שטח פרטי הפך לחניון צבאי - המדינה ננזפה
המדינה הפכה חלק מקרקע פרטית בחוף תל-ברוך לחניון וכביש גישה למתקן בטחוני. לאחר שביהמ"ש קבע שהתנהלות המדינה מקוממת ועליה לפנות את השטח ולשלם דמי שימוש גבוהים, היא הגישה ערעור על גובה דמי השימוש. מה נקבע?
בעלי 30% מקרקע שנמצאת באזור חוף תל-ברוך, ביקשו לסלק את ידה של המדינה מהשטח ולחייב אותה לשלם להם 758,825 שקלים עבור השימוש שעשתה בקרקע ללא כל זכות לאורך שנים. לטענתם, לפני למעלה משני עשורים תפסה המדינה את הקרקע, הקימה בשטח אנטנות וסללה כביש גישה וחניון לבאי מתקן בטחוני שנמצא באזור.
לאחר שביהמ"ש הורה למדינה לפנות את הקרקע, היא עשתה זאת חלקית, ואת החלק הנותר הפקיעה לתקופה של חמש שנים. ההפקעה פגה באוקטובר 2007. במקביל, המדינה הגיעה להסכם פשרה עם בעלי הקרקע באשר לדמי השימוש עבור השנים בהן השתמשה בקרקעותיהם שלא כדין.
למרות שההפקעה פקעה, המדינה לא פינתה את הקרקע. בעליה נאלצו לפתוח נגדה בהליך נוסף - ובית משפט השלום הורה למדינה שוב לסלק את ידה, וכן לשלם עבור השימוש שעשתה בקרקע בין השנים 2011-2007. דמי השימוש נקבעו בידי שמאי מוסכם שמינה ביהמ"ש, ועומדים על שיעור של 6% משווי הקרקע לשנה.
בערעור שהגישה המדינה נגד בעלי הקרקע לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, טענה כי דמי השימוש בהם חויבה גבוהים מדי, בפרט כשמדובר בקרקע להשקעה שלא נעשה בה שימוש. עוד טענה כי לא ניתן להתעלם מכך שהשימוש שעשתה בקרקע הינו לצרכים ציבוריים ובטחוניים, ומהפגיעה האנושה במתקן בכך שלא תהיה גישה אליו.
בעלי הקרקע שהתנגדו לטענות המדינה, הוסיפו כי אין להעניק למדינה פרס על התנהלותה הבריונית והכוחנית, במסגרתה עשתה דין עצמי בניגוד לחוק.
עדיין פולשת, ועוד מעזה לטעון
השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי ורות לבהר-שרון דחו את ערעור המדינה. השופט ורדי, אשר כתב את פסק הדין, קבע כי אין כל סיבה להתערב בהכרעת שמאי מוסכם שמונה מטעם ביהמ"ש, וערך חוות דעת מפורטת ומנומקת עליה נחקר ארוכות. השופט הוסיף כי התנהגותה המקוממת של המדינה במקרה זה, השפיעה רבות על דחיית הערעור.
"והנה, המערערת - מדינת ישראל, מודעת לכך שההפקעה פקעה, לא פועלת לחידושה והארכתה של ההפקעה, עושה דין עצמי, ממשיכה לתפוס שלא כדין את המקרקעין כפולשת, ועוד מרהיבה עוז לטעון טענות כנגד המשיבים על כך שאין מקום לחייב לשלם 6% מערך הקרקע אלא לשיטתה יש לחייב את המשיבים להשכיר לה את המקרקעין במחיר נמוך", כתב.
עוד הוסיף, כי אילו הייתה המדינה נוהגת כראוי ומנהלת משא ומתן עם המשיבים לשכירת השטח, אין ספק שהייתה מסכימה לשלם להם דמי שכירות גבוהים, בהתאם לכוחות השוק ולעובדה שמעבר דרך הקרקע שלהם הוא הדרך היחידה להגיע לבסיס.
לבסוף, השופט קבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להפחית את דמי השימוש. זאת לאור התנהגותה הלא-ראויה של המדינה, וגם מאחר שאינם בלתי-סבירים בהתחשב במחירי הנדל"ן בשוק החופשי. בנוסף המדינה חויבה לשלם לבעלי הקרקע שכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל.
עו"ד גלעד אלכסנדר בר, העוסק בתחום המקרקעין, מסביר כי "נקבע בפסק הדין כי גם אם מדובר בקרקע שבעליה לא עשו בה כל שימוש בעת הפלישה, ועל כן לא נגרם להם חסרון כיס, הם עדיין זכאים לדמי שימוש ראויים מהפולש, מעצם ההתעשרות המושגית של הפולש על חשבונם".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
