שתף קטע נבחר

"אני חייל מצטיין, אחי חי בעוני באתיופיה"

ממשלת ישראל הכריזה ש"כנפי יונה" - מבצע עליית יהודי אתיופיה - יופסק בסוף אוגוסט. בארץ עשרות בני אדם, מייחלים לאיחוד עם בני משפחתם הממתינים שנים במחנה בגונדר, בינתיים ללא מענה. דגסאו אהילה, חייל מצטיין שהופרד לפני שש שנים מאחיו הגדול, מספר על חוסר האונים והגעגוע

שמי דגסאו אהילה, בן 21 חייל במשטרה הצבאית בבסיס הקריה שבתל-אביב. אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל ומהעם היהודי. בתקופת ילדותי באתיופיה, משפחתי ואני סבלנו מהצקות מעצם העובדה שאנחנו יהודים, אך תמיד חשנו גאווה גדולה להיות חלק מעם ישראל ולהשתייך למסורת היהודית בת אלפי השנים.

 

עליתי לארץ לפני שש שנים עם המשפחה שלי. אחי הגדול גשאוהקים משפחה לפני העלייה לארץ. ברגע שקיבלנו אישור עלייה הוא קיבל בשורה לא כל כך משמחת מנציג הסוכנות היהודית בגונדר, נאמר לו: ''אינך יכול לעלות עם משפחתך אלא אם כן זה בלי האישה שלך''. אחי לא התלבט ונתן תשובה הגיונית "אני לא עולה בלי האישה שלי".

 

חשבנו שיהיה זה עניין של חודשים ספורים עד שאחי ואישתו (שגם היא יהודיה לכל דבר כמובן) יקבלו את האישורים. אך לאחר שנפרדנו, נקלע אחי לבלאגן בירוקרטי ולהתעלמות מבקשתו. אז כבר לא הייתה אפשרות לשכנע אף אחד שיפתור את הבעיה.

 


ביה"ס היהודי בגונדר שנסגר לאחרונה לקראת סיום מבצע "כנפי יונה" (צילמה: נטע שגיא).

 

תוך חצי שנה עלינו כל המשפחה חוץ מאחי הגדול, בארץ נקלטנו במרכז קליטה במבשרת-ציון והוריי התחילו את המסע הארוך לקליטה ולהשתלבות בחברה הישראלית. הוריי התמודדו באומץ רב עם קשיי השפה

והתרבות השונה, הקליטה לא הייתה פשוטה ולצד זאת מרגע נחיתתנו בארץ, הוריי עשו הכול כדי להעלות את אחי כמה שיותר מהר מכיוון שהוא היחיד ממשפחתנו שנשאר אי-שם בארץ זרה וחולם להגיע, כמו כל יהודי, לארץ המובטחת.

 

בזמן שאני חששתי מה יקרה איתי במקום החדש, עיקר הדאגה של המשפחה היתה לעזור כלכלית לאחי שנשאר מאחור. הקושי היום-יומי אינו פשוט אך זה לא מנע ממני ללמוד את השפה העברית ולהשלים בגרויות, אחרי שעשיתי צעד אחד קדימה, השגתי את הכוחות כדי לעזור להוריי המותשים ולאחי שסובל בגונדר.

 

היום אני אזרח ישראל שמשרת בצבא ונאמן לארצו. אבל בזמן שאני מקבל תעודות של חייל מצטיין, אחי חי בעוני באתיופיה. עכשיו הגיע הזמן מבחינתי לעצור את רצף החיים שלי בכדי להבין מה באמת מונע מאחי להתאחד עם משפחתו.

 

איתי במאבק להעלאת אחי, נמצאים פרט להורי, גם אחיי הקטנים איינאו, המצטיין בלימודיו בישיבה התיכונית בנווה שמואל ומנגיסטו, הלומד לתואר ראשון ב"מכון לב" בירושלים.

 


בבית באתיופיה: גשאו (אח של דגסאו), אישתו, הילד מולוקן והתינוקת רוזה

 

עברו שש שנים מאז שנפרדתי מאחי. מאז נולדו לו באתיופיה שני ילדים מולקן ורוזה, אותם אני רואה דרך התמונות שאני מקבל בדואר. מתנדב ישראלי שביקר בגונדר צילם את התמונה האחרונה בה זכיתי לראות של

אחי ומשפחתו, המתנדב תיאר בפנינו את ערבי השבת שבילה אצל אחי, שהיה מזמין אותו דרך קבע לקידוש בבית הבוץ הצפוף (ללא חשמל ומים) בו הוא גר בשכירות, על יד בית הכנסת.

 

אין אבן שלא הפכנו

העובדה שאחי לא איתנו גורמת לכאב גדול למשפחה וזה משפיע על סדר היום של כל אחד מבני המשפחה בין אם זה בלימודים או בין אם זה בצבא. הוריי לא באמת נמצאים פה. הם תמיד שקועים בדאגה לגורלו של אחי הגדול.

 

אין אבן שלא הפכנו בכדי למצוא פיתרון לבעיה אך התשובות שקיבלנו ממשרד הפנים אינן מספקות. הסירובים לא מוצדקים, יותר משמופיעים בהם נימוקים אני מוצא בהם התעלמות.

 

אחרי מאמץ של יותר משלוש שנים לא השתנה שום דבר וכעת אני כבר לא יודע איפה ההיגיון או הצדק, הדברים מתנהלים בצורה לא כל כך מסודרת ואבל אני יודע שלא אפסיק להילחם.

 


דגסאו אהילה בטקס קבלת תעודת הצטיינות

 

אחי הוא יהודי טהור, כך גם בני משפחתו. אין שום סיבה לסבל הרב שעובר עליו וכך גם לגבי שאר המשפחות היהודיות שנמצאות במצבו בגונדר. אני דורש מכל אחד לתת יד ולסייע ליהודים שמחכים לגאולה עם תקווה גדולה.

 

דגסאו אהילה.

 

המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

"המאבק להעלאת יהודי אתיופיה" היא יוזמה של משפחות ישראליות שיש להם בני משפחה

מסורבי עלייה ושל צעירים שהתנדבו למספר חודשים בעיר גונדר שבאתיופיה וזכו להיכרות עמוקה עם הקהילה היהודית ששם.

 

המאבק פועל להבאת הסוגייה הכאובה וחוסר הצדק שנעשה למסורבי העלייה לתודעה הציבורית וליזימת פעילות מצד נבחרי הציבור למען המסורבים ומשפחותיהן מדרגה ראשונה שבארץ.

 

לקראת דיון שנערך השבוע בכנסת הוועדת הקליטה והעלייה, הודיע שר הפניםעל הקמת ועדת חריגים לבחון מקרים ספציפיים של יהודים מסורבי עלייה, אך טרם פורסמו באופן רשמי הקריטריונים של הועדה. 

 

בדיון בכנסת הוועדת הקליטה והעלייה דרש אהוד פראוור, ראש אגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, להיצמד אך ורק לרשימות ולהחלטות הבירוקרטיות שנעשו על ידי נציגי משרד הפנים, ופסק שאין לשקול איחוד משפחות יהודיות קרועות ובנוסף יש לפנות את בית הכנסת ולהחרים את ספר התורה של הקהילה היהודית.

 

ח"כ חיליק בר, הביע בנחרצות את הצורך לאפשר למי שהוכחה יהדותו ונקרע ממשפחתו לעלות ארצה ובנוסף הבהיר כי אין לסגור את בית הכנסת של הקהילה היהודית בגונדר ואין להחרים משם את ספר התורה. בעמדתו תמכו בצורה גורפת חברי ועדת הקליטה והעלייה ח"כ שמעון סלומון וח"כ דב ליפמן לצד הרב יוסף הדנא.

 

לנציגי המשפחות שנכחו בדיון לא ניתנה רשות הדיבור. י"ור ועדת הקליטה והעלייה ח"כ יואל רזבוזוב, למרות שהביע תמיכה בעמדת ח"כ בר, החליט שלא לצאת בדרישות בסיכום הדיון ובעצם כך לאפשר להוציא לפועל את דרישות הממשלה.

 

 

  • לפרטים על הפעילות ולקריאת סיפורי משפחות מסורבי העלייה, הצטרפו לעמוד הפייסבוק.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אייאנו אהילה
דגסאו אהילה בטקס קבלת תעודת הצטיינות
צילום: אייאנו אהילה
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים