הגז הוא פתרון ביניים, יש לקדם אנרגיה מתחדשת

הממשלה אישרה היום (א') את הההצעה לאפשר יצוא בשיעור של כ-40% מעתודות הגז הטבעי ולא כ-50% כפי שהמליצה ועדת צמח. אולם נדמה כי למרות שהמאבק הציבורי על הפחתת מכסות הייצוא של הגז הטבעי רשם הצלחה ראשונה, הוא רק החל את דרכו.

גז טבעי - כתבות נוספות בנושא:

• יחימוביץ': נעתור לבג"ץ שיפסול את יצוא הגז
• מחאת ייצוא הגז: נחסם רחוב אבן גבירול בת"א
• מקצוע העתיד במימון מלא: לימודי הנדסאי גז טבעי
  

כולם מסכימים כי מדינת ישראל חייבת למנף ולמקסם את תגליות הגז הטבעי ככל שניתן, בייצור של חשמל, בתחבורה ובתעשייה, אבל האמת היא שאף אחד לא יכול לחזות במדויק כמה גז יש במעמקי הים ומה יהיה מצב משק הגז הטבעי העולמי והמקומי בעוד 30-20 שנה. כך שבנושא זה אי הוודאות גדולה והפער בין סיכוי לסיכון קטן.

מאגר "תמר". החיזוי של כמות הגז אינו מדויק(צילום: רויטרס)

אולם השאלות המרכזיות הן מה יהיה פה בעוד 25, 30 או 40 שנה, דור אחד או שניים מהיום, כשהגז הטבעי יגמר ואוכלוסיית ישראל תגדל ואיתה צריכת החשמל הלאומית, וכיצד המדינה צריכה להתכונן בכדי שלא להגיע שוב לנקודה בה משק החשמל עומד על הקצה והתחבורה הציבורית מקרטעת. המסקנה המתבקשת היא לראות בגז הטבעי פתרון ביניים המאפשר לנו מרחב וזמן לפעולה, כאשר העתיד טמון בדור הבא של האנרגיות - האנרגיות המתחדשות - אנרגיית השמש והרוח.

בל נשכח כי הגז הטבעי, למרות שהוא יעיל יותר כמקור אנרגיה לייצור דלק וידידותי יותר לסביבה מפחם או מסולר, הוא עדיין דלק פוסילי (מאובני) ומשאב מתכלה. לאלו יש להוסיף גם את העיכוב בהקמת המתקנים לקליטת הגז, לו שותפים המדינה והאזרחים, ואת העובדה שהכסף מתמלוגי הגז יגיע רק בעוד מספר רב של שנים.

גם היישום של טכנולוגיות שמש ורוח בישראל עומד בפני מחסומים רבים ויש צורך בתכנון לטווח הרחוק במוסדות התכנון, מחקר לייעול המערכות הקיימות וליווי של היזמים. אבל השקעה של חלק מהרווחים מתמלוגי הגז הטבעי באנרגיה מתחדשת, במנגנון של משק סגור, צריכה להיות חלק מהכלכלה החדשה המקומית.

היעדים הוצבו, המדינה לא התקרבה 

החל משנת 1998 קיבלו ממשלות ישראל לדורותיהן מספר החלטות לקידום ועידוד של אנרגיות מתחדשות בישראל ככלל ואנרגיה סולארית בפרט, הן להפחתת התלות של המדינה בדלק והן להקטנת הזיהום הסביבתי.

בשנת 2009 קיבלה הממשלה החלטה לייצר 10% מהחשמל במדינה מאנרגיית שמש עד לשנת 2020 עם יעד ביניים של 5% עד לשנת 2014. כמו כן נקבע כי החל משנת 2010 יוקמו בישראל בכל שנה תחנות כוח המבוססות על מקורות אנרגיה מתחדשת ובפרט באזור הנגב והערבה, בהיקף שלא יפחת מ-250 MW בכל שנה עד לשנת 2020.

אנרגייה סולארית(צילום: ליאור לפיד)

מיותר לציין כי המדינה לא התקרבה ליעדים שהציבה שוב ושוב, והגילוי המבורך של מרבצי הגז לחופי ישראל היטה את המאמץ הציבורי והתקשורתי לשדות אחרים, כשאנרגיות השמש והרוח שוב נדחקו הצידה.

אבל אחרי שכולם יסיימו להתווכח כמה גז יישאר וכמה יימכר, היכן לתפוס את הגז הטבעי, ולכמה זמן הוא יספק את צרכי המשק המקומי, אסור לנו לשכוח שאם אנחנו מבטיחים לדאוג לדורות הבאים צריך להתחיל לקיים, ושאנרגיות השמש והרוח עדיין מחכות שנגלה אותן.

עדי וולפסון הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון