יותר קשרים במחשב, אפס כישורים בזוגיות

טוויטר, פייסבוק אינסטגראם, וואטס אפ, צ'טים, סמסים, ביט סטריפ, טאמבלר. אלו רק חלק משלל הפיתויים הטכנולוגים שעומדים לרשותנו על מנת לשרת את הקשרים החברתיים שלנו. אחרי שהסתנוורנו והתלהבנו, העלנו וצילמנו, לייקקנו, הגבנו ושיתפנו, חלקנו מתפקחים מעט מן האשליה, וכפי שהסקרים מדווחים, פייסבוק במגמת ירידה לעומת השנה שעברה.

עוד בנושא:

הצילו! הטכנולוגיה הורסת לנו את חיי האהבה

אנלייק. החתונה בוטלה בגלל סטטוס בפייסבוק

יש לך הצעת חברות חדשה

במקום לחזר הם ממחזרים. סטטוסים

לדידן של חברותיי, אנשים הפסיקו לחזר, אף על פי שבשעות הפנאי שלהם, הם דווקא יודעים מעולה איך למחזר (בעיקר סטטוסים).

אם כן, רף הבדידות נוסק, וכל צ'ט, דיון או אינטראקציה חברתית וירטואלית מותירה אותן בהרגשת ריקנות נוראה ולבדן במיטה. אה, וזה לפני שאמרנו שבבריטניה שליש מהמתגרשים מאשימים בכך את הפייס.

אבל יש לזה גם צד חיובי - בעזרת ההסתרה מאחורי המסך, אנשים מרשים לעצמם מעט יותר להיפתח, בין אם זו פתיחות אמתית או שקרית.

כן, לא הכול שחור ולבן וכדי להבין את הנושא לעומק, פניתי למטפלת והמאמנת הזוגית שביט רטר. לדבריה, אין ספק בכלל שהטכנולוגיה שמקיפה אותנו משפיעה לרעה על הקשרים הבין אישיים שנרקמים או לא נרקמים בינינו.

בזמן שאנחנו מעבירים את מרבית הזמן בהצצה לחייהם של אחרים, אנו מתעסקים פחות באלו שרוצים את קרבתנו מחוץ למחשב. "במקום להתייחס לזה שנמצא לצדך, כל אחד בורח לשטח הווירטואלי שלו כדי לקבל סיפוק רגעי", היא מספרת. "יש לדוגמה את 'פארמוויל', משחק שבו אנשים מטפלים בחווה חקלאית ווירטואלית, משקיעים בה ומטפחים אותה. הגיע אלי זוג שהבעל מכור למשחקים הללו באינטרנט, והאישה מפתחת קשרים צדדיים אפלטוניים בפייסבוק עם חברי ילדות".

"שאלתי אותם כמה זמן הם מקדישים לזוגיות, והם אמרו שאין להם זמן. אצל אנשים רבים הזמינות הווירטואלית מורידה לתחתית סולם העדיפויות את הקשר אל הפרטנרים האמתיים שלהם – בין אם מדובר בבן הזוג, הילדים או החברים. אנשים שנעשים מכורים למחשב משמינים מתסכול, כעסים ומחוסר פעילות גופנית. הם מגיעים למצב של ריחוק רגשי, אפילו סקס הם לא עושים. יוצא שהזוגיות משלמת מחיר כבד, וגם הבריאות הגופנית וההורות משלמות מחיר משלהן".

הבריחה למסך

כאשר שאלתי את חבריי למה אנחנו פונים לקשרים וירטואליים, קבלתי תשובות שונות ומגוונות, החל מ"אנחנו מתים לקשר עם אחרים", דרך "זה לא מחייב" ועד "כי יש שם מלא בחורות, וקל להתחיל אתן". שביט רטר הוסיפה לכל האמירות הללו את הצד המעשי: "בווירטואלי אני יכולה לפנטז על מה שאני רוצה, ואני לא נדרשת להציג קבלות יום יום. זה חוסך ממני התמודדות עם יחסים בינאישיים אמתיים".

"קשר פנים אל פנים מבקש ממני להתמודד עם פערים בתפיסה ובמנטליות, צרכים שונים, התפתחות נפשית שונה, כמו גם צורך להתמודד עם רגשות שעולים על פני השטח באותו הרגע ודורשים תגובה מיידית. אין לי זמן לחשוב איך לנסח את המילה, איך לפסק את המשפט, איך להראות בתמונה. אני צריכה לחיות את הרגע ולחשוף את עצמי. ברור, אם כן, שהרבה יותר קל ללכת לאינטרנט, הרי שם מה שמתאים לי - אני משקיעה בו דקה-שתיים, ומה שלא מתאים – נחסם, נמחק – נעלם כלא היה".

דווקא נשמע לי כמו אחלה פתרון.

"תראי, קשרים ווירטואליים יוצרים אשליה של חיי חברה, אך הם לא באמת עוזרים לאדם לפתח את המיומנויות התקשורתיות שמצריכים יחסים בין אישיים אמיתיים, כמו קשר עין, טון דיבור מכבד או יכולת לשתף את הזולת".

קשה שלא להסכים עם שביט. לעיתים השימוש המופרז באינטרנט והשיחה עם בני המין השני, כשהם מופיעים בתמונה סטטית, עלולים לפגוע ביכולת שלנו לתקשר ולקרוא את שפת הגוף של האדם השני, כמו גם להשכיח מאתנו מהם יחסיים טבעיים ודינאמיים.

לסיום, מה תמליצי לאדם שבן זוגו מכור לעולם הווירטואלי?

"עלינו להשתדל לפנות אליו בשפה מזמינה, עם משפטים כמו 'אתה חסר לי' ולא במשפטים מאשימים או תוקפניים. אפשר לשתף אותו בגעגועים לבילויים המשותפים שנעשו לפני שבילה את מרבית זמנו מול המסך. רצוי גם להתחיל לעשות בקביעות פעילות גופנית משותפת, הליכה, רכיבה על אופניים, טיולים רגליים".

נכון, לכל דבר בעולם יש את התרומה והיתרונות משלו, אבל אנחנו אנשים דינאמיים. אנחנו משתנים מרגע לרגע, ולכן ממצים דברים מהר. בסופו של דבר, כנראה שנרגיש גם עייפות מהבריחה האלקטרונית הזו, ומהמוגבלות שלה בסיפוק הצרכים הרגשיים שלנו.

ואם הייתי צריכה לסכם את הטור הזה בסטטוס בפייסבוק, הייתי כותבת: "אנחנו רודפים אחרי טכנולוגיות שיתנו לנו קשר עם אחרים, אבל בזוגיות - הטכנולוגיה היחידה שעובדת נקראת התחשבות, ויתור ונתינה".

ואם אתם בכל זאת נמצאים שם, בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק  

שלי פרץ, שחקנית, תסריטאית ואימא, פעילה בתנועת הערבות.