פי חוקרים רבים לדורס הנועז ביותר. הוא צד יונקים גדולים כמו אנטילופות וקופים. הוא נצפה צד בנועזות אנטילופה שמשקלה עלה על 35 ק"ג. בישראל הָעַיִט הַנִּצִּי המזכיר אותו בהתנהגותו הוא הנועז ביותר.  

    בז אדום (צילום: אייל ברטוב)
    בז אדום(צילום: אייל ברטוב)

     

    מיהו הדורס הנדיר בעולם?

    בשיא המפוקפק מחזיקים שניים, הַקּוֹנְדּוֹר הקַלִיפוֹרְנִי (Gymnogyps californianus) הניזון מנבלות וְהָעַיִט הַפִּילִיפִּינִי (Pithecophaga jefferyi), הניזון בעיקר מקופים ונחשב לאחד הגדולים והחזקים בדורסי העולם, אך קבע גם שיא בנשיאת טרף שמשקלו עלה 14 ק"ג.

     

    מיהו הדורס הגדול בעולם?

    הדורס הגדול ביותר הוא קוֹנְדּוֹר האַנְדִּים (Vultur gryphus). משקלו עד 14 ק"ג ומוטת כנפיו עשויה להגיע ל- 3.2 מ'. בישראל הֶעָזְנִיָּה הַשְּׁחוֹרָה, המזדמנת לישראל, היא הגדולה ביותר ומוטות כנפיה עשויה להגיע לשלושה מטרים.

     

    מיהו הדורס הגבוה ביותר?

    הַלַּבְלָר (Secretary Bird), מין דורס אפריקני שגובהו מתמר ל- 1.3 מ'. רגליו ארוכות במיוחד ומאפשרות לו צפייה יעילה לטרפו והגנה טובה מפני נשיכת טרפו המתבסס בעיקר מנחשים בעשב הגבוה בסוואנה.

     

    בזון גמדי (צילום: אייל ברטוב)
    בזון גמדי(צילום: אייל ברטוב)

     

    מיהו הדורס הקטן בעולם?

    דורס-היום הקטן בעולם בָּז גַּמָּד אַפְרִיקָנִי (Polihierax semitorquatus) שמשקלו 60 גרם ואורך כנפיו 60 ס"מ יחד עם "בָּזוֹן שֶׁחוֹר-הָרֶגֶל" (Micrphierax fringlius). בישראל, בַּז הַגַּמָּד הוא הקטן מבין דורסי היום.

     

    מיהו הדורס המהיר בעולם?

    הדורס המהיר ביותר בעולם הוא הַבַּז הַנּוֹדֵד (Falco peregrinus) המגיע בצלילה אקטיבית ל-320 קמ"ש.

     

    מיהו הדורס האיטי בעולם?

    הדורסים האיטיים בעולם בתעופה הם מיני הקוֹנְדוֹרִים.

     

    בז נודד (צילום: אייל ברטוב)
    בז נודד(צילום: אייל ברטוב)

     

    מיהו הדורס המעופף הגבוה בעולם?

    הדורס המעופף הגבוה ביותר הוא נֶשֶׁר רִיפֵּל (Gyps rueppellii) שנצפה בחוף השנהב עף בגבהים העולים על 11 ק"מ. בישראל, זהו הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי והעוֹזְנִיוֹת המזדמנות.

     

    מי בונה את הקן הגדול ביותר? 

    עֵיטָם לְבֶן-רֹאשׁ (Haliaeetus leucocephalus) – הציפור הלאומית של ארצות הברית, בונה קנים עצומים. משקלו של קן אחד הוערך ביותר משתי טונות ( 2.7 מ' רוחבו, 1.8 מ' אורכו וכ-6 מ' עומקו) . בישראל, הָעַיִט הַזָּהוֹב וְהָעַיִט הַנִּצִּי בונים את הקן הגדול ביותר, העשוי להגיע לגודל של 3 מ' קוטר וגובה של למעלה ממטר.

     

    מיהו הדורס מאריך החיים ביותר?

    עֵיטָם לְבֶן-רֹאשׁ (Bald Eagle) הגיע בשבי לגיל מופלג של 50 שנה. אך העוזניות עשויות להגיע לגיל מופלג כזה בשבי.

     

    נשר מקראי (צילום: אייל ברטוב)
    נשר מקראי(צילום: אייל ברטוב)

     

    מיהו הדורס בעל הראייה החדה ביותר?

    הַבַּז הַנּוֹדֵד נחשב לבעל הראייה הטובה ביותר. הוא מסוגל לראות יוֹנָה ממרחק של כשבעה ק"מ. כככל לדורסים ראייה טוב מאוד ומסוגלים לראות פי-7 מהאדם ובחדות של פי-3 לפחות.

     

    מיהו הדורס הצבעוני ביותר?

    הנשרון המלכותי (Sarcoramphus papa) נחשב לצבעוני ביותר , כשראשו וצווארו עוטים צבעים עזים ומנוגדים בצבע אדום, ערמוני, כחלחל, לבן ושחור .

     

    שומרים אמונים זה לזו? לא תמיד

    הדורסים על פי רוב מונוגאמיים (שמירת אמונים לבן זוג אחד), ולרוב הקשר הזוגי נמשך לכל חייהם, אלא אם בן הזוג מת מסיבה כלשהי. ישנם כאלה שנשארים יחד כמה שנים ספורות (כדוגמת בזים קטנים).

     

    ישנם דורסים ספורים המקיימים פוליגמיה (זכר אחד המרבה נקבות מספר) כמו במקרה של זרון תכול ואפילו ביגמיה כמו אצל זרון הפס. מעטים מבין הדורסים שלהם צורת רבייה המכונה פוליאנדריה (נקבה מתרבה עם זכרים אחדים), כדוגמת עקב גלפגוס, ועקב הָאַרִיס הוכחות חותכות ניתן לבחון על פי "טביעת אצבעות דנא"). ישנם מקרים בו יש שיתוף בקינון בין נקבות כמו במקרים נדירים אצל בז העצים.

     

    נקבת בז מצוי (צילום: ד"ר חיים מויאל)
    נקבת בז מצוי(צילום: ד"ר חיים מויאל)

     

    הדורסים הגדולים מקננים לרוב בתחילת האביב או אפילו במהלך החורף, והגוזלים מטופלים באביב, בזמן של שפע מזון יחסי. הדורסים הקטנים מקננים לרוב דווקא מאוחר יחסית, כי מחזור הקינון שלהם קצר יותר (ואפילו ישנם כאלה שמצליחים בשפע מזון לקיים 2 מחזורי קינון בשנה, כמו הבז המצוי).

     

    ישנם מינים קטנים שגם אפילו מקננים מאוחר מאוד בסתיו (בסנכרון עם עונות נדידת הציפורים), כדוגמת הַבַּז הַשָּׁחור (Falco concolor) וּבַז הַחוֹפִים (Falco eleonorae).

     

    החיזור מלווה אצל המינים הטריטוריאליים במצגי חיזור מרשימים כמו צלילות גליות מהירות (Undulating display), מרדפים, לולאות, היפוכים, הצגת ואחיזת טפרים כמו אצל עֵיטָמִים, דיות, חוויאים, או העברת מזון באוויר כמו אצל זֵרוֹנִים ובַּזִּים, ואילו אצל הַנְּשָׁרִים החיזור מסתכם בעיקר במעוף מקביל וצמוד של בני הזוג באוויר.

     

    דורסים מסוימים משמיעים קריאות חיזור הנשמעות למרחוק כמו במקרה של בז העצים (Falco subuteo) והחוויאי (Circaetus gallicus).

     

    בניית הקנים מתבצעת ברובה על ידי הזכר ברוב העופות הדורסים, לעתים כחלק מתהליך החיזור. אצל הנשר שני בני הזוג משתתפים כמעט שווה בשווה. אצל מינים מסוימים, כמו הָעַיִט הַנִּצִּי (Hieraaetus fasciatus), הזכר בונה כמה קנים שחלקם ישמשו גם כקנים חלופיים (למקרים של יתר טפילים או נזק בקן העיקרי).

     

    שלישיית נשרים מקראיים (צילום: אייל ברטוב)
    שלישיית נשרים מקראיים(צילום: אייל ברטוב)

     

    דורסים ספורים, כמו הַבַּזִים למשל, לא בונים קן אלא מקננים בדרגשים חשופים או בקנים נטושים של עוֹרְבִים ודורסים, וכמו נִשְׁרֵי הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ, המקננים לרוב בחללי עץ ובמצוקים. באביב ובקיץ הבוגרים עסוקים גם בהגנה על הטריטוריה ובפעילות קינון שונה. הזכר מבלה יותר בציד, בשמירה על הטריטוריה ומעט בדגירה בשעות היום, ואילו הנקבה מבלה את זמנה בעיקר בדגירה ובטיפול בגוזלים.

     

    יש אמנם מינים המקננים במושבות, כדוגמת הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי וְהַבָּז הָאָדֹם, אבל מרבית הדורסים סוליטרים ומקננים ביחידות, חלקם בטריטוריות גדולות במיוחד, כמו עַיִט זָהוֹב וְהָעַיִט הַנִּצִּי, ואחרים בטריטוריות קטנות כמו הַבַּז הַמָּצוּי, לרוב באותם אתרים מדי שנה אלא אם כן מקום הקינון נפגע.

     

    המינים הגדולים מגדלים פחות צאצאים מאשר המינים הקטנים. הקוֹנְדוֹרִים והעוֹזְנִיוֹת מגדלים בממוצע גוזל בשנתיים; הַבַּז הַמָּצוּי עשוי לגדל לעתים שמונה גוזלים בשנה. אצל אלה הדוגרים על יותר מביצה אחת יש מרווח של יומיים לפחות בהטלה, ומאחר שהדגירה מתחילה בטרם הנקבה מסיימת להטיל את הביצים קיים מרווח גם בבקיעה של הגוזלים.

     (צילום: אייל ברטוב)
    (צילום: אייל ברטוב)

     

    הגודל לא קובע

    בשל המרווחים הללו קיימים הבדלי גודל בין האחים. אצל מינים דורסים מסוימים כמו מיני עֵיטִים שונים קיימת תופעה המכונה "קייניזם" או "מלחמת קין והבל". בתופעה זו הגוזלים הבוגרים חוטפים את רוב המזון המוגש על ידי ההורים, ולעיתים הורגים בצורה ישירה את אחיהם הקטנים בנקירות, או פשוט משליכים אותם מהקן.

     

    התופעה בולטת יותר בשנים שבהן המזון המובא על ידי ההורים דל יותר, והוא נועד להבטיח שבכל קן ישרוד לפחות צאצא אחד – החזק ביותר.

     

    לגבי קינים מעניין לציין כי אין בהכרח קשר ליניארי מובהק בין גודל הדורס לגודל הקן, כך למשל עיט נצי בונה קן גדול יותר באופן משמעותי מזה של החוויאי הגדול ממנו והנשר בונה קן מרושל וקטן באופן משמעותי משניהם.

     

    הבזים אינם בונים קן כלל (בדומה לינשופאים), למעט קרצוף של איזו שהיא גומה אצל בודדים מהם, מה שכן עשויים לקנן בקינים נטושים עופות אחרים, כמו עורבים. באופן כללי מרבית הקינים של העופות הדורסים במצוקים או על עצים ושיחים.

     

    בז ערב (צילום: אייל ברטוב)
    בז ערב(צילום: אייל ברטוב)
     

    ישנם כאלה אשר קניהם עצומים באופן יוצא דופן כמו עיטם קרח, עיט זהוב ועיט שחור, שעשויים להגיע לקוטר של מעל 3 מ' ובגובה של 2 מ' ויותר. ישנם המקננים בין חישות הקנים והסוף כמו הזרונים וכאלה על הקרקע כמו עיט סוואנות ובז גמדי. בזים מצויים אמריקאים מקננים בחורי נקרים בעצים .

     

    ישנם דורסים הבונים את קניהם במקומות מוזרים כמו בתוך צמחי קקטוס כמו במקרה של נץ האריס.

     

    זנב לתמרון בין עצים וטפרים לצוד דגים

    מרבית הדורסים מותאמים בתכונותיהם להשגת טרפם המועדף, כך למשל לַנֵּץ יש רגליים וזנב ארוכים המסגלים אותו לציד ציפורים מתומרן היטב בין הענפים. לְשַׁלָךָ הַדָּגִים (Pandion haliaetus) טפרים מאונקלים כקרסי דיג ולאצבעותיו יבלות קוצניות המסגלות אותו לציד דגים (למין זה גם היכולת לסגור את נחיריו כהתאמה לצלילה במים אחר הטרף).

