מחלוקת על חודו של ראש קרב

ההבדלים בין הערכות סוכנויות המודיעין האמריקניות והערכות אמ"ן בישראל נובעים בעיקרם מהשאלה מתי איראן תצליח לבנות מתקן נפץ גרעיני בסיסי, וכמה זמן ייקח למדענים ולמהנדסים האיראנים לצמצם את המתקן ולהכניסו לתוך ראש קרב של טיל בליסטי.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

כסף אמריקני, נפט איראני: "פוטנציאל ענק"

כדי לבנות נשק גרעיני אמין דרושים מאמצים בשלושה ערוצים: 

העשרת אורניום לרמה של חומר בקיע (90% איזוטופ U235). אפשר לייצר חומר בקיע גם מפלוטוניום שמפיקים ממוטות משומשים של דלק גרעיני לכורי אטום שפועלים באמצעות מים כבדים. האיראנים הולכים גם במסלול הזה, אבל ייקח להם הרבה יותר זמן, כמעט שנתיים לפחות, לייצר חומר בקיע. במסלול העשרת האורניום לאיראנים תהיה אפשרות לייצר חומר בקיע במהירות רבה מאוד כבר בסוף שנה זו.

ייצור אבטיפוס של מתקן נפץ גרעיני. בשביל זה דרושים לאיראנים כ-28 ק"ג של חומר בקיע, מעטפת חומר נפץ רגיל שבה עוטפים את הליבה מהחומר הבקיע ו"הידקים" אלקטרוניים שיתזמנו את הפיצוץ של כל חלקי המעטפת בדיוק של ננו-שנייה כדי שתיווצר תגובה גרעינית בין שני חצאי הכדורים של החומר הבקיע. התגובה הגרעינית היא הפיצוץ האטומי שמייצר חום והדף עצומים. הבעיה היא שמתקן נפץ גרעיני בצורתו הבסיסית הוא גדול מאוד. המתקן שהאמריקנים בנו במלחמת העולם השנייה היה בגודל מכונית זעירה. כדי להשליך מתקן כזה על האויב צריך מפציץ אסטרטגי - שאותו יש רק לארצות הברית, לבריטניה ולרוסיה - או אמצעי אחר כמו מכולה שמגניבים לתוך אונייה.

מזעור מתקן הנפץ לממדים של ראש קרב. כדי שלמדינה תהיה יכולת גרעינית צבאית מלאה כמו זו שרוצה איראן, היא צריכה להיות מסוגלת למזער את המתקן הבסיסי לממדים שייכנסו לראש קרב של טיל בליסטי שקוטרו קצת יותר ממטר ואינו ארוך במיוחד. 

אין חילוקי דעות בינינו לבין האמריקנים בדבר העובדה שבערוץ ההעשרה לאיראן תהיה יכולת לייצר חומר בקיע לפצצה במהירות רבה מאוד - כבר בסוף השנה הזאת או לכל היותר בפברואר 2014. הערכת אובמה כי איראן תוכל לייצר נשק גרעיני רק בעוד שנה או יותר נובעת מהערכת האמריקנים שמאמצי האיראנים לבנות אבטיפוס של מתקן נפץ גרעיני - ובעיקר יכולתם למזער את המתקן לראש קרב של טיל - ייקחו להם עוד לפחות שנה.

הערכה זו נראית בעיני מומחים ישראלים רבים קצת מרחיקת לכת מסיבה פשוטה: בניית מתקן נפץ ומזעורו הם עניין שקשה לעקוב אחריו כמו אחר העשרת האורניום. ההעשרה מתבצעת במתקנים ענקיים שמפוקחים על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אך איראן אינה מתירה לפקחי הסוכנות להיכנס לאתרים שחשודים כמקומות שבהם נעשים ניסיונות לפיתוח מתקני נפץ ומזעורם. אלו מקומות קטנים יחסית שקל להסוותם, וכך גם האתרים שבהם מפתחים את ראשי הקרב הגרעיניים.

האיראנים פשוט לא נותנים לפקחים גישה למחנות הצבאיים שבהם הם מבצעים את הניסיונות האלה. כך היה ב-2008 במחנה לביזן שבפרברי

טהרן, וכך היה לפני שנתיים במחנה ליד העיר פרצ'ין. בשני המקרים חששו האיראנים שהפקחים ימצאו חומר רדיואקטיבי ומתקנים שבהם נעשו ניסיונות בפיצוצים מבוקרים, בעיקר של מעטפת הנפץ של הפצצה. לכן הם אסרו בהתחלה כניסה, אחר כך ניסו לחרוש ולצפות בבטון את המקומות שנחשדו על ידי האו"ם, אך נראה שדעתם לא נחה ולכן לא הרשו לפקחים להתקרב למקומות האלו עד היום, מחשש שאולי נשארו בהם עקבות של חומרים רדיואקטיביים שלא נמחקו.

אפשר להניח שגורמי המודיעין הישראלי אומרים לאנשי המודיעין האמריקני: "אתם ואנחנו לא יודעים בדיוק כמה התקדמו האיראנים בפיתוח מתקן הנפץ ואם הם כבר הצליחו למזער אותו. היו בעבר עדויות שהתפרסמו במסמכי ויקיליקס שמדענים איראנים קיבלו תוכניות מחשב לעיצוב ראש קרב גרעיני לטיל שמבוססות על מודל סיני וכי נעשו עבודות אינטנסיביות לעצב מתקן נפץ גרעיני וגם ראש קרב גרעיני, אבל אסור לנו להניח שמה שאנחנו יודעים בוודאות זו התמונה כולה, וייתכן מאוד שהאיראנים מתקדמים הרבה יותר וכי ברגע שתהיה להם היכולת לייצר 28 ק"ג של חומר בקיע לליבת הפצצה כבר תהיה להם יכולת לייצר גם את מתקן הנפץ הבסיסי וגם להכניס אותו לראש קרב של טיל בליסטי".