מפקד חיל האוויר: לא רצו להרגיז את המצרים

מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, התייצב בפני ועדת אגרנט ב-26 בדצמבר 1973, חודשיים אחרי תום מלחמת יום הכיפורים. בעדותו הנחשפת היום (א') על ידי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא תיאר את התרעותיו בנוגע לאפשרות לפרוץ מלחמה. בישיבה הגורלית ביום שישי – 5 באוקטובר 1973 – עם הדרג הביטחוני הבכיר וראש הממשלה העריך חיל האוויר שככל הנראה "המגמות הן התקפיות". ההערכה הסתמכה על הזזת מטוסים סוריים ואיוש של שדה תעופה מצרי.

40 שנה למלחמת יום כיפור - מסמכי אגרנט נחשפים:

צה"ל 73': בכיר הטריד מינית במלחמה וקודם

העדויות מהחזית: "הרגשנו שתהיה שואה"

המחדל באמ"ן: "חששתי שראש המוסד ייחטף"

חבר הוועדה, השופט משה לנדוי: זה מצלצל כאילו הערכה שהמלחמה עומדת בשער?

פלד: אנחנו אמרנו כך, שאנחנו יודעים על תוכנית שבמסגרת של מלחמה (שדה התעופה) אבו-זוויר (שבסיני) צריך להיות 'אקטיוויטיד' (משופעל)... ונוסף לכך כל מפקחי חטיבות המטוסים במצרים קיבלו הוראה להיות הבוקר, יום שישי, בחדרי המבצעים.

האלוף פלד התייחס להכנות של חיל האוויר לתקיפה יזומה בבוקר המלחמה: "הייתי מוכן לתקיפה יזומה בסוריה בשעה 11:00... במשך הבוקר קיבלתי הודעה שזה לא בא בחשבון, אז העניין התבטל". מפקד חיל האוויר סיפר כי העריך שתקיפה משולבת של מצרים וסוריה תיפתח מוקדם מהמשוער - בסביבות 15-14, ולא בשש בערב כפי שהעריכו במטה הכללי. פלד הסביר לחברי הוועדה כי הערכתו נבעה מתרגיל שבו לקח חלק שנים קודם לכן, שבמהלכו דימה אויב והיה צריך לתכנן מתקפה נגד ישראל. "כל השיקולים שעשינו הצביעו שרצוי מאוד ששעת השי"ן של כוחות האוויר תהיה לפחות שעה וחצי לפני החשכה, כדי שיספיקו לעשות לפחות מטס אחד גדול בשביל לפגוע במטרות מתוכננות... אני עשיתי הערכה שההתקפה שלהם צריכה להיות לכל המאוחר בשעה שלוש".

חבר הוועדה, הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין: אתה אמרת את זה בדיון אצל הרמטכ"ל בשבת בבוקר?

פלד: כן, אבל לא עמדתי על זה.

מהעדויות שנחשפו בשנה שעברה: 

הערתי את ראש המוסד: טוס למלאך, תהיה מלחמה

אבא אבן: גם ארה"ב לא חזתה מלחמה

גורודיש: אריק לא מילא פקודות. ידין: הוא הלך כסביבון

סיגרים ולשכות פאר. צמרת צה"ל לפני יום כיפור

דדו באגרנט: כך הסתיר צה"ל מהציבור את האמת

גלילי באגרנט: האמצעים הסודיים שלא הופעלו

בהתייחסו ללילה הראשון של המלחמה ולחשש בצמרת הביטחונית מהתקדמות הכוחות בחזית הצפונית, אמר פלד: "הרמטכ"ל ושר הביטחון אמרו לי במפורש: בני, עזוב מצרים, זה לא חשוב יש לנו שם מרחב; בגולן המצב קריטי. את כל הכוח שלך – לעצירת הסורים ברמת הגולן, מאחר ומדובר פה בבית שלישי. זה לב המדינה".

מי הם החיילים ה"היפיס"?

מפקד חיל האוויר מתח ביקורת על כך שחיל היבשה לא העביר בצורה מסודרת מידע טקטי על כוחות האויב בשדות הקרב. "המידע שהיה אמור לזרום בצינורות אלה אלינו כדי לדעת מה לתקוף, איפה, איפה נמצאים כוחותינו וכן הלאה – היה ממש לא קיים בימים הראשונים של הלחימה".

הוא גם התייחס לכך שלא אושר לחיל לבצע צילומי מודיעין שוטפים במצרים בשבוע שקדם לפרוץ המלחמה. "ההערכה הכללית הייתה שהכוננות והחששות של המצרים כל כך גבוהים שכדי למנוע תקרית ולמנוע הגברת הגירוי רצוי לא להרגיז אותם. לתת להם מנוחה". גם במהלך הלחימה סיפר על מגבלות שלפי הרמיזות מקורן מארה"ב: "בפירוש קיבלנו איסור לתקוף מטרות כלכליות ואזרחיות לעומק (במצרים)... אני חושב שהאיסור לא נבע מהחשש מסקאדים בלבד אלא מאמירה פשוטה של ידידינו לא לעשות זאת".

עוד סודות יום כיפור שנחשפו בשנים קודמות:

• הפרוטוקולים המצמררים מישיבות הממשלה  / פרויקט מיוחד
• עדויות אגרנט שפורסמו ב-2008 / פרויקט מיוחד
  

לוחם בחטיבה 7 ברמת הגולן(צילום: טום היימן)

מפקד מעוז בודפשט מוטי אשכנזי בפתח הבונקר(צילום: במחנה-מיכה בר-עם)

שעת דמדומים בחזית הדרום(צילום: משרד הבטחון)

ובעניין אחר, חשיפת המסמכים מעניקה ציטוטים מעניינים בזמנו. פלד זומן שנית לוועדה כדי לשמוע ממנו על מצב המשמעת בצבא ערב המלחמה ובתוך הלחימה. כשביקש לשים דגש להבדל בין משמעת חיצונית-הופעתית לבין משמעת מבצעית סיפר: "יחידת סיור מטכ"ל, יחידה מיוחדת במינה, אין בה גינוני משמעת בכלל, אפס מאופס, הם כולם נראים כמו היפיס. ביחידה הזאת המשמעת המבצעית היא הקיצונית ביותר שאני מכיר בצה"ל. יותר, כמעט, מאשר אצל טייסים". אגב, על מטוסים ללא טייס שרק נכנסו אז לשירות בחיל אמר פלד בהתייחסו לכושר המטוס לעמוד בפני מערכות הגנה אוויריות בגיחות: "אין לי כל ספק שמטוס אוטומטי כזה, אם הוא לא טס מחוץ לתחום הפגיעה של הטילים, הוא יותר פגיע ממטוס מאויש מעצם העובדה שהוא 'טמבל', לא חכם".

"ראש אמ"ן, הכוהן הגדול?"

האלוף בני תלם, מפקד חיל הים, סיפר בפני חברי ועדת אגרנט על ההערכה המודיעינית של החיל בנוגע לכוננות "חסרת תקדים במצרים", וכיצד ימים ספורים לפני המלחמה הוריד את הכוננות בעקבות המלצת ראש אמ"ן, אלי זעירא – שלבסוף הוטלה עליו מרבית האחריות ל"הפתעה" בישראל מפרוץ המלחמה. "מה היה המידע שלך בקשר לאפשרות פרוץ המלחמה?" שואל אגרנט. "ב-30 בספטמבר או באחד בחודש, העביר אליי ראש מחלקת המודיעין שלי סכום של הערכה, אשר בו הוא מצביע על העובדה שהצי המצרי נמצא בתהליך התחלת תמרון גדול, בעל היקף שלא היה לו תקדים. היה גיוס של כל מיני סוגי פוטנציאל אזרחי - ספינות דיג, כלי שיט שירותיים, כלי שיט אזרחיים ותובלה. הסיכום של ההערכה היה שאמנם מדובר כאן בהעלאת כוננות ובהכנה לתרגיל, אך הייתה אפשרות שהמעבר למלחמה הוא קל יחסית".

