שתף קטע נבחר

"כולנו איבדנו את האנשים היקרים לנו"

לקראת אירוע מיוחד הכולל תערוכות צילום אמנות ואוכל בהן נשים שכולות, ישראליות ופלסטיניות, מציגות את הנרטיבים האישיים והלאומיים של שני הצדדים ואת תפקידן של נשים ביישוב סכסוכים, אחות שכולה משתפת

שמי איילת הראל ואני חברה בפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני למען שלום ופיוס. במסגרת הפורום פועלת מזה 6 שנים קבוצת הנשים של הפורום, בה חברות אמהות, אחיות, רעיות ובנות, הפועלות יחד מתוך כאב ותקווה כדי לעצור את שפיכות הדמים בשני העמים. אנו מאמינות שהקול הנשי הוא בעל השפעה ועוצמה יחודית וחובתנו להשמיע אותו ברבים ולהוביל תהליכי פיוס ודיאלוג.

 

לפני כשנה וחצי התחלנו בפרויקט מיוחד שבמרכזו היכרות מעמיקה עם הנרטיב האישי והלאומי של שני העמים ועם תפקידן המיוחד של נשים בפתרון סכסוכים ובסכסוך הישראלי פלסטיני. את פירות ותוצרי הפרויקטים אנו מציגים במסגרת אירוע "שכנות- נשים יוצרות פיוס."

 

אחד הפרויקטים המרגשים הנכללים בפרויקט היא תערוכת הצילום "הנוכחות של האין" - פרויקט צילום בהנחייתם של הצלמים והאמנים ורדי כהנא, עטא עוויסאת ומיקי קרצמן החושף את עולמן הפנימי של עשר נשים פלסטיניות וישראליות (חלקן לא אחזו במצלמה מימיהן) בהתמודדות שלהן עם הנוכחות של האובדן כיום בחייהן. הצלמת ורדי כהנא, שהשתתפה בפרויקט הנרטיבים של פורום המשפחות השכולות היא זו שהציעה את הכותרת המרתקת הזו שמיד נגעה בלב של כולנו.

 

כיוון שאחד הקשיים שאנחנו מתמודדות איתם בדיאלוג הוא היעדר השפה המשותפת, הצילום כשפה אוניברסלית אפשרה לנשים שלקחו חלק ולכל הקבוצה כולה התקרבות וחשיפה אישית יוצאת דופן. הפרויקט מבחינתנו הוא חיפוש ויזואלי אמוציונאלי אחר האין.

 

כולנו מתמודדות יום יום, עם הנוכחות של האובדן בחיינו אולם הצגתו במרכז הפריים מעוררת אמוציות רבות: מה אני זוכרת ומה לא, איזה ביטוי אני נותנת לאדם שאיבדתי בחיי הנוכחיים, כמה להנציח, כמה לספר לדורות הבאים, כיצד ניתן להפוך את הזיכרון לדימוי ועוד מחשבות רבות.

 

במהלך תהליך הצילום והעבודה על הפרויקט נחשפו סיפוריהן האישיים של הנשים המשתתפות, רגשותיהן וההתמודדות שלן עם האובדן: מאשקה ליטבק, צילמה גלויה שבה נראה לראשונה כתב ידו של משה, אביה, שנהרג ממש לפני שנולדה במלחמת השחרור. משה נהרג בשדות בהם מאשקה עובדת כיום, ועל שמו היא נקראה. בגלויה מספר האב לחברו על הולדת אחיה הבכור של מאשקה, ארנון. ארנון נהרג ב-1970 כשהיה בן 26 נשוי ואב לשני ילדים.

 

חנאן לובאדה, ששכלה את בנה מסעוד בן ה-15, בשנת 1989 אחזה לראשונה בחייה במצלמה במסגרת הפרויקט והתגלתה כצלמת מוכשרת מאוד. חנאן עברה עם המצלמה ברחובות שכם, וצילמה את המקום ממנו נורה בנה, את הבית שבנה יחד עם הפועלים עבור המשפחה, את המראות עליהם נהג להתבונן בחייו הקצרים ואת הגומחה בסמטה שם עמד כשצילמה אותו.

 

"נוכחות של האין של הצד השני"

במהלך הזמן צוותו הנשים לזוגות מעורבים כדי לתעד ולהכיר את נוכחות של האין של הצד השני. איריס שגב, מראש פינה, שאיבדה את בנה במלחמת לבנון השנייה נסעה לצלם אצל נסרה שיהאב משכם שאיבדה את שני בניה באינתיפאדה השנייה. נאסרה נסעה כחלק מהסדנה לביתה של איריס שגב וצילמה בהתרגשות את התמונות של בנה, את הבית בו גר, את העריסה של איריס כשהייתה קטנה ואת עץ התאנה במצפה נמרוד.

 

מאשקה ליטבק מקיבוץ נגבה, ששכלה את אביה ואחיה נסעה לבקר בשכם את חנאן לובאדה, אושרת רוזנטל מקיבוץ ניצנים ששכלה את אחיה, נסעה לאמל אבו עייאש ששכלה את שני דודיה, מירב ירון בר ניב מהוד השרון שאיבדה את אחיה במלחמת ששת הימים נסעה לבקר את פאטמה אל ג'עפרי שאיבדה את שני אחיה במחנה הפליטים דהיישה, רוואן אקטאם משכם שאיבדה את דודה נסעה לבקר את צורית שריג ממושב קדימה שאיבדה את בנה.

 


"תמונת גיא בני, חיבת ציון 2013" - צילום של צורית שריג, אם שכולה.

 

החלק של הביקורים היה הכי חזק כי שם הייתה הצפה באמוציות העובדה שאין לנו יכולת לתקשר עם מילים, העצימה את ההתרגשות. מפגשי הזוגות אפשרו לנשים לשנות מקומות, לראות את נקודת המבט של הצד השני, לגעת באנושיות של כל אחד ולהבין שלכל צד יש את הסיפור שלו בסכסוך. הדיאלוג שנוצר שם הוא חלק מההבנה, מהפיוס והקרבה.

 

פרט לתערוכת הצילום, יכלול האירוע "שכנות" גם תערוכת אמנות, "מרקם החיים" - בה יוצגו ספרונים שהוכנו על ידי 15 נשים ומציגים אבני דרך משמעותיות בחייהן בשימוש בתמונות, טקסטים, חפצים וחומרים מגוונים. "ג'ם סשן"- תצוגה, טעימות ומכירה של מאכלים מעשה ידיהן של נשות הפורום, "חוטים מקשרים"- תצוגה

ומכירה של עבודות יד פלסטיניות,  

ומפגשים בנושא תפקידי נשים בתהליכי פיוס. בנוסף במהלך השבת ויום ראשון שלאחריו יוקרנו בסינמטק סרטים תיעודיים על הנושא.

 

מטרת האירוע היא לגרום לקהל הרחב משני הצדדים, להיפתח ולראות את האנושיות של הצד השני ואת המחיר הכבד שכולנו משלמים. אנחנו רוצות לספר את הסיפור שלנו כדי לשנות את המציאות, להפסיק את שפיכת הדמים ולהביא לחופש, בטחון ופיוס לשני העמים שגרים כאן.

 

  • הכותבת היא איילת הראל, אחות שכולה, חברה ומנהלת הפרויקטים של פורום המשפחות השכולות.
  • האירוע "שכנות" יתקיים במוצאי שבת ה-28.09.2013 , בין השעות 10:30-19:30 בסינמטק, תל אביב. הכניסה חופשית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מאשקה ליטבק
מאשקה ליטבק
חנאן לובדה
העיר העתיקה, שכם 2013
חנאן לובדה
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים