בעלי קרקעות ודירות - טפילים?

כותרת קיצונית? כותרת בוטה? אכן. הקוראים הוותיקים של הטור השבועי שלי (פורסמו ב-ynet כבר כ-180 טורים בשלוש השנים האחרונות) יודעים שאני משתמש בבמה הזו לא כדי להציג עמדות פרטיות, אלא לחלוק עם הקהל את הידע שלי בתחום התיאוריה הכלכלית ולהעשיר את היכולת של כולנו לבחון את המצב החברתי כלכלי שבו אנחנו נמצאים. לפעמים אני מציג את הימין הכלכלי, לפעמים הוגי שמאל. ולפעמים הוגים שקשה הרבה יותר לשים אותם בתוך משבצת מוגדרת.

לטורים של אושי שהם קראוס:

לידיעת טייקוני הנדל"ן: הקרקע היא של כולנו

הדרך לניצול שיווקי רצופה כוונות טובות

אפריקה: ילדים קטועי גפיים בתעשיית החמלה

אז קודם כל, רבים מחברי הטובים (ואולי גם אני) בעלי דירות. האם אנחנו טפילים? לפי הנרי ג'ורג', כלכלן ומתקן חברתי בן המאה ה-19, יתכן שהתשובה היא "כן". הנרי ג'ורג' קורא למדינה להלאים את כל הקרקעות של המדינה. כן, להעביר לרשותה את הכל, אבל באופן מתוחכם ועדין יותר.

האם הוא קומוניסט? האם החברה שאותה הוא חוזה דומה לחברה הסובייטית? לגמרי לא. הוא קפיטליסט מושבע, אבל חושב שקפיטליזם אמיתי מנוגד לבעלות על הקרקע.

אז של מי הקרקע?

אני חוזר מעט על תוכן הטור הקודם, אבל מציג דוגמא חדשה. לפי ג'ורג' קרקע וגם כל אוצרות הטבע כמו זהב, נחושת וכל חומר טבעי שייכים לחברה; לכולנו. לכך ג'ורג' נותן שתי סיבות.

האחת היא שבעלות על כל חפץ צודקת רק אם החפץ הזה יוצר ועובד על ידי האדם, או שנקנה על ידי אדם אחר מהיצרן. יצרתי? השקעתי כשרון ויכולת – זה שלי. ומתי חפץ אינו שלי? רק כשאני תופס אותו בכוח. גניבה, אנחנו קוראים לחלק מהתפיסות של רכוש בכוח. הנה, חטפו לי את התיק. הנה, פרצו לי הביתה.

אבל, ג'ורג' יגיד, ויחד איתו תגיד אולי גם תמר גוז'נסקי שלנו וקומוניסטים אחרים, שיש לא מעט גניבות שמתבצעות בחסות החוק. אנחנו פשוט כל כך רגילים להן, ולכן אנחנו לא תופסים אותן כגניבות.

הנה, כך הדבר בקשר לאדמה. בואו נציג, בצורה שטחית נושא טעון. בואו נעבור למשפחת אברמוביץ' (הבדיונית).  בני המשפחה עלו לארץ בתקופת השלטון העות'מאני. הם קנו במיטב כספם מאות דונמים באיזור זכרון יעקב. עברו מאה שנים והם מתכננים לבנות שכונות של וילות על הקרקע. הקרקע הזאת היא שלנו, הם אומרים. הקרקע הזאת שלהם, אנחנו משלימים בקנאה.

בתים בזכרון יעקב. אילוסטרציה(אבישג שאר יישוב)

הקרקע הזאת לא שלהם, יגיד ג'ורג', היא של כולנו. ואין שום סיבה שהם יהנו מהכסף שלנו. אנחנו נהנים מהכסף שלכם? ישאלו האברמוביצ'ים. הרי הקרקע שלנו. אולי, יגיד ג'ורג', חבל על הוויכוח. שלכם או לא שלכם, אתם חיים על חשבוננו.

הנה, הוא ממשיך, במונחים של היום, שילמתם על הקרקע הזאת 10,000 שקל לאחר כל חשבונות ההצמדה (אני כמובן סתם ממציא לצורך הדגמה), ועכשיו אתם הולכים לגזור קופון של עשרות מליוני דולרים מהווילות שתמכרו.

שיחקנו אותה, יגידו האברמוביצ'ים, היה לנו מזל ולסבים שלנו שכל. לא מזל, ולא סבים, אנחנו אומרים. אנחנו, כמדינה, העלינו את ערך הקרקע. מי סלל את כביש 2 ואת כביש 4 שהפך את האיזור שלכם נגיש למרכז ולצפון? מי מתח צינורות מים ותשתית חשמל מקצה הארץ לקציה? מי סלל את רחובות זכרון יעקב, מנקה את הרחובות שלה, והופך אותם לאטרקטיביים יותר? כולנו, כמדינה, כך אנחנו עונים. זה ממומן מכספי המסים שלנו.

ואתם יודעים, ג'ורג' ממשיך, זה עלה לנו הון תועפות, ואין סיבה שאתם תרוויחו סתם מכל העסק. וזה נכון, הוא ממשיך, גם לאיזורים בתוך העיר ההומה. גם בעלי הדירות בתל אביב, למשל באיזור הירקון לא עשו כלום, כדי שערך הקרקע יקפוץ למליונים. אנחנו אלה שסללנו את רחוב אבן גבירול על חשבוננו משלמי המיסים.

אנחנו שילמנו ובנינו, בעלי הדירות הרוויחו. אבן גבירול, ת"א(צילום: בן קלמר)

אז מה תעשו לנו? הם שואלים, הרי זה שלנו. יש לנו תעודות וקושאנים טורקיים. עזבו, אנחנו אומרים. אנחנו לא מתעסקים בזה בכלל. אין לנו כוח למהפכות קומוניסטיות. אנחנו לא בקטע דרמטי. הקרקע תשאר שלכם. מעולה הם אומרים לנו.

אתם מוותרים? הם שואלים. כן, יגיד ג'ורג', אנחנו מוותרים על הבעלות. אבל אתם תשלמו למדינה מס. כמה מס? הם שואלים. את כל הכסף שאתם הולכים לעשות או תעשו מהקרקע הזאת עכשיו, את כל הרווח משכונות הווילות שלכם.

הרי הערך הגבוה של הווילות, הוא תוצר ההשקעה שלנו.

אנחנו משלמים מחיר כפול

ובכן, ג'ורג' יגיד לנו, הנה, החברה כולה משלמת מחיר. אנחנו מפסידים כסף שהוא שלנו. אבל זה לא ההפסד היחיד שלנו כחברה, הוא יגיד. המשכורות שלנו הולכות ויורדות כל הזמן בגלל בעלי הקרקעות. למה? אנחנו שואלים. תשמעו, הוא עונה, כל עסק ולא משנה מהו, זקוק לקרקע בסופו של דבר.

החל מהמשרד המודרני שלי, השולחן בקפה זליק בגבעתיים ועד למפעלי תנובה ובוודאי לשטחים שעליהם מצויים סניפי הבנקים. ועל הקרקע הזאת, ג'ורג' ממשיך, אנחנו משלמים שכר דירה. לבעלי הקרקע. אז מה? אנחנו שואלים.

ובכן, אם לפני 20 שנה שילם בעל מפעל שכר דירה על הקרקע שעליה הוא ממוקם בערך של 10,000 שקלים לחודש, נשאר לו סכום מסויים להחזרת הלוואות, לרווח שלו ולשכר העובדים. אבל עכשיו, אחרי שאנחנו, משלמי המיסים, השקענו כסף רב באיזור, ערך הקרקע עלה ובעל הקרקע דורש מבעל המפעל סכום כפול או אפילו מרובע.

ומה שקורה, ימשיך ג'ורג', הוא שלבעל המפעל נשאר פחות כסף ובאופן קפיטליסטי טבעי הוא מצמצם את השכר שלכם, העובדים. והנה, מימנתם מכספכם את פיתוח האיזור (באמצעות מסים), ערך הקרקע עלה, ולכן, המעסיק שלכם ישלם לכם פחות כסף.

ובכן, אין ספק שהעסק מורכב הרבה יותר, אבל שווה לחשוב על המהלך המחשבתי הזה.

לסיום: החבר של שרלוק הולמס

השבוע ב"קצה הקרחון" (יום ד' בין 12.00-13.00 ברשת א' של קול ישראל) מתארח ד"ר דוד גורביץ', החוקר של החוקרים והבלש של הבלשים. מה הקשר בין שרלוק הולמס למוסר ויקטוריאני, ומי הפליל את ריימונד צ'נדלר? ג'סיקה ראביט? הנה, כאן.