"החיים שלנו סיוט". עדויות של חיילים חרדים
על ד' יידו אבנים, לב' גנבו את המדים מחבל הכביסה, הדלת של ח' הושחתה בכתובות נאצה, א' סופג גינויים ממכרים - ומ' מגדיר את חייו "טרור מתמשך". "בהתחלה צחקנו מכרזות החרד"קים, עד שהגיעו הנאצות הראשונות, ואז הבנו שמישהו לקח את זה ברצינות"

החייל החרדי שהותקף ביום ג' במאה שערים לא לבד, והוא בוודאי לא הראשון: זה כבר חודשים ארוכים נתקלים חיילים חרדים בעוינות המתבטאת בתקיפות פיזיות ומילוליות, ככל ש"סכנת הגיוס" נדמית קרובה יותר – וככל שקמפיינים נגדה המתנהלים בחוב החרדי, לא זוכים למענה הולם מבית (בקרב מה שמכונה "הרוב הדומם") ומחוץ.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >

 

 

נוכח היעדר תגובה הולמת מצד רשויות אכיפת החוק, האש מהגזרה הביתית הולכת ומתגבהת. האירוע האלים הוא שיא של שורת תופעות במציאות מתדרדרת ומטרידה, תרתי משמע. מגוון עדויות של חיילים חרדים הגיעו ביממה האחרונה לידי ynet, והן מספקות הצצה לחייהם של חיילים חרדים בישראל 2013.

 

1. "פתאום הוא זרק עלי אבן גדולה"

ד', חייל חרדי, לא ישכח עוד זמן רב את הביקור בעיר "התורה והחסידות" בני ברק. "זה התחיל רגיל",

הוא מתאר את הרוטינה שהייתה מנת חלקו בשבועות האחרונים. "ילדים שרצו אחריי, צעקו 'חרד"ק טורף', 'חרד"ק החוצה' וכאלה. עם הזמן אתה לומד לקבל את זה בהומור, זה ילדים בסך הכל.

 

"פתאום אני קולט שאחד מהם מרים אבן גדולה שהייתה מונחת שם בצד, וזורק עלי. ראיתי את האבן בזמן והתכופפתי, אבל זה יכול היה להיגמר אחרת בקלות".

 

היו מבוגרים בסביבה?

 

"כן. זו הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, היו הרבה מבוגרים שעמדו בקרבת מקום, וראו את מה שקרה. כולם שתקו ולא עשו דבר".

 

אתה היום על מדים?

 

"כן".

 

חושש?

 

"בטח, אבל מה אפשר לעשות? להיכנע לזה? אני לא מבין למה מחכים? רק כשיישפך פה דם יתעוררו? אף רב הרי לא יעמוד מאחורי אותו ילד או בחור שיהרוג משהו, אז למה אף אחד לא מדבר ועוצר את הסחף?

 

"בסך הכל, כל חרדי שהתגייס, בחר לשרת בלי קשר לפוליטיקה. זה נטו נוגע לחיים האישיים שלו, ובלי קשר לזה שרוצים לגייס אברכים ואם זה טוב או לא. ככל שהמקרים האלה הולכים ומחריפים, החרדים רק מפסידים במערכה ההסברתית. יש עוד עשרות מקרים כאלה שלא מגיעים לשום כלי תקשורת. זה נשאר באירוע עצמו וזהו. אף אחד לא מדבר על זה או מתלונן. אנשים פשוט מיואשים ולא חושבים שזה יעזור".

 

2. "שוב גנבו לי את המדים מחבל הכביסה"

ב', חייל שח"ר המתגורר בביתר עילית. עובר מסכת ייסורים מאז החל לשרת בצה"ל לפני כשנה, וזו כוללת קללות וכינוי גנאי על בסיס יומיומי. "לא הכו אותי, אבל את כל השאר כבר עשו", הוא אומר. סדר היום של ב' כלל עד לא מזמן בעיקר דאגה מטרידה אחת: מתי יוכל להחליף בגדים מאזרחי-חרדי לצה"לי, וחוזר חלילה.

 

"זו הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, היו הרבה מבוגרים שעמדו בקרבת מקום, וראו את מה שקרה. כולם שתקו ולא עשו דבר" ()
"זו הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, היו הרבה מבוגרים שעמדו בקרבת מקום, וראו את מה שקרה. כולם שתקו ולא עשו דבר" 

 

"אני קם מוקדם, ולובש אזרחי לטובת תפילת שחרית. אי אפשר כבר ללכת למניין עם מדים, כי המתפללים צועקים עלי ומגרשים אותי. אחר כך אני ממהר לחזור הביתה כדי לקחת את המדים, שאותם אלבש באוטובוס, כי אי אפשר בבית. יש מרחק לעבור עד התחנה, ועם מדים אני חוטף התקפות וצעקות. בחזור מהבסיס – שוב מחליף. צריך לעשות קניות, להתפלל, ואת זה אי אפשר על מדים. עכשיו קיבלתי אישור לאזרחי, אז הפסקתי להיות מטרה".

 

את ההסלמה בתגובות נגדו הוא חש רק לאחרונה. "אבל מהר מאוד זה הפך לבלתי נסבל: מבטים עוינים, צעקות, התגודדויות בכל מקום שאליו אני הולך, פשוט סיוט. גנבו לי זוג מדים מחבל הכביסה, מה יותר הזוי מזה?

 

"המקומות המועדים לפורענות הם הרחובות, בעיקר מילדים ובחורי ישיבות צעירים. הם התוקפים. אבל לפעמים מצטרפים אליהם גם מבוגרים. כל החיילים בביתר סובלים מאוד, ובגלל זה קיבלנו אישור לאזרחי".

 

מישהו מעיר או עוצר כשמתחילה מִתקפה כזו?

 

"כלום. זה מה שהכי מרתיח. מתנהגים כאילו כלום לא קורה. אני מצפה שיהיה מבוגר שיגיד לאותו ילד שלא מדברים ככה, בטח לא למבוגר, אבל הם שותקים. גם ההורים שלהם מתעלמים. מעדיפים לסובב את הראש לצד השני. רובם נגד, כמובן, אבל הם רוב דומם ופסיבי שלא רוצה לקחת צד".

 

ב' אומר כי הוא מצפה שחברי הכנסת מסיעת "יהדות התורה" ישמיעו את קולם בסוגיה: "הם קיבלו אלפי קולות של חיילים. את הקולות שלנו, והם לא מוכנים להגן על מי שהצביע להם. עם התנהגות הרוב הדומם כבר השלמנו, אבל הם? לפחות שיגנו את ההסתה והאלימות".

 

3. "הכתובת הייתה על הדלת שלי"

ח' תושב מודיעין עילית, קצין בקבע, לא נמצא מספיק באזור הבית על מנת לזכות אישית "בקבלת הפנים החמה". בני נוער מוסתים מהשכונה, מצאו דרך מקורית ליידע אותו בדיוק מה הם חושבים על שירותו הצבאי. ח' זכה לכתובות נאצה שהופיעו מדי יום על דלת ביתו: "זו לא הייתה פגיעה פיזית, אלא פגיעה ברכוש", הוא מתנחם. "בהתחלה הם תלו פתקים, ולאחר שזה לא זעזע אותנו מספיק, בעיניהם, הם עברו לדלת עצמה - וחרתו עליה ביטויים ונאצות".

 

"זה קרה תמיד בצהריים, בשעות שבהן אשתי הייתה חוזרת מהעבודה - היישר לקבלת הפנים הזו. פעם אחת אפילו נשארתי בבית בתקווה 'לתפוס אותם על חם', אבל זה לא קרה".

 

"זה מראה מה קורה ברחוב החרדי, מהן התחושות, והתחושות הן של שנאה". דלת ביתו של ח' במודיעין עילית ()
"זה מראה מה קורה ברחוב החרדי, מהן התחושות, והתחושות הן של שנאה". דלת ביתו של ח' במודיעין עילית 

 

זהותם של אותם ילדים אלמונים התבררה לח' דרך מנהל בית הספר שבו הם לומדים. "הוא בא אלי מיוזמתו, וסיפר לי מה קרה, וגם שכתגובה - הוא הכריח אותם לכתוב מכתב התנצלות שאותו הם הגישו לי. ברור לי שזו לא התנצלות אמיתית, והכל זה מהשפה לחוץ באיום של המנהל. הילדים האלה שומעים בבית כל מני דברים, וזו התוצאה. זה מראה מה קורה ברחוב החרדי, מהן התחושות, והתחושות הן של שִנאה".

 

4. "הנאצות כבר הפכו לשִגרה שלנו"

א' הוא חייל טרי, המתגורר ביישוב בצפון הארץ שבו ריכוז חרדי גבוה. "לשמחתו" האירוע הראשון

קרה רק לפני פחות מחודש. "עברתי באיזה רחוב בשכונה החרדית, ופתאום ילדים התחילו לרדוף אחרי ולצעוק", הוא מתאר. "בפעם הראשונה זה באמת מעצבן, הרגשתי נורא אחר כך. אבל בסופו של דבר, לכל דבר מתרגלים וגם לזה.

 

"כבר הפסקתי להסתובב אחורה בכל פעם שמשהו קורא לי חרד"ק, או משהו דומה. העצבים כבר עברו, אבל אני נקרע. אתה רואה אנשים שהם כמוך, מתוך הקהילה שלך, שיוצאים בצורה כזו נגדך - וזה קשה מאוד.

