ליקוי המאורות נבלם בבג"ץ
המדינה סברה שהכבדה על חיי מבקשי המקלט תפטור אותה מאחריות למהגרים ולשכניהם הישראלים. בג"ץ העמיד אותה על טעותה

יש שופטים בישראל. הם אינם נוהגים להתערב במדיניות הגירה, הם ממעטים לבטל חקיקה של הכנסת, ולעתים רחוקות מאוד הם מחליטים פה אחד בעניין המצוי בלב מחלוקת ציבורית, ופוסקים בניגוד לעמדת הכנסת ולעמדת הממשלה. השבוע חרגו השופטים ממנהגם. בג"ץ הורה לבטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות, שהוביל למעצר ממושך מאוד של מי שנכנסו לישראל שלא כחוק. לפי חוק זה, פעלה המדינה לעצור אלפי מהגרים - רובם מבקשי מקלט שלא ניתן לגרשם למדינות שמהן באו - לתקופה של שלוש שנים לפחות, ובמקרים מסוימים ללא הגבלת זמן.

 

מה הניע את בכירי השופטים בישראל לבטל פה אחד חוק שנועד להתמודד עם כניסה לא מבוקרת של אלפי מהגרים דרך הגבול הדרומי בשנים האחרונות? נראה שהייתה זו הבנה פשוטה, כי מעצר מהגרים לפרק זמן ארוך כל כך "מבלי שנקבע כי חטאו, מבלי שיועמדו לדין פלילי ומבלי שניתן להרחיקם לארץ אחרת" אינו עומד באמות מידה מינימליות.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אהוד בנאי, מוכרחים להפסיק לנגן / זיו לנצ'נר

מרכזי קליטה למבקשי מקלט / רעות מיכאלי

 

מדינת ישראל הכירה בעקיפין ובאופן חלקי בחובותיה הבסיסיות בכך שלא הרחיקה (בדרך כלל) את אזרחי אריתריאה וסודן למדינות מוצאם. אולם בכך התמצתה הנכונות למלא אחר כללי היסוד החוקתיים בישראל ועקרונות המשפט הבינלאומי שגם מדינת ישראל התחייבה לקיים. כללים ועקרונות אלו קובעים כי ניתן לעצור מהגרים, אם לא עושים זאת לשם ענישה; אם תקופת המעצר מידתית ומשרתת את מימוש מדיניות ההגירה בכל מקרה ומקרה ואם מקפידים על הליכים תקינים ובחינה פרטנית של ההגבלות על החירות.

 

הממשלה, שהחטיאה עמה גם את הכנסת, פסחה על כל הסעיפים. ניכר היה כי המעצר נועד להעניש את המהגרים ומבקשי המקלט. לא היה כל קשר בין המעצר לבין מימוש מדיניות הגירה, כאשר את רוב העצורים לא ניתן היה להרחיק ובמשך זמן רב כלל לא נבדקו בקשותיהם למקלט, וכאשר שלילת החירות החריפה הוצדקה כאמצעי הרתעה. התוצאה המשפטית הייתה מתבקשת, ולכן פסק הדין הוא כה חד-משמעי.

 

ייתכן שהממשלה ונבחרי הציבור סברו שזו הדרך הטובה ביותר להפיס את דעתם של אלו מבין האזרחים שנושאים בנטל כבד במיוחד על תשתיות חייהם הבסיסיות. נראה שחשבו שניתן להגביל את מאמציהם לבניית גדר בגבול ולהכבדה יומיומית על חייהם של מבקשי מקלט ומהגרים אחרים שכבר שוהים בישראל. אולי הניחו כי יצירה של מציאות בלתי אפשרית תוביל אחרים - שכנים ישראלים, רשויות מקומיות ואולי גם מדינות זרות - לשאת באחריות ולפטור את המדינה ממציאת פתרונות הולמים יותר עבור המהגרים ושכניהם הישראלים.

 

ודאי העריכו שכיוון שמדובר במי שנכנסו שלא כחוק למדינה וניכרים בזרותם, לא תחול מגבלה כלשהי על פעולתם. מן הסתם קיוו שבית המשפט יכבד את ריבונות המדינה גם כשהיא חורגת משיקול הדעת הרחב מאוד שניתן לה בענייני הגירה ופוגעת ברגל גסה בחירות יסוד השמורה לכל אדם. ליקוי המאורות חלף. השבוע העמידו אותם השופטים על טעותם.

 

פרופ' פרנסס רדאי ועו"ד אבינעם כהן ייצגו את מרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל הפועל בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל, אשר הצטרף לעתירות נגד החוק למניעת הסתננות כידיד בית המשפט.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ליקוי המאורות נבלם בבג"ץ
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סוף לחרפה
    צילום: עידו ארז
    עיר מקלט. דרום תל אביב
    צילום: עידו ארז
    פרנסס רדאי ואבינעם כהן
    ynet ספיישל
    ביטוח