שאני אשפשף? על תלות גברית במטפלת נשית
"כשאמא שלי מכבסת זה לא יוצא מקומט", הלעיז החוצפן. "אז שאמא שלך תכבס לך", השבתי בעוז רוח. וכך היה. הוא העדיף להביא לאמו את לבניו המלוכלכים במשך שנים מאשר ללמוד כיצד מפעילים את מכונת הכביסה
כשהייתי באמצע שנות ה-20 לחיי, היה לי בן זוג למשך כמה שנים. מאחר שגרתי בדירה לבדי ואילו הוא עדיין התגורר אצל ההורים, היה מובן מאליו שהוא יעבור לגור יחד איתי, בדירה שלי. חלוקת התפקידים בינינו היתה ברורה: אני המשכתי לעשות את עבודות הבית שהייתי רגילה לעשות ממילא בדירה, ואילו הוא נטל על עצמו את התפקיד הגברי המובהק, המסמן את היותך בעל כרומוזום Y - חיסול תיקנים.
עוד בנושא:
הדרך לסקס עוברת בניקיון הדירה המטונפת שלך
ללא מין: מי רוצה מנקה בעירום מלא?
רבים על מטלות הבית? יש לכך הסבר מדעי
מדברים על זוגיות בפייסבוק של ערוץ יחסים
בהתחלה לא היה לי אכפת. אני אמנם מתעבת את כל הקשור לעבודות הבית, אבל גם ככה אני מנקה ועושה קניות, לא? ואם במילא אני שמה בגדים במכונת הכביסה, אז למה שלא אשים גם את בגדיו? נקודת המפנה חלה כאשר התלונן יום אחד על כך שהבגדים הנקיים יוצאים מקומטים, ודעתו לא נחה מהמוטו המנחה אותי - שעל הגוף הם מתגהצים.
"כשאמא שלי מכבסת זה לא יוצא מקומט", הלעיז החוצפן. "אז שאמא שלך תכבס לך" השבתי בעוז רוח. וכך היה. הוא העדיף להביא לאמו את לבניו המלוכלכים במשך שנים, מאשר ללמוד כיצד מפעילים את מכונת הכביסה.
אלוהי הכביסה ומזבח הגרביים
נדמה שלגברים אין בעיה לעטות על עצמם בגדים ייצוגיים כדי לסגור עסקאות חשובות, אבל הם פשוט לא מצליחים להבין איך מכבסים אותם אחר כך. יתכן שמדובר במיומנות מורכבת מידי ללמידה.
קודם כל, צריך לדעת לבחור את הטמפרטורה, וידוע שגברים הם חלשים במספרים. לאחר מכן, צריך ללחוץ על כפתור ה-ON, פעולה המצריכה יכולת אנליטית מפותחת. בנות החווה לבטח רכשו מיומנות על-אנושית זו ישירות מאלוהי הכביסה, תמורת הקרבת גרב אחד מכל זוג גרביים.
ניתן להתקיים ללא מיומנויות אלה דרך יישום עקרון מיקור החוץ ("אאוטסורסינג") של עולם העסקים: להוציא החוצה עבודה לגורמים המתמחים בה. לא בכדי תל אביב, עיר הרווקים, עמוסה לעייפה במכבסות ומקומות לממכר מזון מהיר, והמצרך המבוקש ביותר בעיר הוא עוזרת בית טובה. באמצעות אספקת שירותים מבחוץ, מצליחים גברים רבים לשרוד בעולם מבלי שיצטרכו להקנות לעצמם כישורי אחזקת בית. זאת כאמור, עד הרגע שבו הם עוברים לגור עם בחירת לבם, ואז לא רק שבכישורים אלה אין עוד צורך, אלא שהם מסופקים מעתה והלאה in-house.
כאשר אתם עוברים לגור ביחד, יביא הגבר לדירה שני פריטים בלבד: מערכת סאונד אימתנית לטלוויזיה, וזוג גרביים לסלון. הבעיה היא שבערך באותו הזמן, אלוהי הכביסה יתחיל להתרשל: הוא עדיין יעלים גרב אחד ממכונת הכביסה אבל לא יצליח להעלים אותו מהסלון.
בהתחלה ינסה להרשים אותך הגבר בכישורי הניקיון שלו המבוססים על שלושה עקרונות: חוסר הפרדה בין לבן לצבעוני, רחרוח בגד לפני הלבישה, והעקרון החביב עלי - אין דבר שלא ניתן לנקותו באמצעות מגבונים לחים. כולל את האסלה.
אינני מאשימה את הגברים לרגע בחוסר הידיעה או ההבנה שלהם לגבי כל הקשור לסידור הבית ונקיונו, ואסביר זאת באמצעות דוגמה נוספת. את החבר הראשון שלי הכרתי בצבא, בבסיס רחוק מהבית, כך שבמקום לישון עם ארבע בנות בחדר הייתי מבלה את הלילות בביתו.
כאשר אמו הבינה שמדובר בקשר רציני היא בירכה אותי לביתה, ובמין טקס חניכה חגיגי הביאה לי חומרי ניקוי, עברה איתי פינה אחר פינה בבית והסבירה לי איך לנקות.
יום אחד נפל כפתור מהחולצה שלו, והוא הביא את החולצה לאמו שתתפור. רגע לאחר מכן הוא שב ופניו נפולים: "אמא שלי אמרה שעכשיו זה התפקיד שלך, שאת צריכה לתפור לי". את החולצה, בסופו של דבר, תפרה אחותו הקטנה, ושינה במגורים משותפים נראתה לי לפתע הרבה יותר מהנה.
מהאמא לחברה
גברים לא יודעים לנקות, לכבס או לתפור פשוט מאחר שהם לא צריכים. מעולם לא חינכו או הרגילו אותם לעשות זאת. הם גדלו בידיעה שמטלות אלה הן נחלת האישה - קודם האמא ולאחריה בת הזוג. הכישורים הללו נותרים בגדר סודות שמורים בתוך גילדת הנשים, העוברים מאם לבת, ובאמצעותם משמרת האמא את תלות בניה בה.
מאמו עובר הגבר חסר היכולת אל זוגתו, והלא גם אותה חינכו שנשים מסדרות ומנקות ואילו הגברים - חסרי יכולת. חיי הרווקות הם שלב מעבר מדמות מטפלת אחת לשניה, ובהיותם שלב זמני בלבד, אין סיבה שלא לתמוך בסקטור עוזרות הבית, או לחיות בטינופת – תלוי בבחירתו של הרווק.
ואגב, גם אם בתור רווק הוא ידע לדאוג לעצמו כמו ילד גדול, מרגע המגורים המשותפים הוא ישכח את הכל. זה נח לכל הצדדים - ויתור על מטלות סיזיפיות בשבילו, כניסה לתפקיד המטפל בשבילך. איפשהו בתוכנו אנחנו אוהבות את הנזיפות כשהוא השאיר את הגרב. אנחנו אומרות לו מה לעשות אבל לא מצפות ממנו לכלום כי "נו, הוא גבר", בגלל שאנחנו מנסות לשמר אותו קטן ותלוי בנו כמו ילד.
בתחילת המגורים המשותפים אנחנו מעודדות גילויי שותפות ועזרה, ומחכות עד שירדם בשביל לקפל את הכביסה מחדש. לאחר מכן אנחנו מעדיפות לעשות את הכל בעצמנו.
ולמה בעצם? הקיפול הכי טוב הוא זה שמתבצע על-ידי מישהו אחר, ושאריות סבון בכלים מוסיפות לטעם. לקחו לי שנים רבות עד שלמדתי לשחרר, אבל היום לא איכפת לי אם הבגד יהפוך מלבן לאדום, כל עוד זו לא היתה אני ששינתה את צבעו. וכן, מסתבר שמגבונים לחים באמת מנקים את הכל.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
