"עד שהמוות יפריד בינינו? הצחקתם אותי"

אתם עומדים יחד מתחת לחופה, את עם שמלת כלה עוצרת נשימה, ואתה עם חליפת חתן מהז'ורנאלים. אתם נרגשים עד כלות הנשמה. המתח בשיאו ותוך כדי שהרב מברך, רצות לכם מיליוני תמונות מהעתיד לגבי איך החיים המשותפים שלכם ייראו מעכשיו.

עוד בנושא:

למה לא מומלץ לצאת הרבה זמן לפני החתונה

אוהבת רצח: אפילו המוות לא יפריד בינינו

הכול על זוגיות בפייסבוק של ערוץ יחסים  

בהתחלה אתם רואים את עצמכם בתוך הבית החדש שלכם שעיצבתם במו ידכם, אחר כך אתם רואים את עצמכם אוחזים בתינוק הראשון שלכם, התמונה הבאה היא מתוך טיול משפחתי מושלם בנחל בצפון, והחיים הם פשוט דבש וקינמון....

הזמן עובר והגעתם לגיל הזהב. הילדים התחתנו ועזבו את הבית ואתם נהנים מכל רגע עם הנכדים. והדובדבן שבקצפת - מדי ערב אתם יושבים זה לצד זה מחובקים על הספסל בפארק השכונתי ומתרפקים על העבר... נו נו, בהחלט פנטזיה יפה, אך לצערי, היא לא ממש מציאותית. הרי כולנו מודעים לסטטיסטיקה הכואבת של שיעור הגירושין.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כמעט לא היו לי חברים להורים גרושים. כולם היו נשואים, בין אם באושר ובין אם לא. ומי שלא היה בזוגיות טובה, פשוט סבל בשקט. ואילו היום - כמעט חצי מהזוגות מתגרשים בשלב זה או אחר בנישואין שלהם, עניין שמעלה את השאלה: האם המשפט "עד שהמוות יפריד בינינו" הוא בכלל מציאותי בתקופתנו.

תבינו, אנחנו חיים בעולם דינאמי - הכל זז מהר. פעם אדם היה משתחרר מהצבא ועובד באותו מקום עבודה עד הפנסיה. היום מקובל לרענן עבודות כל כמה שנים.

פעם היו קונים בית אחרי החתונה ונשארים לגור בו עד הזקנה, מקסימום משפצים קצת ומוסיפים עוד חדר. והיום - כל עשור בממוצע עוברים דירה. גם בתחום הזוגי זה מתחיל להיראות כך. פעם היו מתחתנים ונשארים ביחד עד המוות, ולאחרונה יותר ויותר זוגות מרגישים צורך לשנות את בן הזוג שבחרו לחיים.

מי צריך חתונה?

לאחרונה אני נתקלת בלא מעט זוגות שחיים כמו נשואים לכל דבר - יש להם בית משותף, ילדים, חשבון בנק משותף, אבל הם לא עושים את הצעד הפורמאלי של חתונה, גם לא "על הנייר" ברבנות. הם רואים את אקט החתונה כשמשהו ארכאי, משהו של פעם. מבחינתם, זה לא מתאים לעידן המודרני שלנו בו מחליפים בקלות מקומות עבודה ומגורים.

מבחינתם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לעולם הדינאמי שבו אנחנו חיים, וכפי שאנחנו משנים מקומות עבודה ומקומות מגורים מדי תקופה, כך גם האופציה להחליף בן/בת זוג צריכה להישאר פתוחה. מבחינתם זה לא סביר, לא הגיוני ולא טבעי להתחתן עם מישהו בגיל 20 ולהישאר אתו עד סוף ימיו.

חלקם רואים את המערכת הזוגית כמו מקום עבודה - ברגע שאתה מפסיק לספק את הסחורה או שהסיפוק נעלם, הגיע הזמן לעבור למקום עבודה אחר. תראו, אם זה סידור שמתאים לשני הצדדים, אז הכל בסדר. ואחדד שוב - אם שני בני הזוג מעדיפים מערכת זוגית כזו של להחליף ולחדש כל כמה שנים, והזוגיות שלהם עבודת ומספקת - אז אחלה. אבל בינינו, כמעט תמיד יש צד אחד שרוצה יותר מהזוגיות. וחוץ מזה, מה קורה בגיל מבוגר? זה כבר לא פשוט להחליף זוגיות כל כמה שנים במצב כזה.

דור החד- פעמי

חברים, אנחנו חיים בדור שבו הכל משתנה במהירות הבזק. אנחנו רוצים הכל עכשיו ומיד, וגם שיבוא בקלות. ואם משהו לא טוב לנו, אז מה הבעיה? לא צריך להתאמץ יותר מדי, פשוט מחליפים או משדרגים. לכל דבר יש תחליף.

זה מתחיל בדברים הקטנים, כמו למשל להשתמש בכלים מפלסטיק כדי להימנע מהמטלה של שטיפת כלים. או כשהטלפון הסלולארי מתקלקל - בדרך כלל פשוט משדרגים אותו לדגם יותר טוב. במקום להחזיק רכב עד שהוא שובק חיים (כמו שהיו עושים פעם), פשוט חותמים על עסקת ליסינג ומחליפים למודל חדש כל שלוש שנים. כל זה טוב ויפה, אך כשגישת ה"חד-פעמי" באה לידי ביטוי בתחום הזוגיות שלנו, זה כבר הופך להיות בעייתי משהו.

היום אנשים לא יוצאים מגדרם כדי לתקן את הקיים. אם יש בעיות בזוגיות, אז לא כולם משקיעים ומתאמצים כדי לנסות להגיע להבנות, אלא חלקם (לא כולם) מרימים ידיים מהר ומקווים למצוא משהו יותר טוב בהמשך.

אז האם זה תמים מצדנו לחשוב שאפשר לאהוב מישהו לנצח? אני מודה, זה לא פשוט לאהוב מישהו מכל הלב למשך 60 ומשהו שנה. זה לא תמיד בא בקלות אבל, עם תחזוקה זוגית מתאימה, אפשר להגיע למטרה.

האם זו אשליה לחשוב שאפשר לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה? האמת, זה לא משנה. בין אם זו אשליה ובין אם לא, רק הזמן יאמר זאת. ובמהלך הזמן הזה, התחושה של "יחד לנצח" נוסכת בנו בטחון והרגשה שיש מישהו אתנו עד הסוף, שיש לנו גב למקרה שניפול, שיש משהו יציב בעולם הזה.

בעולם המודרני שלנו בו דברים משתנים לנו מול העיניים במהירות האור, דווקא עכשיו יותר מתמיד, חשובה היציבות של מערכת יחסים איתנה. המשפחה והזוגיות תמיד היו, ולדעתי הן גם תמיד יישארו העוגן בחיינו.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק