שתף קטע נבחר

כך מצאתי עבודה - למרות אטימות המראיינים

מפתח אינטרנט כיתת את רגליו תקופה ארוכה בחיפושים מתישים אחר עבודה. לאחר חודשים של אבטלה, אינספור מיונים וראיונות - נמצאה אחת. כעת הוא משתף אותנו במסקנותיו ובראשן - השאלות הלא נכונות שגרמו למראיינים לפספס אותו. טור אישי

סביר להניח שרבים מכירים את החוויה הלא נעימה הכרוכה בחיפושי עבודה - לרוץ חודשים מראיון עבודה אחד לשני ולהיות תלוי באוויר, ללא משכורת וללא תעסוקה. גם אני נאלצתי למרבה הצער לחוות את ההרגשה המתסכלת הזו: אני מתכנת אתרים במקצועי, שבמשך 7 חודשים התרוצץ מראיון אחד לשני, ללא כל הישג.

 

עוד על חיפוש עבודה - בערוץ קריירה :

 

כשסיימתי את לימודי בתכנות ופיתוח אתרים עבדתי תקופה קצרה כעצמאי, אולם לאחר כשנה החלטתי לחפש עבודה כשכיר. כפי שגיליתי במהרה, אחד הקשיים העיקריים שניצבו בדרך היה הגישה של המראיינים כלפי בראיונות עבודה. על אף שבאתי מוכן וחדור מוטיבציה נוכחתי לגלות, שאני והמראיין לא משדרים על אותו הגל.

 

שאלות שלא בוחנות יכולת מקצועית (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
שאלות שלא בוחנות יכולת מקצועית(צילום: shutterstock)

 

כך למשל, באחד הראיונות ישבתי עם המראיינת, ניסיתי לענות לשאלותיה וחיכיתי שתגיע לשאלות הענייניות, שקשורות לתפקיד, על מנת שאוכל להרשים אותה עם הידע המקצועי שלי. חלפו 10 דקות מתחילת הראיון ואז היא אמרה לי שסיימנו ושהיא תיצור איתי קשר בעוד מספר ימים. שאלתי אותה בפליאה: "זהו?", והיא ענתה "זהו" בפנים קרות. אמרתי תודה רבה בחיוך והלכתי בתחושה של ריקנות. כמובן שלא שמעתי מהם יותר.

 

לאחר מספר חודשים של ראיונות דומים, הגעתי למקום עבודה שבו דרשו לבדוק את הידע שלי באופן מעשי וקבעו לי יום עבודה לניסיון. שמחתי שסוף כל סוף ניתנה לי הזדמנות להוכיח את עבודתי בשטח וידעתי שלא אאכזב. כפי שציפיתי - התקבלתי לעבודה. הייתי אותו האדם שהשתתף בשאר הראיונות והתפקיד היה אותו התפקיד - אז מדוע פתאום התאמתי? התשובה לדעתי פשוטה: הוכחה מעשית טובה מדיבורים ומשאלות שאינן בוחנות את היכולת המקצועית.

 

השאלות הלא נכונות

יש ארגונים שכוללים מראיין פנים ארגוני שמבצע את הראיונות בעצמו, בין אם מדובר במנהל, בעובד בכיר או בגורם אחר. בארגונים אחרים לעומת זאת, משתמשים ב"מיקור חוץ", כלומר אנשי משאבי אנוש עצמאיים שאינם קשורים לארגון אלה רק לתקופת גיוס העובדים. בשני המקרים, מראיינים רבים שואלים לטעמי שאלות לא ענייניות, שלא נותנות למועמד סיכוי של ממש להוכיח את עצמו.

 

הכוונה היא לשאלות כמו "למה אתה חושב שדווקא אתה מתאים לתפקיד?", "היכן אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?", או "מהם החסרונות שלך?". לכאורה, הן מאפשרות לבחון את היכולת התקשורתית ושפת הגוף של המרואיין, אבל למראיין אין את הידע הפסיכולוגי להשיב על כך. אז כיצד הוא יכול לקבוע האם המועמד מתאים לתפקיד או לא בהסתמך עליהן?

 

 (צילום: Index Open) (צילום: Index Open)
(צילום: Index Open)

 

אם כבר עוסקים בשפת הגוף, אז יש גם לי וידוי קטן: אני מתרגש בראיונות עבודה ולא מצליח לתקשר כמנהגי. משום כך היתי מציין זאת בפני המראיין, אך חבל שחלק גדול מהם פירשו זאת כבעיה בתקשורת ובשפת הגוף - דבר שסיכם את כל הראיון. התחושה שלי היא שמדובר בהצגה תיאטרלית ושקרית: עלי לעצב את עצמי כפי שהמראיין מבקש, לעטות על פני מסיכה ולהיות מי שהמראיין מצפה שאהיה: חייכן, מדבר צלול, זקוף, ערני, בקיצור - מושלם.

 

משום כך, אני פונה לאותן החברות בבקשה שיקדישו מחשבה נוספת לשיטה היעילה ביותר לגייס עובדים: העניקו ימי ניסיון, לפחות יום אחד לכל מועמד במשך שבוע. ברגע שתראו מה המועמד נותן לכם בשטח, תכירו אותו טוב יותר ותראו איך הוא מתמודד עם המשימות בזמן אמת, תוכלו לקבל החלטה. כך גם תמנעו ממצב שבו תגלו כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד, כלומר שהמועמד אינו בדיוק מה שהציג בראיון. ואם צריך לשאול שאלות - הקפידו למנות איש מקצוע בתחום, שישאל שאלות רלוונטיות לתפקיד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים