חרדים מגירושים
ערכים שמרניים ושמירת מצוות אינן הסיבות היחידות לאחוזי הגירושים השוליים ממש במגזר החרדי. שם רואים את האקט כטרגדיה השקולה ליתמות ומוות, והזוג וילדיו מתויגים לכל החיים. למרות החלון שנפתח לרחוב החילוני, עדיין לא כדאי להיות בן להורים גרושים, המשתייכים לחברה החרדית
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התיאור הקצר הזה, המופיע בשלל וריאציות בהרצאותיהם של הרבנים ה"מומחים לשלום בית" ברחוב החרדי, מהווה אולי את הבסיס לתהום המבחינה בין התפיסה החרדית את מוסד הגירושין, לזו החילונית.
בעוד התפיסה החילונית רואה בגירושין אקט לא אידיאלי בהכרח, אך הכרחי לעתים - אצל בני הזוג החרדיים נחשבת אופציית הגירושין לטרגדיה ממש, השקולה בעיניי רבים ללא פחות מפטירה של אחד ההורים.
"הדם הרע" הופך רע יותר
להבדלים הללו יש מספר ביטויים אופרטיביים: הפער המובהק בשיעור הזוגות המתגרשים בני המגזר החרדי, לעמיתיהם במגזר הכללי: קצת פחות מ-3% לעומת 25% בהתאמה. התפיסה החרדית בוודאי תגרוס כי המספר הנמוך מצביע על יתרון חיי המשפחה, המתכנסת סביב שמירת המצוות וערכי המסורת. אולם ייתכן גם כי הבדלי הגישה תורמים את חלקם.
זוג חרדי ישקול אינספור פעמים את אופציית הגירושין, מתוך הכרה כי צעד כזה הוא בבחינת "טאבו" בסביבה הקרובה. במילים אחרות, זוג חרדי שבעולם אחר ובסיטואציה זהה היו "כבר לא", לא ימהר לפעול כך בסביבה שרואה במעמד הזה צעד חריג, אם לא למעלה מכך.
ביטוי נוסף, מנטאלי יותר, כרוך באופי הגירושין ובסיום הקשר. המינוח "ניפרד כידידים" לא קיים כלל בטרמינולוגיה החרדית. כאשר בחרו בני הזוג החרדים לפרק את השותפות, הם עושים זאת לרוב ממקום של כעס גדול, עוינות וסכסוך מר.
ב"גירושין המלוכלכים" מעורבת, מלבד בני המשפחה הגרעינית, גם הסביבה הרחבה יותר, והיא מעורה במאבק המתקיים בין בני הזוג סביב שאלות של רכוש, משמורת, וכמובן סוגיית המוניטין – מי יזם או מי "אשם" בגירושין.
במקרים אלה עובדת חרושת השמועות שעות נוספות, והאינפורמציה מועברת במהירות שלא הייתה מביישת את האינטרנט בעל הפס הרחב ביותר. בני זוג חרדים שנפרדו, לא יחליפו ביניהם מילה נוספת לאחר הגירושין.
הילדים - "סוג ב" בשוק השידוכים
שיעור הגירושין הנמוך ו"הדם הרע" משפיעים במידה לא מעטה גם על הילד, והוא מתויג כמעט אינסטינקטיבית כבן למשפחה חריגה. כך, הוא יחוש חריג בכל המסגרות שבהן ילמד. בהמשך חייו, תטיל הפרידה של הוריו צל כבד על מעמדו ב"שוק השידוכים" החרדי, והוא יקבל סטטוס לא מחמיא של "סוג ב", בלי סיכוי סביר להשתדך עם משפחה נורמטיבית ו"מכובדת" במגזר. למעשה, עצם העלאת שמו לשידוך באוזניי משפחה כזו, תיחשב כעלבון.
ועל אף כל האמור, מתפתחת בשנים האחרונות מגמת עלייה איטית אך מתמדת באחוזי הגירושין במגזר. מספרי התיקים בבתי הדין הרבניים שמקורם בריכוזים חרדיים הגיע למאות בשנים האחרונות, וגם המחקר הסוציולוגי האמפירי מצביע על נתונים זהים. "מכת הגירושין" פוגעת גם במעמד האליטיסטי-חרדי, במשפחות של רבנים ועסקנים בכירים, והתופעות שהוזכרו מאבדות מעוקצן, אם כי עדיין קיימות.
כמה סיבות לכך: ראשית, העובדה האובייקטיבית שהחברה החרדית גדלה וממשיכה לגדול, מה שמעלה באופן סטטיסטי את מספר הזוגות המתגרשים. בנוסף, ההיכרות בין בני הזוג נערכת באמצעות שידוך, כשהמשמעות המעשית היא 3-5 פגישות בין שני הצעירים.
אחרי החתונה מגלה החתן הטרי והמופתע כי כלתו סובלת מהפרעה נפשית, או שהכלה מגלה כי לחתן הצעיר בעיה בריאותית שלא ידעה עליה. הורי המשודך בחרו להסתיר את המידע מתוך הנחה (מוצדקת) כי מטען כזה יפגע בסיכויי ילדם למצוא 'שידוך' ראוי, ויהרוס גם את סיכויי אחיו ואחיותיו הבריאים, שיסבלו מהפגם שנושא אחיהם.
ההימור משתלם לעיתים קרובות. בן הזוג מתקשה לפרק את החבילה, והוא בולע את הגלולה שנחתה עליו לפתע משום מקום, וממשיך לקיים את הנישואין. במקרים אחרים מתעקשים בן או בת הזוג לפרק את החבילה, בטענה ל"מקח טעות". מקרים כאלה אינם רבים, אך הם קיימים וידועים לכל.
מסתכלים על מה שקורה בעולם החילוני
לצד התרחשויות אלו, אין ספק כי גם תהליכים סוציולוגיים מהותיים בליבה של החברה החרדית, משפיעים על שינוי המגמה. הצעיר החרדי של היום חשוף במידה מרובה לתכני העולם הכללי, זה ש"מעבר לחומות", וההתערות שלו בו היא בלתי נמנעת.
אף שלמתבונן מן הצד נראית החברה החרדית כגוש שחור, הומוגני חסר גוון וצבע - מורכבת הקבוצה החרדית מתתי-קבוצות רבות המבקשות להשתלב במרחב הכללי ולהתערות בו. זו הסיבה שאחוז האקדמאים החרדים טיפס בשנים האחרונות באלפי אחוזים; זו הסיבה שהגיוס לצה"ל הפך למסיבי יותר, וזו גם הסיבה להתפתחות המפתיעה במספר מקרי הגירושין.
הזוג החרדי הצעיר מביט אל הרחוב החילוני הסמוך, ומבחין כי גירושין היא לא מילה גסה, ומתרחשת לעיתים קרובות יותר מששיערו. הפנייה ליועץ נישואים - מוסד שהפך פופולארי במיוחד בעת האחרונה - היא כבר דבר שבשגרה, וכשזה לא מצליח, מוצאים השניים את עצמם במשרדי הרבנות, כשהם מצהירים כי הם מעדיפים להיפרד תחת קיום קשר הממיט עליהם סבל.
חרף כל האמור, השמחה בקרב שוחרי הליברליזציה במגזר החרדי עדיין מוקדמת. האחוזים, כאמור, עודם נמוכים מאוד - והגרוש, הגרושה וילדיהם עדיין נחשבים לחריגים ומתויגים כ"סוג ב". עדיין לא כדאי להיות בן להורים גרושים, המשתייכים לחברה החרדית.
לפנייה לכתב/ת 
