האוצר קיבל צ'ק שמן: איך ראוי להשתמש בו

מה עושה זוג צעיר עם כספי מתנות החתונה שקיבל? דילמה כזו עוסקת בעצם בשאלה הכלכלית המהותית – כיצד יש להשתמש באופן מושכל בכספים גדולים חד פעמיים, כמו המיליארדים שקיבל האוצר מהרווחים הכלואים.

• האטה ביצוא: ירידה בסבירות להפחתת מסים
• האוצר חוקר את הטיפול ברווחים הכלואים
• המדינה עומדת כקבצן המבקש כסף ששייך לו
  

אפשרות אחת לשימוש בכסף היא לבזבז אותו בהוצאות קטנות על שימושים שוטפים. ללכת קצת יותר למסעדות, לצאת לבלות יותר פעמים בשבוע. אולי גם לנסוע לחו"ל. גישה כזו יש בה כדי ליהנות מהכסף בטווח הקצר, מבלי לנצל אותו למהפך שייתן פירות לטווח הארוך. בכלכלה נקרא צרכן כזה "צרכן מעדיף הווה". תן לחגוג היום, ולגבי העתיד "אלוהים גדול".

האפשרות השניה לשימוש בכסף חד פעמי, היא לייעדו להשקעה ארוכת טווח שכל פרות ההנאה ממנה יהיו בעתיד הרחוק. בהיבט של זוג כאמור ייתכן שהכסף ישמש אותם לתשלום על חשבון רכישת דירה. מאחר והכסף לא יספיק, יהיה עליהם ליטול התחייבויות נוספות, כמו משכנתא.

התוצאה של שימוש כזה בכסף היא שיפור איכות החיים בטווח הארוך תוך הכבדת הנטל בשוטף, ואפילו פגיעה מסויימת ברמת החיים. הזוג רכש נכס, הכסף לא בוזבז, אך רמת החיים שלו לא רק שאיננה משתפרת אלא עלולה להימצא בנסיגה. בכלכלה נקרא צרכן כזה "צרכן מעדיף עתיד". נצטמצם היום - תמורת רווחה עתידית לנו ולילדינו.

מדינת ישראל קיבלה השבוע 4.3 מיליארד שקל ממיסוי הרווחים הכלואים. כמו מתנת חתונה, מדובר בסכום גדול וחד פעמי. הסכום כידוע עורר מחלוקות. השיפוט בנוגע להצלחת או כישלון המהלך יימדד על פי השימוש המושכל בו תנקוט המדינה בכסף החד פעמי שקיבלה.

כמו הזוג שבמשל, המדינה יכולה להפחית קצת מע"מ שהועלה באחרונה, להוריד קצת מסים שהועלו ולתת לעם ישראל לחם ושעשועים. כמו הצרכן המעדיף הווה, זו תהיה חגיגה קצרת טווח שהשפעתה לא תהיה מהותית והכסף יבוזבז מבלי להשאיר רישום מהותי על עם ישראל. זו עלולה להיות הדרך המקובלת על הפוליטיקאים, וראוי ורצוי למנוע מהם להתפתות לכך.

אלטרנטיבה לגישה זו יכולה להיות גישת העתיד: למשל לנצל את הכסף להקמת נמל ימי חדש, להקמת קו רכבת לאילת, או לבניית מחלפים בצמתים פקוקים. זו הסתכלות כצרכן מעדיף עתיד, המשקיע בתשתיות. סביר להניח ש"המתנה" שקיבלה המדינה לא תספיק לפרויקטים כאלו, והמדינה תיכנס להתחייבויות גדולות כדי להשלים את הפרויקטים הללו.

אם כך, נשאלת השאלה האם יש דרך ביניים? אם יש שביל זהב, שיאפשר לנצל את "המתנה" הזו בצורה מושכלת - כך שיהיה בה גם ערך גם בהווה וגם בעתיד?

עם ישראל מתרגז

כאן כדאי להציע דרך משולבת, שיהיה בה מרכיב השקעה עתידי עם מרכיב הנאה בהווה. ישנם דברים שמאוד מרגיזים את עם ישראל ופוגעים באיכות החיים בהווה ובעתיד. על המדינה להגדירם כיעדים בעדיפות עליונה, ולהקצות מתוך המתנה שקיבלה סכומים יעודיים לטיפול נקודתי.

נושא אחד הינו הביטחון האישי. לאחרונה החל הפשע להשתולל ברחובותינו. על המדינה להחליט להקצות משאבים לחיסול ומיגור הפשע, ולא רק זה של פיצוצי המכוניות, אלא גם של ההתפרצויות לבתים, של הביטחון ללכת ברחובות ושל האלימות הקטנה שפוגעת באיכות החיים של כולנו ושכיום איננה מטופלת על ידי המשטרה.

נושא שני שהוא בנפשנו הינו פער החינוך, שהתגלה בבחינות המיצ"ב. על המדינה להקצות סכום יעודי להעלאה דרמטית של החינוך בפריפריה, והפיכתו לכזה שיעלה על החינוך במרכז. החינוך הוא תנאי לקיומנו העתידי, ויש להגדיר זאת כיעד לאומי.

נושא שלישי שישרת את המדינה, ייטיב עם האזרחים, ובסופו של תהליך יביא להפחתת מסים, הוא מלחמת חורמה בהון השחור. ויש לזכור שההון השחור איננו רק נחלת העבריינים הגדולים, הוא באחריות כולנו, כולל האינסטלטור, השיפוצניק והחשמלאי שבאים לתקן אצלנו בבית ולא נותנים לנו חשבונית.

הבאתי שלושה נושאים בתור דוגמא, ואפשר להוסיף עליהם נושאים בוערים נוספים אשר יש למקם אותם בראש סדר העדיפויות התקציבי. התנאי לבחירה של כל נושא הוא שישלב בין הנאה בהווה, לבין הנאה בעתיד. כדי לקדם כל אחד מהנושאים הללו, יש לקבוע תוכנית פעולה סדורה כולל גיבוש אבני דרך, נקודות מבחן ומדדי הצלחה.

השקעת המתנה החד פעמית ביעדים שהוזכרו תשפר את איכות החיים בהווה, ותהיה בעלת השקעה כלכלית נבונה בתשתית עתידית. כך נרוויח גם ערך בהווה וגם ערך עתידי, ועם ישראל, כמו הזוג שהתחתן, ייהנה מהמתנה.

הכותב הוא רו"ח ומרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה