חשוד ברצח בת קיבוץ תבע להישאר בדירתה
אישה שהלכה לעולמה, התירה אחריה בביתה שבקיבוץ את בן זוגה - החשוד ברציחתה. הקיבוץ דרש לסלקו, מה הכריע לבסוף בית המשפט?
בשנת 2005 החל הקיבוץ בהליך של שיוך דירות לחברים. לפי תקנון השיוך, חבר שלא צבר מספיק שנות ותק, יוכל לרכוש את מלוא הזכויות בדירתו באמצעות נטילת משכנתא מהקיבוץ. משכך, היה על האישה לשלם 805 שקל לחודש. עוד צוין בתקנון כי העברת זכויות הנפטר בדירתו, מותנית בכך שהיורש יהיה חבר קיבוץ.
האישה נפטרה בשנת 2009, ולאחר מכן הקיבוץ פנה לבעלה ולבנו - שהתגוררו בדירת המנוחה - ודרש את פינויים המיידי ותשלום דמי שימוש עבור התקופה בה התגוררו מאז מותה. הם סירבו לעזוב את הדירה, והקיבוץ הגיש נגדם תביעת פינוי לבית משפט השלום בכפר-סבא.
בשנת 2012 האלמן נעצר, והוגש נגדו כתב אישום בגין רצח אשתו. הדיון בתיק הפלילי טרם הסתיים, אך לאחר המעצר החליף הקיבוץ את מנעול הדירה. בנו, שכניסתו לדירה נמנעה, הגיש תביעה נגד הקיבוץ.
למי שייכת הדירה?
לאחר הגשת התביעה בוטל הליך השיוך, כתוצאה ממגבלות שהטיל מנהל מקרקעי ישראל על מתן היתרי בניה למגורים. מלבד זאת וללא קשר לביטול הליך השיוך, האיש טען לזכות קניינית בדירה - בגלל שהשקיע בשיפוצה והרחבתה מכספו, ומכוח היותו יורש בעלת זכויות.
הקיבוץ טען כי בהיות בעל הקרקע, הרי שבסמכותו לבטל היתרי מגורים. לכך נוספה הטענה שהקיבוץ רשאי "למנוע נוכחות של גורמים לא רצויים" בתחומו.
"זכות הבעלות של הקיבוץ שרירה וקיימת"
השופטת מירב בן-ארי קבעה כי הקיבוץ הוא בעל זכויות השכירות הבלעדיות בשטחו. לכן הוא זכאי לתבוע את פינוי הנתבע - ללא כל קשר לטיב הזכות של המנוחה. "נכסים שנמסרו על-ידי הקיבוץ לשימושו של החבר... ממשיך הקיבוץ להיות בעליהם... ולחבר נתונה רק זכות השימוש בהם. כלומר: זכות הבעלות של הקיבוץ, שרירה וקיימת", ציטטה השופטת מתקנון הקיבוץ.
היא הוסיפה כי החזקה במקרקעי קיבוץ מותנית באופן ברור ומפורש בחברות בו. מי שלא חבר לא יכול להחזיק במקרקעין בקיבוץ, אלא אם זה התיר זאת. וגם אז - הקיבוץ יכול לבטל את הרשות.
עוד נקבע כי החלטת השיוך יצרה זכות לדיור בלבד, ולא מדובר ברכישת זכות קניינית. יתרה מכך: הליך השיוך התייחס לחברי קיבוץ בלבד, וממילא רק המנוחה - והיא בלבד - יכלה לרכוש מכוחו זכויות קנייניות.
טענת הנתבע, לפי זכותו בדירה נובעת מהשקעותיו, נדחתה אף היא. זאת לאחר שנקבע כי הדבר מקנה לו לכל היותר את הזכות לקבל את שוויין הכספי.
על סמך האמור לעיל, השופטת קבעה שהנתבע ובנו יסלקו את ידם מהדירה לאלתר וישלמו לקיבוץ 160 אלף שקל בגין דמי השימוש בדירה. בנוסף יישאו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- בהכנת הכתבה סייע עו"ד בנימין לוין העוסק בתחום מקרקעי מושבים וקיבוצים