 

"אני זוכר שבהתחלה, כשהופיעו כרזות החרד"קים הראשונות, זו הייתה אטרקציה. אני והחיילים האחרים הסתכלנו על זה כבדיחה. צחקנו מעצם הרעיון. זה הצחיק – עד שהגיעו הנאצות הראשונות ברחוב, ואז אתה מבין שמשהו לקח את זה ברצינות. ברוב המקרים אלה ילדים, אבל זה עדיין קשה לספוג שוב ושוב את קבלת הפנים הזו ברחוב ביתך.

 

"אנחנו נמצאים לפני תשעה באב, שני בתי מקדש נחרבו בגלל שנאה ומלחמות אחים, ואני שואל למה? אני משרת בצבא לא בשביל ללחום בעם שלי, אלא כדי להגן עליו. אם יש לכם טענות ליאיר לפיד, תפנו אליו. מה אתם רוצים ממני? מה שקרה במאה שערים ממש זעזע אותי. עכשיו כבר בחיים לא אגיע לירושלים על מדים".

 

אנחנו מדברים על בירת ישראל, שבה ריכוז חרדי עצום.

 

"אין לי ברירה. אם אני מגיע, זה תמיד עם אשתי והילד, ולא ארצה לסכן את החיים שלהם ולהפוך את עצמי למטרה, עם כל כמה שזה נשמע כואב".

 

5. "עושים לי טרור של ממש"

מ' מתגורר בבית וגן בירושלים, שכונה הנחשבת לסולידית ומתונה, אך לאחרונה הפכו חייו לגיהינום. "מאז ומתמיד הייתה הסתכלות קצת מוזרה על המשרתים החרדים. אבל זה היה משהו שבשתיקה. היום זה טרור של ממש. ירקו עלי אין-ספור פעמים כשהייתי על מדים. פעם אחת גם בנוכחות אשתי והילד. היא לא האמינה לי שזה אכן המצב, עד שהייתה עדה לזה בעצמה. עד אז היא הייתה בטוחה שאני מגזים.

 

החייל א': "מה שקרה במאה שערים ממש זעזע אותי. עכשיו כבר בחיים לא אגיע לירושלים על מדים" ()
החייל א': "מה שקרה במאה שערים ממש זעזע אותי. עכשיו כבר בחיים לא אגיע לירושלים על מדים" 

 

"היומיום הפך להיות בלתי נסבל. אני 'נאצי', 'לפיד', 'כופר', כמובן עם יריקות וצעקות בכל מקום. זה מתחיל בבוקר, כשאני מחכה לאוטובוס – ומסתיים רק כשאני חוזר בלילה. לאחרונה קיבלתי אישור ללכת על אזרחי, אז המצב נרגע מאוד".

 

מי התוקפים?

 

"אצלי מדובר בעיקר על בחורים צעירים, בני 17-18, שבכל פעם שאני יוצא מהבית על מדים, והם לא בלימודים
בישיבה - זה מתחיל מחדש. הגדיל לעשות ראש ישיבה אחד שראה אותי ברחוב. הוא ביקש ממני להכניס את הציצית לתוך המדים, כי לדבריו אני 'נותן גושפנקא לחרדים להתגייס', וברגע שהתגייסתי אני מבחינתו כבר לא חרדי".

 

מ' אף תבע את מאייר קמפיין החרד"קים בתביעת לשון הרע במשטרה. "תבעתי את אבישי חן, זה הבחור שאחראי על חלק מהקריקטורות המזעזעות האלו. אחר כך, קיבלתי גם הטרדות בטלפון. בעוד שלושה חדשים ייערך דיון, כשהיועץ המשפטי לממשלה בוחן כעת את התלונה, לראות אם זה במסגרת 'חופש הביטוי' או לא. בינתיים הרבנים שותקים, צה"ל פסיבי, והחיים שלנו הופכים לסיוט. איפה חברי הכנסת החרדים? מהם לא שומעים שום תגובה. כלום. וכך אנחנו מופקרים משני הכיוונים".

 

  • סייע בהכנת הכתבה: קובי נחשוני

 

לפנייה לכתב/ת
קישורים ממומנים
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה "החיים שלנו סיוט". עדויות של חיילים חרדים
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קולות החיילים
צילום: אוהד צויגנברג
גם שתיקה היא גיבוי. אחד העצורים מההתקפה במאה שערים
צילום: אוהד צויגנברג
צילום: ניב סלע, סוכנות הידיעות "חדשות 24"
"בהתחלה הסתכלנו על זה וצחקנו"
צילום: ניב סלע, סוכנות הידיעות "חדשות 24"
צילום: איתמר קל
"צועקים אחרי: חרד"ק טורף"
צילום: איתמר קל
ynet ספיישל