אמהות מיוחדות לילדות מיוחדות

כשנולד ילד, הבית מתמלא באור, בשמחה, בתוכניות ובתקוות. כל אלה היו גם מנת חלקי כשנולדה בשמת, בתי השנייה. עד שהבנתי שמשהו לא כל כך רגיל. האור התעמעם, השמחה כבר לא הייתה שלמה, התוכניות השתנו ורק התקוות נותרו עם הרבה תפילות. הבנתי שבתי היא מיוחדת ושגם עלי להיות אם מיוחדת.

ילדה מיוחדת ואמא מיוחדת

בשמת שלי היא ילדה מיוחדת, ההתפתחות שלה היא שונה - מיוחדת, היא מיוחדת ביופיה, היא מיוחדת בהתנהגותה ומיוחדת בתפקודי היום יום שלה. ללוות ילדה כה מיוחדת הוא עניין שונה ומיוחד במינו. זה אומר לגייס את כל משאבי הנפש בהנהגה, בהדרכה, בלימוד, בטיפול, בספורט בהכוונה ובהכנה לחיים. יום יום, שעה שעה, מילדות ועד בגרות. לא אבוש ואומר שההשקעה העצומה הזאת, נשאה פירות וההישגים היו מעל למצופה.

בשמת בגרה, כל בני גילה עזבו את הקן וגם ציפור הנפש הקטנה שבתוכי רמזה לי שצפוף לה שם בפנים. ידעתי שנערה מיוחדת שכזו, זקוקה לבית מיוחד. בית שיהיה ביתה לכל החיים. כי בית אינו רק גג וקירות, כי בית אינו רק צרוף של דירות, בית אינו סתם מבנה של בטון, בית צריך להעניק הרגשת ביטחון.

הורים כמוני שהרגישו כמוני וחיפשו פתרון הולם, חברו יחדיו ויחד הקמנו לילדינו בית. הבית הזה לו פיללתי הוא כפר עידוד. בשמת מצאה לה בית מיוחד עם חברים מיוחדים, בית חם אוהב ומטפח, עם הרבה הבנה, הכוונה והדרכה. הבית שלנו הוא אי ירוק וכפרי, מתגוררים בו כ-140 דיירים, כשלכל אחד ואחת דירה קטנה משלו.

בשמת שלי, יוצאת יום יום לעבודה ובשובה הביתה מחכה לה ארוחה חמה וטעימה והיא סועדת בחברת חברים. אחר הצהריים מצפות לה פעילויות בתחומים שונים. חוגים בתנועה וספורט, אומנות, מוסיקה או הרחבת הידע באולפנה שלנו. בשמת שלי, רבת פעלים ומנצלת כל חוג אפשרי ואכן הבית הנפלא הזה תרם הרבה מאד להתפתחותה הרגשית, להתבגרותה ולעצמאותה. היא מצאה לה כאן אפשרות להביע את אהבתה זו ואפילו מצאה אהבה.

היום, בשמת שלי חופשיה, היא עצמאית, יש לה דירה מקסימה משלה בה היא מארחת את חבריה, היא מבלה, היא נהנית, היא מאושרת, ואני? אני הגשמתי חלום.

להתחיל בחיים האמיתיים

זהו, עברנו את שלב ניתוק חבל הטבור, "חייבים", אמרו לנו כולם. אבל איך עושים את זה? ומי ישמע אותה בלילה? ומה היא תעשה? ומי יצחק איתה? ומי ילטף לה את הראש? וזהו, אני לא איתה ביום? בלילה? והקול הפנימי אומר 'אבל יש לכם חיים, ואתם חייבים להתרגל, לילה ויום, היא תהיה עצמאית'. אז הגענו לראשונה לכפר עידוד.

כל המשפחה התייצבה, כולם רצו לראות איפה נועה הולכת להיות. כל כך התעודדנו, לראות ירוק בעיניים, את החברים שלמדו איתה שנים בבית ספר אורים. "היי נועה", הם קוראים לה, "בואי איתנו" - כולם שמחים לפגוש אותה, ובעצם גם אלה שלא פגשו בה מעולם שמחים, כי זה מקום כזה, שמח.

כולם מכירים את נועה, ונועה מאושרת. הילדה כבר לא קטנה כמעט בת 28, אבל ילדה. אנחנו קובעים עוד פגישה, רואים דירה. כן, תהיה לה דירת סטודיו משלה לילדה הגדולה, ויש אחות ומרפאה, ומדריכה, ועוד מדריכה ואם בית, ועובדת סוציאלית, ובכלל הכפר מתפקד ממש כמו בית, בית של החיים.

לנועה כבר אין סבלנות היא רוצה לעבור, ואותנו מלמדים איך נפרדים מנערה בוגרת עם צרכים מיוחדים, וצרכים משלה. בזמן שילדות אחרות מטיילות במזרח, במערב, או בדרום של אמריקה, אנחנו מטיילים על הכביש לנתניה, אל החממה הזו שתהיה לה לבית.

נועה עוברת לדירה משלה, אנחנו עושים לה דירת חמד, וכבר מתרגלים שיש מדריכת לילה, ויש רצונות ויש מי שדואג, אפשר כבר להניח את הראש, לעיתים, לצאת לחופש, יש מי שדואג. והיא כל כך מאושרת ואוהבת, ואנחנו איתה. כמה טוב לה, וכמה טוב לנו.

חוה ברק האימא הכל כך גאה ומרוצה של נועה.

• ערב ההתרמה השנתי למען הדיירים המיוחדים של כפר עידוד בנתניה יתקיים בתחילת נובמבר במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב. במסגרת אירוע ההתרמה תופיע על הבמה חנה לסלאו במופע מצחיק במיוחד "לסלאו לא נחה" לצד הופעה של להקת דיירי כפר עידוד "פוגה קטנה". אירוע ההתרמה מתקיים אחת לשנה וכל הכנסותיו לטובת דיירי הכפר. האירוע יתקיים ב 11.11.2013 בשעה 20:00 בערב, באולם קלצ'קין שבמוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.
  

• התרומות נועדו לצורך הקמת פרוייקט ייחודי למרכז תרבות משלב ארצי שיוקם בכפר ויישלב פעילויות תאטרון ותרבות של אנשים עם צרכים מיוחדים ואנשים רגילים מהקהילה.
  

• לרכישת כרטיסים: 09-8632903/4 - רכישת כרטיסים למופע מוכרת כתרומה ומזכה בפטור בתשלום מס הכנסה לפי סעיף 46