הליגה הקיקיונית יוצרת תקוות שווא / טור
מי שאשם בטיפוח האשליות סביב נבחרת ישראל היא לא התקשורת, אלא הליגה חסרת ההגנות, המהירות והאתלטיות. מעטים השחקנים הממלאים תפקידים מרכזיים בקבוצותיהם בחו"ל. אבינעם פורת על עוד קמפיין כושל
יש גם הצלחות לספורט הישראלי:
- יוליה גלושקו בין 100 הראשונות בעולם
- ניצחון אדיר לנבחרת הכדורסל על בלגיה
- די עם השמות, מעכשיו זו נבחרת / טור
- אריק שיבק מרוצה
מצד שני, וכאן תבוא ההדגשה, קיבלתי רושם בשחיטת סוף השבוע של נבחרת ישראל בכדורגל, שאנחנו מתכחשים למקומנו הטבעי במפת האיכות של המשחק. זה לא סיפור שהחל אתמול, אלא רץ כבר 43 שנות הליכה במדבר מאז מכסיקו 70'. בקיצור, אנחנו מטפחים אשליות. וכנראה נמשיך לטפח.
ומי שאשם ביצירת תקוות השווא היא לא התקשורת אלא הליגה המקומית הקיקיונית שלנו, חסרת ההגנות, המהירות והאתלטיות, המעניקה
תחושה בדיונית כי אנחנו נמצאים בליגה הרבה יותר גבוהה "מהששית באירופה", כמאמר המשורר לצורך העיניין, אבי לוזון. לא צריך לוותר על שיפורים, אבל עד אז אנחנו חייבים להתייחס למצבנו המדויק.
נכון שאפשר וצריך לבקר את אלי גוטמן על המהלכים וחוסר המוכנות המנטלית בעיקר במוצאי-שבת (עזבו לרגע את החלטות הפרסונליות), אבל מי שעושה את העבודה הם השחקנים.
מיהי נבחרת ישראל? ערן זהבי שאולי מהווה כוכב במכבי תל אביב, אבל נפלט מסגל פאלרמו, מהבינוניות בליגה הראשונה באיטליה. איתי שכטר, שנפלט מקייזרסלאוטרן (כיום בליגה השניה בגרמניה) וסוואנזי ממרכז טבלת הפרמייר ליג. גל אלברמן, שלא מצא מקום בהרכב בורוסיה מנשנגלדבך, דוד אואט שירד לליגה השניה בספרד עם מאיורקה, טל בן חיים שלא נמצא בכושר ויושב על הספסל של גיא לוזון בסטנדארד ליאז'.
רק שלושה שחקנים בנבחרת ישראל מאז תחילת המילניום מילאו תפקידים מרכזיים בקבוצותיהם כשהיו בשיאם. אייל ברקוביץ', חיים רביבו ויוסי בניון. קדמו להם רוני רוזנטל ובמידה מסויימת אבי כהן ז"ל. בנבחרת הזו אין אף שחקן משפיע משמעותית בקבוצתו בחו"ל, פרט אולי לביברס נאתכו, וגם זאת בעירבון מוגבל.
אין לנו היום דור טוב, ועד שנמצאו חלוצי המטרה המתבקשים ובשיאם, תומר חמד ועדן בן-בסט, גם הם נפצעו. בקיצור, התקשורת בשיתוף הקהל, מתייחסת לנבחרת כאילו היתה מינימום קרובה ברמתה לנבחרת איטליה.
השאלה עכשיו היא אם נבחרת הכדורגל מסוגלת לחקות הערב בסנט-פטרסבורג את תפנית הכדורסל בסלובניה. אם נבוא צנועים כמו אזרביג'אן ברמת גן, נשחק זהיר, בפוקוס, והרבה על הכבוד, יש מצב שלא נפסיד. גם אם זה לא יביא אותנו לריו, לפחות נחולל הפתעה.
לפנייה לכתב/ת 