האלוף תלם בעדותו בפני ועדת אגרנט(צילום: משה מילנר, לע"מ)

ספינת טילים מדגם סער 4 במלחמה( צילום: דובר צה"ל)

באותו היום, מספר תלם, פגש את ראש אמ"ן וסיפר לו על הערכת המודיעין שקיבל. לדבריו, ראש אמ"ן אישר את הסימנים המעידים אך טען כי "יש לו סימנים משלו ולא פירט לי אותם, שמעידים באופן די חד-משמעי על כך שאין כל תהליך שמוביל למלחמה. מאחר והערכה של ראש אמ"ן מקובלת עליי, אני בארבעה בחודש, יום רביעי, ביטלתי את הכוננות שהייתה בחיל הים והחזרתי את חיל הים לכוננות רגילה".

אך הממצאים בשטח, טוען תלם, המשיכו להצביע על פעילות חריגה. ראש מחלקת המודיעין, מספר תלם לחברי הוועדה, המשיך לדווח על תנועה חריגה במיוחד של הצי המצרי. "גם בארבעה וגם בחמישה בחודש זכור לי שאל"מ לונץ מצא לנכון להגיד לי שיש שוב סימנים. בין היתר ביטול חופשה של אונייה, וזה היה אקט משונה, שפתאום קראו אנשים מהבית. אני יודע שזה היה בתקופה שאחרי שדיברתי עם ראש אמ"ן. ביומיים האלה הוא כבר לא לוחץ על הנקודה של אפשרות למלחמה, אלא אומר: זהו זה, תרגיל רב היקף. אם לסכם את ההערכה שלי, אני במפורש קיבלתי את הערכת ראש אמ"ן, כאשר בדרך כלל ההערכה שלי של האויב אני מקבל דרך דיוני מטכ"ל ודרך האווירה שאותה אני חי במטה הכללי. אני לפחות עד יום חמישי, חמישה בחודש, לא הייתה לי הרגשה של סיבה להיות מודאג. מה שהתחיל קצת כן להדאיג אותי כאשר שמעתי שהרוסים מתחילים לפנות את המשפחות".

"היחיד שלקח ברצינות - שר הביטחון דיין"

"אני רוצה להבין", אומר השופט לנדוי, "אתה מתייחס לראש אמ"ן, אפשר לומר ככה, כאל כוהן גדול ששומר על המסתורין. האם זה יוצא מגדר היחס הקולגיאלי לראש אמ"ן שהיית אומר לו - אני מודאג, תתן לי פרטים, תשלח את החומר הגולמי שעליו אתה מתבסס. אתם חברים לעבודה". על כך משיב תלם: "כן, זה לא נהוג, מה שאני שומע מהדיווחים של ראש אמ"ן, אפילו בדרגים של הרמטכ"ל, הוא לא מציין את המקורות. יש הרבה מקרים שאני לא חוקר את קצין המודיעין שלי על המקורות שלו. זה לא נהוג לחקור".

היחיד שהביע דאגה, אומר תלם לחברי הוועדה, היה יצחק (חקה) חופי - אלוף פיקוד הצפון, כמו לאפשרות שהצבא הסורי יתחיל פתאום לזוז. "אני חושב שהוא הדאיג את שר הביטחון (משה דיין) ומי שלקח אותו הכי ברצינות זה שר הביטחון. נדמה לי שכל הפורום, השאר, פחות".

השופט אגרנט: הרגשת הדאגה, ההערכה של קצין המודיעין שלך, של ראש המטה שלך, הבאת את זה לתשומת לבם של אלו שהשתתפו בדיוני המטה הכללי באותו הזמן, הרמטכ"ל ושר הביטחון?"

האלוף תלם: לא.

קרב שריונרים

מפקד גייסות השריון במלחמת יום כיפור, האלוף אברהם אדן (ברן), התייצב מול ועדת אגרנט ב-7 בינואר 1974, חודשים ספורים אחרי תום הקרבות. עדותו מציגה את קו ההגנה שלו לליקויי החיל, את הרקע ל"זלזול", כלשונו, באויב וגם האשמות קשות מאוד נגד קודמו בתפקיד, סגן הרמטכ"ל בזמן המלחמה, האלוף ישראל טל (טליק).

העדות בפני הוועדה נפתחה בהתייחסות לימים שקדמו ליום שבת 6 באוקטובר 1973. ברן טען כי צה"ל היה בכוננות גבוהה יותר על רקע היערכות מוגברת בצבא הסורי והידיעות על תרגיל גדול של צבא מצרים. "בדיעבד, אם אני שואל את עצמי מה יש לי להגיד על ההשקפות שלי לגבי התכוננות למלחמה אני יכול לומר שלא הייתי שותף לשאננות במה ששייך להכנות ולהתעצמות אבל בהחלט מאשים את עצמי בזלזול", מודה מפקד גייסות השריון.

אז נשאל העד על ידי ידין: "שאנננות ביחס לכוחו המספרי או מה של האויב?", וברן משיב "גם מספרי". כשידין שואל אם לא היה שותף לשאננות מציין ברן שוב "לשאננות לא!". האלוף מציין כי הייתה שאננות ביחס ליכולות האויב, אך טען כי "בתחום העשייה" חיל השריון רשם התקדמות גדולה. הוא מעיד על "פעילות אינטנסיבית של ימים ולילות ללא טיפת שאננות מבחינת התכוננות למלחמה", אך מציין: "אני לא יכול לומר שלא היה זלזול באויב שלא בהקשר לזה... מבחינת יכולת הלחימה שלו או יכולת פוטנציאלית של יכולת הלחימה שלו... אופן ורוח".

2,000 טנקים, רק מחצית בחזית

מבחינת סדר כוחות, על הנייר היה לחיל השריון 2,118 טנקים, כולל 125 שהוזרמו תוך כדי לחימה. כמות כמעט כפולה מזו שעמדה לשורות צה"ל במלחמת ששת הימים. אבל ידין מעיר כי זכור לו, כמי שישב בבור הפיקוד בזמן הלחימה, שבפועל לא היו ביום אחד יותר מ-1,200 טנקים בכל החזיתות. ברן אישר את הדברים: "שלבי הלחימה היו מהרגע הראשון בלתי מוצלחים מהבחינה הזו. להבדיל מששת הימים שכל מה שהיה לנו יצא למלחמה... המצבה היומית הריאלית הייתה בערך 1,000".

אברהם אדן (ברן). הקרב עם טליק על המרכבה(צילום: יואב טוקר, במחנה)

לצד כל הקשיים העריך ברן כי חיל השריון נכנס למלחמה באופן חיובי מבחינת המקצועיות של הטנקיסטים והמפקדים, לדבריו שמע מחבריו בפיקודים השונים "הדים טובים". בכל הקשור לשדרוג הטנקים שעמדו לשירות צה"ל היה למפקד גייסות השריון ביקורת חריפה על הפיקוד מעליו שהעדיף להעמיד בעדיפות ראשונה את פרויקט טנק המרכבה הישראלי. לטענתו נדחתה גישתו כי צריך לפתח את טנק המרכבה לאט לאט ולשים דגש על שכלול הטנקים הקיימים, מה שהיה מביא לפי השקפתו להעמדת כמות גדולה של טנקים בעלי ציוד מתקדם ביותר, באותן עלויות ובזמן שלוקח לייצר כמות קטנה הרבה יותר של טנקי מרכבה.

ברן מזכיר שוב ושוב במהלך עדותו את אבי המרכבה, האלוף ישראל טל, שכיהן כסגן הרמטכ"ל. בהתבטאויות חריפות נגד קודמו בתפקיד אומר מפקד גייסות השריון בעדותו כי האלוף טל פעל בכל הכוח לטובת הפרויקט וגייס את צמרת צה"ל לצדו, וכך נפגעה השבחת הטנקים הקיימים קשות. הוא טען כי טל מנע שדרוג של כלים בציוד חדיש על מנת להצדיק את הצורך בטנק הישראלי ולהזרים אליו יותר תקציבים.

"בכל מה ששייך לבניין טנקים הוא מינימליסט", אמר ברן על טליק, "הוא נגד קניית טנקים, הוא בעד יצירת צורך לטנקים שימתין לזמן שיבוא הטנק הישראלי... בעניין הזה אני לא מגזים לחלוטין".

"אם היה ציוד הדברים היו נראים אחרת"

נוכח ההאשמות הקשות כלפי האלוף טל תהה השופט לנדוי: "קשה לקבל את זה כשזוכרים שאלוף טל בעצמו הוא איש שריון והפיתוח של חיל השריון בוודאי קרוב ללבו. אתה מעמיד את זה כולו על פיתוח הטנק הישראלי שזה כאילו סנוור אותו. האם הבנתי את זה נכון? זה קיצוני מאוד".

ברן (מביט לצד) ליד הרמטכ"ל דדו, אחרי הפסקת האש(צילום: דובר צה"ל)

טליק (מקדימה) עם מג"ד 440 מנדי מרון בסיני(צילום: במחנה, מוריס)

ברן לא התבלבל והשיב: "מעבר לזה... מה שהיה שייך לטנק הישראלי מצא ביטוי בהתנגדות לתוספת טנקים אחרים. בהתנגדות להוצאת השרמנים (טנק אמריקני). האלוף טל... יוצא בצורה מתלהבת להשארת השרמנים במערך. יש לנו מזה הרבה צרות. והוא מציע למטה הכללי וגם מצליח להוריד 100 צנטוריונים מתוכנית ההצטיידות ולהעביר את הכסף לטנק הישראלי".

היחסים "הבלתי תקינים" בין השריונרים נבעו לפי ברן גם מרקע אישי: הוא שינה דברים לאחר שהחליף את טליק. "אלוף טל היה מפקד שריון, הוא הכניס את ה-90 מ"מ... הנה בא מפקד שריון אחריו ורוצה להוציא מפני שהשתנו התנאים. אז זה חורה לו", טען ברן והביא עוד כמה דוגמאות לשינויים שהכניס ושלא מצאו בעיני טל. ברן טען כי על רקע הפערים ביניהם בנוגע לתפיסת השריון, טל "לא משוחרר כסגן רמטכ"ל לתת את הקרדיט, או לדון עניינית בלי סחבת".

 הוא כינה אותו "מי שנחשב מר ישראל, סליחה מר שריון", וציין כי טל לא השתחרר מהמשקעים וכי לכן חיל השריון סבל מהמצב: "גישות אישיות, אולי היווצרות משקע אישי, יצרו קשיים בעבודה שוטפת יום-יומית".

לקראת סוף תשאולו באותו יום סיכם ברן כי חיל השריון התעצם והתכונן רבות למלחמה אך סבל קשות מסגירת ברז ומקיצוצים קשים שמנעו ממנו להצטייד ולעמוד שווה מול צבאות האויב.

מפקד השריון סיכם כי הלקח הכואב ביותר מהמלחמה עבורו הוא שהצבא הישראלי הקטן זלזל בעניין יחסי הכוחות, ואף על פי שהצבא הקטן היה צריך להיות מצויד בנשק הכי חכם ובציוד הכי מתקדם, הוא היה במצב שבו גם האמצעים שהיו לו היו נחותים בהרבה מאלה של האויב, שגם מספרית היה גדול הרבה יותר. "אפילו בתנאים החמורים שבהם עמדנו, לו היו לנו מערכות נשק יותר מודרניות והיינו מצוידים יותר טוב הדברים היו נראים אחרת", אמר.

בהכנת הכתבה השתתפו רועי ענתבי, אביאל מגנזי ורועי מנדל