"מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, יקבלו כרה"מ"

"מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה", המשפט הנבואי הזה של העיתונאי ואיש סודו אורי דן, מרחף מעל הקריירה הפוליטית של אריאל שרון, שהלך היום (שבת) לעולמו בגיל 85. אותו משפט מכיל בתוכו את שני הקצוות: שרון כשר הביטחון שיזם את מלחמת לבנון הראשונה והודח – ומולו ראש הממשלה, שיזם וביצע את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה והוביל את ישראל לאורך רוב שנות האינתיפאדה השנייה.

נפרדים משרון - הכתבות האחרונות:

פרס על שרון: "מהאדמה באת, אליה תחזור"

"הראיתי לו תמונה של לילי ודמעה זלגה מעינו"

בספרו "בסודו של אריאל שרון" תיאר דן ז"ל, שליווה את שרון במשך עשרות שנים, את הרגע שבו נאלץ לעזוב את משרד הביטחון בעקבות מסקנות דו"ח כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה. בפברואר 1983 אמר שרון את אחת מסיסמאות הקרב שלו: "מסקנות ועדת כהן גרמו לעוול רב בהטילן אות קין לא רק על מצחי, אלא על מצחם של מדינת ישראל והעם היהודי כולו".

שרון בוועדת חוץ וביטחון(צילום: רויטרס)

דן כתב בספרו כי קולו של שרון היה "קול קורא במדבר". לדבריו, "העיתונאים והפוליטיקאים בישראל נחלו סוף סוף ניצחון – לא על האויבים הערבים, אלא על שנוא נפשם הישראלי, שרון. הם התעלמו מהתרחיש, שברבות השנים אכן התממש, שטבח סברה ושתילה יהפוך בעולם לנשק השמצה נגד היהודים בכלל ולא רק נגד שרון. בגין גמגם כמה מילים לטובת שרון באומרו: 'גויים הורגים גויים, והיהודים משלמים'".

בספר, בהוצאת "ידיעות ספרים", כתב דן כי אז נראה היה כי זה סוף הקריירה הפוליטית הקצרה של שרון. ביום שבו נפרד שרון ממשרד הביטחון וסקר בראש זקוף את משמר הכבוד, שאלו עיתונאים מרשות השידור ומה"ניו-יורק טיימס" את דן על תחושותיו. "הגבתי מיד 'מי שלא רצה את שרון כשר הביטחון, יקבל אותו בבוא היום כראש הממשלה'".

דן קיבל שיחת טלפון זועמת משרון. "מדוע אמרת את הדברים האלה בטלוויזיה", שאל שרון, ודן השיב: "כי כך אני מאמין". שרון לא נרגע: "כן, אבל למה מיהרת לומר זאת? החסר צרות אנוכי?" אחר כך התברר שאחד העיתונים הבין את הדברים לא נכון וכתב ששרון רוצה להדיח את בגין.

להתמקד בחקלאות ובחווה

ארבעה חודשים לאחר מכן, בזמן ששרון היה שר ללא תיק, כתב דן כי שרון רמז שבכוונתו להתפטר מהממשלה ולעבוד בחוות השקמים. "הוא נהנה מן העבודה על הטרקטור החורש בשדות ומטיפוח דיר הכבשים הגדול בחברת הרועים הערבים".

"נהנה מטיפוח דיר הכבשים", נכתב (צילום: יוסי רוט)

"נוח היה לממשלה להסתתר מאחורי גבי, להטיל את האחריות עליי בעניין המלחמה בלבנון", ציטט דן את שרון. "הרי כל החלטה – הבאתי לאישורם של מנחם בגין והממשלה כולה. אינני רוצה להיות בחברתם. אני אתפטר", הוא אמר בנחרצות. "זהו, החלטתי".

דן ביקש משרון שלא להתפטר וייעץ לו להיפגש עם בגין. כשנכנס ללשכת ראש הממשלה וישב מול "מנחם", כפי ששרון נהג לפנות אל בגין בפגישות אחד על אחד, מלמל בגין "טרגדיה, טרגדיה" כשדיווחו לו על חייל ישראלי נוסף שנהרג בלבנון. שרון השיב לו: "מנחם, תפקידה של הנהגה הוא לא לשבת ולבכות וליילל, אלא לקבל החלטות - החלטות נכונות". גם בממשלתו של יצחק שמיר ביקש שרון להתפטר: "אני איש עבודה. אעבוד בחווה, על הטרקטור, זה יותר מעניין אותי. איהנה מן החיים".

התגובה לבחירה

כמעט שני עשורים חלפו, ובפברואר 2001 התמודד שרון בבחירות לראשות הממשלה מול אהוד ברק, שכיהן אז בתפקיד. כשהקריאו את תוצאות המדגמים ישב שרון בכורסה ולא זז. "הוא ישב שם בפנים קפואות, מבטו נעוץ במסך והוא צופה בהמשך הדיווח. פני כולם חייכו וצהלו. בפניו לא זז שריר", תיאר דן בספרו.

"לאחר כמחצית השעה קם ממקומו ועבר לכיסא בפינת הסוויטה לענות לטלפונים של ברכה שזרמו לשם. ואז התפנה, הצביע עליי ואמר: 'רק אורי האמין'". לאחר מכן הוסיף שרון: "חבל שלילי לא זכתה לראות את זה".

לאחר כמעט חמש שנים במשרד ראש הממשלה, היה אמור שרון לעבור צנתור ב-4 בינואר 2006. את הערב האחרון, כ-12 שעות לפני שעמד להגיע לבית החולים הדסה עין כרם לצנתור, בילה שרון בחוותו בחברת בנו גלעד, כלתו ענבל ושלושת נכדיו הקטנים. "עד הרגע האחרון עסק באיום טילי הקסאם", תיאר דן בספרו. "שרון דיבר בטלפון עם הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ ושאל אותו כיצד ניתן לנטרל את בסיס ההדרכה של מחבלי החמאס ברצועת עזה. אולם שפתו של שרון הייתה לאה ודבריו נשמעו לדן חלוץ מבולבלים. 'צריך להפסיק את ירי הקסאם', אמר שרון ודבריו נשמעו רחוקים, מרוחקים".

"בסודו של אריאל שרון" מאת אורי דן, הוצאת ידיעות ספרים.