אם אתה אוהב אותי, אתה תעשה את זה

היא התווכחה איתו שעות, כמאמר השיר. ליבה היה על סף דמעות. שוב ושוב היא ביקשה, התחננה, אפילו "חפרה". אולם הוא לא הסכים. אולי התעצל, אולי עשה דווקא, אולי יש לו סיבה נסתרת. ואז היא עשתה זאת: היא הישירה עיניה אליו ואמרה בהחלטיות: "אם אתה אוהב אותי, אתה תעשה את זה!". והוא – התפוצץ מעצבים. הוא נזכר בדבריה של גולדה, רעייתו של טוביה החולב: "עשרים וחמש שנה שאני מבשלת עבורך, מכבסת את בגדיך ומגדלת את ילדיך, ואתה עוד מעז לשאול אותי אם אני אוהבת?!".

עוד בנושא:

רק אם תפסיקי להעיר לו, הוא יצליח להשתנות

להתחייב אליה ולשכב רק איתה? לא בא לי

את חברה שלי או יאיר לפיד?

הכרזה כגון: "אם אתה אוהב אותי, אז - - -", כמוה כהטלת משמעת סיעתית. זהו מצב שבו מכריחים אדם להצביע בצורה מסוימת, על מנת להוכיח את נאמנותו למפלגה. רק אם יצביע על פי הוראת ראש הסיעה, אפילו נגד דעתו האישית, תוכח נאמנותו.

אך אם יעז להצביע אחרת – אוי לו ואבוי לנפשו. כל מה שעשה קודם לכן, כל ההשקעה, כל המאמצים וכל הרצון הטוב שהפגין במהלך השנים – הכל יימחק, והוא ייזרק מגן העדן בכלימה ובבושת פנים.

החצי השני

סוג אחר של מבחנים אנו מוצאים בשלב המקדמי, בו שני פרטים מחפשים את המחצית השניה שלהם, את בן הזוג איתו יקימו קן משותף. לכאורה הדבר מתבקש. דווקא לפני שאנו נותנים לרגש להשתולל ולהבקיע את ליבנו, יש לגשש את הנתיב בזהירות באמצעות שכלנו. אפילו עגבניה או מלפפון שאנו רוכשים בשוק אנו בודקים. האם לא טבעי שנעשה כך לגבי הבחירה המשמעותית ביותר בחיינו?

אין ספק שלפני שאנו מסתנוורים מאהבה ודוחים את כל האזהרות של ההורים, הדודים והחברים, עלינו לבחון את רצינותו של בן הזוג המיועד כלפינו, את הכבוד שהוא רוחש לנו ואת רצינותו בכל הנוגע לקשר. לבחון אותו במצבים הקלאסיים של כיסו (קמצנות), כוסו (כיצד הוא אוכל, האם מכבד את בת הזוג, האם הוא גרגרן) וכעסו (האם הוא מתחמם בקלות, עד כמה הוא אלים כאשר הוא כועס וכיוצ"ב).

ובעיקר - יש לבחון את בן הזוג במידותיו: לבחון האם יש לו לב טוב ועין טובה, האם הוא סובלני וסבלני, האם יודע להקשיב, כיצד הוא מתייחס לנקודות בהן אינו מסכים עימנו וכיצד הוא מגיב ללחצים. נקודות אלה קל לבדוק, ויש בהן כדי להשליך באופן משמעותי על איכות הקשר. לעתים ניתן ליצור מצבים כאלה ואחרים שבהם נבחן את הצד השני, אולם בדרך כלל אין בכך צורך; ברוב המקרים כל שעלינו לעשות הוא לפקוח את העיניים ולראות כיצד בן הזוג מתייחס לאחרים; או לנסות ולפתח איתו שיחה על נושאים עקרוניים ולא רק קלילים, בהם נבחן את השקפת עולמו ועקרונותיו הבסיסיים.

האתגר העיקרי שלנו בעת עריכת מבחני קבלה או אהבה הוא לזכור כל העת שאדם הוא עולם ומלואו; שאיננו מומחים בעלי שם עולמי בתורת הנפש ובשפת גוף, ולא כל תנועה או מילה צריכה להכריע גורלו של אדם, לשבט או לחסד. עלינו להביט על בן הזוג בעין טובה. לזכור שגם הוא, כמונו, מגשש את דרכו בקשר.

עלינו להבין שבייחוד בתחילת ההיכרות, ניצבת בפנינו תמונה חלקית בלבד, ועלינו לתת לו צ'אנס לפני שאנו ממהרים לפסול אותו. וכל אלה – עוד לפני שהגענו למסקנה שהוא ה"נבחר". לאחר מכן וככל שהזמן חולף, יש לשים את הבחינות בצד ולפתח את יסוד האמונה בבן הזוג.

כי ככל שבן הזוג ידע שאנו מאמינים בו, כך הוא יעשה הכל על מנת להצדיק את האמון. דווקא אם נעמיד את נאמנותו ואהבתו בסימן שאלה, הדבר עלול לגרור מבחינתנו התנהגות בלתי רצויה, כמאמר הפרסומת: "אל תפתיע, ואל תהיה מופתע".

מסכימים עם הכותב? כתבו לנו בפייסבוק 

• ד"ר שי שגב הוא עורך דין, מרצה ומנחה סדנאות מודעות והעצמה, מחבר הרומן "אהבה במבחן".