הצילו!!! אני רוצה עבודה!!!

אזרתי אומץ והחלטתי לשתף בעקבות שיחה שהייתה לי עם בני האמצעי בן התשע. את בננו תמיד דאגנו ללמד מוטו מרכזי אחד וחשוב בעיננו: תנסה = תצליח.

הניסיונות ההתמדה והנחישות הם אלו שיביאו אתכם להצלחות מרובות כך אמרנו ואנחנו אומרים לילדינו עד היום. לא מזמן שוחח איתי בני ובדאגה רבה וכשניצוצות של דמעות בעיניו שאל:

"אבא, למה אתה כל הזמן מנסה ולא מצליח?"

לרגע נאלמתי דום. לא כל-כך ידעתי מה להשיב, לאחר כמה שניות של תדהמה עניתי: "תזכור, לא חשוב מספר הפעמים שניסית, חשוב מספר הפעמים בהם הצלחת". ילדי חיבק אותי ופרש לחדרו ואני? אני בסערת רגשות. מה אני עושה לא טוב? מדוע אינני מצליח?

מתוקף תפקידי ניהלתי מערך מכירות ארצי הכולל עשרות אנשים ביניהם גם מנהלי ביניים באופן ישיר והן סוכני מכירות באופן עקיף. ניהלתי את המסחר מול רשתות השיווק השונות, מיתגתי את הארגון בו עבדתי, הצלחתי להגדיל באופן משמעותי את היקף המכירות בארגון, פתחתי מותג ועוד ועוד.

לפני כשנתיים סיימתי את לימודי התואר השני והחלטתי לצאת לעולם ולנסות למצוא משרה ההולמת באופן אחר את כישוריי. הגדלתי את חבריי ברשתות החברתיות, הלכתי לחברות השמה ויצרתי איתן קשר שבועי לבדוק אם יש ההתפתחויות.

השקעתי עשרות אלפי שקלים: במכונים להכנה לראיונות עבודה, שיפור קורות החיים שלי, תשלום לסוכני קריירה. שלחתי אלפי מכתבים יזומים למנכ"לים, סמנכ"לים ולאנשי מפתח בתעשייה הישראלית, ביצעתי הערכות כלכליות לחברות ציבוריות ושלחתי להם אותם בכדי שיטעמו מיכולותיי וכישוריי, שלחתי מכתבים לחברי הכנסת ושרים בממשלה.

וכן, בסוף גם נפגשתי עם רבנים ברחבי הארץ מנהריה ועד שדרות. כולם הביעו סימפטיה והערכה כלפי המצב בו אני נמצא אך אף אחד לא עשה מעשה.

כיום, בלילות אני עובד כמחלק עיתונים, בבקרים ובערבים מנסה את מזלי בעולם תיווך דירות. למעלה משנתיים אני מחפש עבודה. אני לא נתמך על ידי שום ארגון סיוע ושום גוף ממשלתי כיוון שאינני רשום באף מקום, ואינני מעוניין להירשם לתמיכה.

מיותר לציין שההכנסה שלי ושל רעיתי נמוכה מאוד מהשכר הממוצע המשק, כ- 6,000 שקלים לחודש. לאחרונה הגדלתי את היקף המשכנתה בעוד 150 אלף שקל לכיסוי החובות שהולכים ותופחים. אנחנו נתמכים על ידי משפחתנו הרחבה והאוהבת שעוזרת לנו ככל שידה משגת.

אינני מבקש רחמים. אינני מבקש עזרה כלכלית, נדבה או צדקה. הצילו !!! אני מאוד רוצה לעבוד !!! אני יליד 1972, זהו? סיימתי את תפקידי? אני זקן?

יש חיים תעסוקתיים אחרי ארבעים?

חשבתי שאני לבד, שזה המקרה הפרטי שלי אך אחרי תחקיר  שעשיתי באינטרנט נדהמתי לגלות את הממצאים הבאים:

• נכון לשנת 2009 נרשמו בלשכת התעסוקה כ-41.8 אלף דורשי עבודה מעל גיל 50.
  

• בשנת 2011 למעלה ממיליון גברים ונשים בישראל היו בגילאי 50-67, 12% מכוח העבודה במשק. אחוז הבלתי מועסקים בקבוצה זו גבוה יותר מאשר בקבוצות גיל אחרות – כ-40% מהמובטלים הרשומים בלשכות התעסוקה בישראל הם מעל גיל 50, אולם המספר האמיתי של הבלתי מועסקים בשכבת הגיל הזו גבוה הרבה יותר, שכן רבים מקרב אוכלוסייה זו נואשו למצוא עבודה ואינם מופיעים בנתונים הרשמיים.
  

• על פי הערכות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2011 כ-750,000 אנשים בקבוצת גילאים 45-67 מובטלים.
  

• על פי סקר של משרד התמ"ת לשנת 2011 - 48% ממחפשי העבודה מעל גיל 40 דיווחו כי נתקלו בסירוב קבלתם לעבודה עקב גילם.
  

• על פי סקר שפרסמה חברת ההשמה "נישה" בשנת 2011, רק כ-12% מהעובדים שהתקבלו בחברות היי-טק היו מעל גיל 50.
• ממחקר של מרכז מהות לשנים 2003-2008 עולה כי רק 9% מהעובדים שנקלטו לעבודה במשרדי ממשלה הם בני 45 ומעלה.
• מסקרי שכר שונים עולה כי 85% מהמובטלים בני 40 ומעלה שחזרו למעגל העבודה לאחר שנה, התפשרו רבות בשכרם ובתנאים הנלווים להם.
  

זה הנתון, אני מעל גיל 40. מעסיקים בוחרים שלא להעסיק אותי עקב גילי, מה עושים? כיצד פועלים? איך אני מגיע למשרה שהולמת את כישוריי?

מעסיק או חברה המעוניינים לנצל את כישוריי, מוזמנים לפנות אלי במייל: unemployed923@gmail.com.

• פרטי הכותב שמורים במערכת.