     

    הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי (Gyps fulvus) הניזון מנבלות בלבד מצויד במיצי קיבה חזקים במיוחד, ובטפרים קהים המקלים על הליכתו ועמידתו. לעיט רגליים חזקות וטפרים ארוכים במיוחד המסגלים אותו לציד טרף גדול כיונקים.

     

    לחוויאי הַנְּחָשִׁים (Circaetus gallicus) אצבעות קצרות ומיובלות המסגלות אותו לציד נחשים חלקלקים בעלי קוטר קטן יחסית, ומקור קצר וחד מאוד המותאם לעריפת ראשו של הנחש. לַבַּזִים (Falco) יש בליטת "שן" בצדו האחורי של המקור, המסייעת בשבירת מפרקתו של הטרף.  


    עיט שמש (צילום: אייל ברטוב)
    עיט שמש(צילום: אייל ברטוב)

     

    יש להם גם גבשושית בעצם בנחיריים המשמשת כווסת המאט את זרימת האוויר ושואב אותה פנימה בשעת צלילה מהירה במיוחד, אצל הַבַּז הַנּוֹדֵד במיוחד והסתבר עוד כי צלילתו של זה האחרון היא עקלתונית ולא ישירה.

     

    לזֵרוֹן (Circus ) כנפיים ארוכות וצרות המסגלות אותו למעוף נמוך, וברגליו הארוכות הוא שולף מהקרקע את טרפו המבוהל, בעיקר עופות קרקע וביצה. לַבַּזִים הגדולים כנפיים מחודדות ושרירי חזה מפותחים המסגלים אותם לצלילה מהירה במיוחד.

     

    לְרָחַם הַמִּדְבָּרִי יש מקור ארוך וחד מאוד המותאם לשליפת בשר וגידים בין העצמות השונות. לדורסים יש התמחויות תזונה. שמם בדרך כלל מרמז על ההתמחות, והם מותאמים פיזית להתמחות שלהם.

     

    לדָּיַּית הַחֵלְּזוֹנוֹת מקור ארוך ומאונקל המותאם לשליפת חלזונות מהקונכיות אַיית הַצְּרָעִים (Parnis apivorous) ניזונה מצרעות ודבורים ולשם כך היא מצוידת בטפרים ארוכים וקהים לחפירת קני צרעות ועל פניה קשקשי נוצות צפופות נגד עקיצות. עַיִט הַדְּקָלִים (Gypohierax angolensis) ניזון בעיקר מפירות ומקליפות תמרים, וְנֵץ עֲטַלֵּפִים (Macheiramphus alcinus) ניזון בעיקר מעטלפים שונים בעת הדמדומים.

     

    רחם מדברי (צילום: אייל ברטוב)
    רחם מדברי(צילום: אייל ברטוב)

     

    כמות המזון של העוף הדורס תלויה במינו, בגודלו ובזוויגו. ככלל, לגוף הדורסים הקטנים יש שטח פנים גדול יחסית לנפחם, ולכן חילוף החומרים שלהם מהיר יותר והם מאבדים אנרגיה במהירות גבוהה יותר וכתוצאה מכך הם צריכים לאכול בתכיפות רבה יותר.

     

    דָּאָה שֶׁחוֹרֵת-כָּתֵף (Elanus caeruleus) אוכלת בכל יום כ-20 אחוז ממשקל גופה, ואילו נֶשֶׁר הַכֵּף (Gyps coprotheres) אוכל מדי יום בממוצע שישה אחוזים ממשקל גופו. צריכת המזון מושפעת גם מהעונות.

     

    כמות המזון הנתפס גדלה בתנאי קור, במיוחד לפני עונת הנדידה ולפני הטלת הביצים. מרבית דורסי היום צדים את טרפם ביחידות. עֲקֲבֵי הָאַרִיס (Parabuteo unicinctus) נצפו משתפים פעולה לאגוף טרף ולצוד אותו.

    זרון תכול (זכר) (איור: ד"ר חיים מויאל)
    זרון תכול (זכר)(איור: ד"ר חיים מויאל)

    הַבַּז הַנּוֹדֵד מכה לעתים בציפור העפה עם הטופר האחורי או בחזהו, ומפיל את הטרף ההמום לקרקע. הוא נצפה גם גוזל מזון מדורסים אחרים, כך גם עיטם לבן-ראש. לאחר תפיסת הטרף הדורס פורס לרוב את כנפיו סביב הטרף כדי לשמור עליו מפני חומסים.

     

    הנשר מהסוג Gyps ניזון מנבלות תוך כדי שיתוף פעולה בלהקה גדולה. אצל הנשרים מן הסוג הזה יש היררכיה משתנה באכילת הנבלות, והחזקים יותר יאכלו ראשונים לאחר מאבק המלווה בהתקוטטויות בעזרת רגליהם וצווארם הארוך.

     

    דאה שחורת כתף (צילום: אייל ברטוב)
    דאה שחורת כתף(צילום: אייל ברטוב)

     

    גם בין המינים יש היררכיה במקומות שמצויים מינים שונים באותו אזור. הֶעָזְנִיָּה (Torgos trachiolotus) היא לרוב הראשונה המצליחה גם לבתק את העור העבה של הנבלה עם מקורה האימתני, אחר כך ניזונים הנשרים (המותאמים לחדור לקרבי הנבלה בצווארם הארוך והחשוף מנוצות, אלא בפלומה עדינה של ממש).

     

    הרָחַם הַמִּדְבָּרִי (Neophron percnopterus) המותאם במקורו החד והמוארך באופן יחסי לחדור אל בין הצלעות והגידים ולגרד את הבשר הצמוד לעצמות. הרחם ידוע גם כאופורטוניסט וערמומי, והוא תועד משתמש באבנים ככלים כדי לשבור את ביצי הַיָּעֵן.

     

    הַפֶּרֶס הַמּזוּקָּן (Gypaetus barbatus) ניזון מעצמות שגודלן עשוי להגיע לארבע קילוגרם אותן הוא משליך במיומנות מרשימה מגבוה על הסלעים. לאחר מכן הוא בולע את שבריהן לאחר שצולל אליהן ומאתר אותן על פי זכרונו . שאותן הוא. יש עופות דורסים סתגלנים למגוון מזון גדול ולזמינותו. כך ידוע שהַבַּז הַמָּצוּי (Falco tinnunculus) , מהמוצלחים ביותר בכל הדורסים, ניזון ממכרסמים, ציפורים, זוחלים קטנים, חרקים ופרוקי רגליים.

     

    מה הקשר בין שמעון פרס לדורס נדיר שנכחד מישראל?

    פֶּרֶס - פירוש שמו המדעי והצרפתי הגזור ממנו ( מיוונית, gups – נשר, aetos – העיט, barbatus (מלטינית, - מזוקן) "נשר-עיטי מזוקן". הפרס נחשב ל"מלך המצוקים" ודומה לעיט בעוצמתו בתכונות מסוימות, ודומה גם לנשריים במקורו הארוך ובהיותו אוכל-נבלות, אך ייחודו הנוסף הוא – זקן-הלחיים המעטר את פניהם של שני הזוויגים (תפקידו לא הוברר עדיין סופית) ומכאן שמו.

     

    תעודת זהות - פרס (Linaeus, 1758)
    • שם מדעי Gypaetus barbatus
    • שם אנגלי Bearded vulture (Lämmergeier)
    • שם גרמני Bartgeier (Lammergeier)
    • שם צרפתי Gypaete barbu
    • שם ספרדי Quebrantahuesos
    • שם ערבי כאסר אל עט'אם, מוכלפה. نسر ابو ذقن

     

    פרס מזוקן (צילום: אייל ברטוב)
    פרס מזוקן(צילום: אייל ברטוב)

     

    משליך טלאים ממצוקים ובולע עצמות

    שמותיו האנגלי והגרמני "הנשר המזוקן", שמו האלג'ירי "אבו-לחיא" ושמו התלמודי "לחיתא" – מציינים כולם כאחד את זקנו המופשל אל מתחת למקורו. שמו הגרמני הנוסף "נשר הטלאים", על-שום נוהגו להשליך טלאים ועופרים מן המצוקים הגבוהים ולהביאם לקנו (כך נוהג גם העיט הזהוב באזורים מסוימים). שמו הספרדי והערבי "שובר-העצמות" (ראה להלן).

     

    שמו העברי מופיע במקרא "וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזנייה" (דברים י"ד, 12), אך את פירוש שמו העניק לו בודנהיימר, על-שום נוהגו להשליך עצמות שנותרו מסעודות קודמיו (עוזניה, נשר ורחם) אל רגלי המצוקים ולשוברם (פָּרַס = שבר).

     

    לאחר ששוברן הוא בולען בשלמותן (מוח-עצמות הוא כידוע עתיר שומן ואנרגטי). הוא מסוגל לבלוע עצמות שאורכן 25 ס"מ. (אגב, שמעון פרס –נשיא מדינת ישראל שינה את שמו מפרסקי לפֶרס בעקבות התרשמותו העזה מעוף מרשים זה בסיור משותף עם פרופ' היינריך מנדלסון המנוח!).

     

    אהרוני כינהו בשם - "ער" ופירושו – לבן-מצח, על-שום הניצוי הלבן והדליל המעטר את מצחו. שמו הערבי האחר "השליט", על-שום תעוזתו וגודלו הרב.

     

    מידות: אורך גוף: 100-115 ס"מ, מוטת כנפיים: 275–280 ס"מ, משקל: 5-7 ק"ג.

     

    זיהוי בתעופה: דורס ענק ונבדל מהנשר והעוזניות בכנפיו הצרות יותר וזנבו הארוך והמעויין. הבוגר מאופיין בגוף תחתו בהיר ואדמוני, כשהצעיר כהה ועם גרון כהה. אחיזת כנף בדאייה עם כנפיים ישרות כשהקצוות מורמות קצת.

     

    בית-גידול: חי רק באזורים הרריים, באזור בממוזג, הים-תיכוני וגם במצוקי המדבר.

     

    תפוצה עולמית: באירופה ישנם לא יותר מ-100 זוגות בלבד ונחשב למין נדיר בסכנת הכחדה. האוכלוסיות הבולטות ביותר הם בהרי הפירנאים, האלפים (השבה לטבע), בהרי כרתים, קורסיקה והבלקן. בטורקיה, בצד האסייתי יש למעלה מ-50 זוגות, ומזרחה דרך איראן (במיתולוגיה הפרסית שם נחשבים כמביאים מזל טוב ואושר) עד סין ומונגוליה. באפריקה היא מתרחשת בצפון אפריקה (צפון מרוקו ואלג'יר) מזרח ובדרום אפריקה, כמו בהרי סימיאן שבאתיופיה. מתרחש גם בדרום מערב חצי האי ערב.

     

    סטטוס ותפוצה בישראל: כיום מזדמן נדיר מאוד בגולן , בנגב ואילת. נכחד כמקנן בישראל כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20. לפיי טריסטרם, עדיין אפשר היה לראות מין זה ברוב האזורים ההרריים של ארץ-ישראל.

     

    נדידה: מין שאינו נודד, אלא יציב בתחומי קינונו, על אף היותו משוטט למרחקים גדולים במיוחד על מנת למצוא מזון, ובמיוחד הצעירים.

     

    מזון וציד: לאחר שבירתן של העצמות , מאתר על נקלה הפרס את שברי העצמות (ללא ליווי צמוד כמו אצל העיט הזהוב במקרה של צבים) ובולען בזה אחר זה, דרך גרונו הכול כך מרשים, כשמיצי הקיבה החומציים במיוחד מעכלים היטב את מזונו. התמחות זו מונעת ממנו תחרות עם נשרים ממינים מאחרים על בשר הנבלה. באזורים מסוימים הפרסים נצפו משליכים צבים ואפילו יעלים לתהום ואחר כך ניזונים מהם (אגב, מסופר במיתולוגיה היוונית כי המשורר הדגול איסכילוס מת מפגיעה של עצם שהושלכה על ידי פרס לפני 2,500 שנה).

     

    אוכלוסייה: מין זה נחשב לאחד מהדורסים הנדירים בעולם ובאירופה בפרט. האוכלוסייה העולמית מוערכת בין 1,000-10,000 פרטים. מרביתם מרוכזים בהרי הטאורוס והפונטוס בטורקיה (כ-60 זוגות לפחות) בהרי הפירנאים והאלפים בתחומן של מדינות כמו צרפת, ספרד ואוסטריה (כ-40-50 זוגות) ועוד אוכלוסיות קטנות במיוחד, כמו בקורסיקה ויוון.

     

    אורך חיים: 45 שנים בשבי.

     

    איומים: רדיפה וצייד צמצמה באופן דרמטי מין זה מהרים הגבוהים (גם מהאמונה התפלה כי תוקפים כבשים ואפילו ילדים). ההרעלה המשנית היא גורם משמעותי כמו במקרה של נשרים אחרים. מצד אחד הזאבים והשועלים חשובים להישרדות הפרסים בכך שמספקים עצמות טריות לאחר הטריפה, אך מאידך, פרסים מוצאים את מותם בשל הרעלה משנית המכוונת נגד הטורפים הללו. הרעלת עופרת (לרוב מתחמושת) היא גם איום רציני מאוד לפרסים ולנשרים בכלל ובמיוחד פוגעת בכושר הרבייה. סכנות אחרות עלולות להיות מאוד חשובות אף כן באזורים מסוימים כמו, התנגשות בקווי מתח, הפרעות בפעילות ציד, סלילת כבישים או ייעור בבית גידולם.

     

    שמירת טבע: איסור השימוש ברעלים בלתי מתפרקים נגד זאבים חשוב במיוחד למניעת הכחדת המין. במקביל, הקמת תחנות האכלה של עצמות ומרכזי רבייה חשובים לאין ערוף אף כן לשימור המין. חינוך ציבורי ואיסור צייד באלפים חשוב לאין ערוך אף כן.

     


     

    צדים מזיקים וזקוקים להגנה שלנו

    חשיבותם האקולוגית של הדורסים חשובה לאין שיעור לאדם ולסביבה. רבים מעריכים את תעוזתם וכישוריהם של דורסי-היום כפי שגם הרשימו את אבותינו ולא מפסיקים לעולם לגרום לנו להשתומם כל פעם מחדש מעוצמתם, מסתוריותם, מעופם הקליל והאקרובטיות באוויר שהוו מודל חיקוי בנושא התעופה האווירית בכלל ובעיצוב מטוסי הקרב בפרט.

     

    הרבה לא יודעים שחשיבותם רבה לאין שיעור לאדם והסביבה בייצוב התפשטות מזיקים כדוגמת מכרסמים, זוחלים וחרקים.

     

    בז נודד (צילום: יואל רונן)
    בז נודד(צילום: יואל רונן)

     

    הצלחת חובבי הטבע והציפורים תהיה שלמה רק עם הקמת "צבא" של חובבי דורסים מושבעים ופעילים אשר יגדילו את היקף הידע אודות שותפנו רגישים וחמקמקים אלו, גם על ידי ביצוע סקרים, פעילויות ומסירת מידע על כל דורס שנפגע מסיבה כזאת או אחרת בזמן אמת וכך יהיה אפשר לעמוד היטב על מצבם האמיתי ולסייע בהצלתם ואישוש אוכלוסיותיהם באזורים רבים.

     

    ד"ר חיים מויאל, צפר, ארכיאולוג וצייר. בעבר מנהל חינוכי של המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים של החברה להגנת הטבע ואוניברסיטת ת"א. כיום עצמאי בתחום הציפורים. ספרו "דורסי הים - העופות הדורסים של ישראל ואירופה עם המזה"ת וצפון אפריקה" יצא לאור בהוצאת "משכן - הוצאה לאור" צילומים: אייל ברטוב. לאתר של חיים מויאל

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "העולם המופלא של העופות הדורסים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אייל ברטוב
    פרס מזוקן
    צילום: אייל ברטוב
    צילום: יואל רונן
    בד נודד
    צילום: יואל רונן
    צילום: אייל ברטוב
    נשר מקראי
    צילום: אייל ברטוב
    צילום: אייל ברטוב
    עיט ערבות
    צילום: אייל ברטוב
    צילום: אייל ברטוב
    רחם מדברי
    צילום: אייל ברטוב
    צילום: אייל ברטוב
    שלך הדגים
    צילום: אייל ברטוב
    מומלצים