הסקס הכי פסיכי שהיה לי כלל נחש פיתון

עוד בנושא:

לא רוצה בחורה נורמלית. הבו לי משוגעת

נזכרתי שיש דבר כזה. אהבה נורמלית

הון, שלטון, פיתון

לפני כמה שנים יצאתי עם גברת מכובדת מאוד. היא היתה שקטה ומנומסת, אבא שלה היה חבר כנסת שקט ומנומס, היא גרה בבוורלי הרצליה ונסעה במכונית שעולה כמו כל הרכוש שאי פעם יהיה לי. אחרי כמה דיייטים, הגענו למסקנה שיש פה משיכה ומצאתי את עצמי אצלה בבית, כשההורים שלה באיזו ועידה בז'נבה.

עלינו לחדרה, בו עמד טרריום (כמו אקווריום, אבל לנחשים) ובו (איזו הפתעה) – נחש. היא הכניסה את ידיה הענוגות ושלפה פיתון של מטר ומשהו, עם ראש בגודל של בקבוק בירה. אני דווקא אוהב נחשים, כך שלא נבהלתי יותר מדי. היא שחררה אותו ונתנה לו להזדחל בחדר, נישקה אותי בעדינות - ואז נתנה לי מכה בראש. מעל ראשי הופיע סימן שאלה מצויר; היא זינקה עלי, הרביצה לי עוד קצת (מסתבר שהיא למדה קרב מגע), קשרה אותי בבגדים שלי והטילה אותי על הרצפה.

במשך השעה שלאחר מכן היא צעקה עלי ומלמלה דברים בצרפתית, והאינטראקציה הפיזית בינינו נראתה פחות כמו סקס ויותר כמו סרטי הטבע בהם זברות חוצות נהר שורץ תנינים. השיא, מבחינתה, היה כאשר הנחש החליט שמתחשק לו לזחול ליד הראש שלי, מה שגרם לי לפלוט יבבות קצובות ולה – להשתולל מתאווה.

אמנם ניסיתי להתנגד, צעקתי, אולי אפילו בכיתי קצת (אחת המכות היתה בראש, כל הסצנה קצת מטושטשת עבורי עד היום) – אבל זה היה פשוט סקס מדהים. עם זאת, כפי שיכולתם לנחש - הקשר עצמו לא האריך ימים, כי אותה פרסונה מופרעת צצה לה גם בסיטואציות אחרות. כמו למשל, כשצ'ייסר ששתיתי טפטף לי על מכנסיים שקנתה לי, היא צרחה דקות ארוכות, שברה מאפרה ויצאה מהפאב. מה גרם לה לעשות את זה? מדוע במקום על "טוב/רע" הצביע המצפן הההתנהגותי שלה על "חניבעל לקטר עם כאב ביצים"? זה לא רק עניין של סביבה, חינוך והרגלים; זו הצורה בה בנוי המוח הפסיכי.

מוח פסיכי מול מוח תקין

אם כבר הזכרתי את המצפן ההתנהגותי, אכיר לכם שני חברים טובים שלי (ושלכם): המערכת הלימבית והניאו-קורטקס. המערכת הלימבית היא אחת התחנות במוח שלכם שמשפיעה על היכולות הרגשיות שלכם, הזכרונות וחוויית הלמידה. כאן חשוב לומר שאין לכם שום שליטה על המערכת הלימבית; היא סופגת מידע מהסביבה כל הזמן, לועסת אותו והופכת אתכם למי שאתם.

כל מה שקשור למצפון, לקול הפנימי שאומר דברים כמו "לא, אני לא אתפשט וארקוד על הבר" או "כן, אני אמצא עבודה ולא אשדוד את הקבצן הזה", נעשה באזור אחר של המוח, הניאו-קורטקס – קליפת המוח. שם מתקבלות ההחלטות, שהן לרוב דברים שכדאי לא לעשות – רציונליזציה של ביטול הדחפים שמושפרצים כל הזמן מהמערכת הלימבית. למשל, כשאת יושבת עם בחור חמוד לבירה, צד לא רצוני רוצה לקרוע ממנו את הבגדים, אבל הצד הרצוני אומר "רגע, בואי נשמע קודם איך קוראים לו".

לא נעים להגיד, אבל אצל נשים, המצפן ההתנהגותי מכוון לפי שנים רבות של מערכת פטריארכלית – לפיה בחורה צריכה לנהוג כלפי גבר שמוצא חן בעיניה בנימוס ובצניעות, להיות מין סוג של ליידי בחברתו כי זה מה שהוא מצפה ממנה. ובתוך כך, הניאו-קורטקס מסמן לה לא להחצין יותר מדי את היצר המיני שלה, גם אם הוא בראד פיט והיא הרגע יצאה מהכלא. כך, נוצרת התנגשות רציפה בין מה שאת רוצה לעשות ובין מה שאת סבורה שאסור לך לעשות, מה שמוביל לכך שנשים רבות חושבות הרבה יותר מדי על דברים ומרגישות מתוסכלות מכך (טוב, לא רק נשים).

מה שמביא אותי לבחורות פסיכיות. אצלן, המצפן ההתנהגותי מציג הודעת "סוללה חלשה" ואין מטען בנמצא. הניאו-קורטקס שלהן פשוט התפתח אחרת ולא תמיד עובד כשורה (אם הוא לא היה עובד בכלל, הן היו חיות בחדר מרופד, על דיאטה של תרופות אנטי פסיכוטיות). בכל מקרה, בעלת המצפן המקולקל היא כמו אוטוסטרדה ללא מגבלת מהירות: כיף לטוס על הכביש, אבל כל מכשול בדרך יהפוך לחתיכת תאונה. לכן, כשמשהו לא קורה כפי שציפו שיקרה, הן מתחרפנות לחלוטין. זה מה שמוליד את התגובות הלא-פרופורציונליות שלהן, זה מה שמוליד את הקריזות על שטויות.

כשבחורה נורמלית (או יותר נכון - עם מצפן תקין) עושה סקס, הניאו-קורטקס נותן לה את כל הסיבות לכך שזה דבר שכדאי לעשות. אם הוא חזק מדי, הן יתחילו לפקפק בעצמן, בדימוי הגוף שלהן, באיך שהפרטנר תופס אותן ובכל מיני דברים אחרים שמנטרלים את היכולת שלהן ליהנות באמת מהאקט. זו הסיבה שיש בחורות שנהנות מסקס הרבה יותר כשהן שיכורות או עייפות.

לעומתה, בעלת המצפן השבור יכולה ליהנות יותר מהדחפים שלה. גם אם הם כוללים, למשל, הנאה מפחד של מישהו אחר בזמן שנחש בגודל של תמרור זוחל לו ליד האוזן. כאן המערכת הלימבית דחפה לניאו-קורטקס את הראש לאסלה והורידה את המים. וזה, כפי שבוודאי ניחשתם, לא מצב תקין במיוחד. מצד שני, הגברת עצמה תיהנה יותר כי היא פשוט תרכב על היצר שלה.

הגבר הפסיכי: למטורפות בלבד

ומה לגבי גברים? אמרנו שלנשים יש השפעות חברתיות קלוקלות שמאלצות אותן לרסן את עצמן, אבל גם גברים נפגעו מכל המערכת הפטריארכלית: מהם מצופה להיות חזקים, קשוחים, חסרי פשרות, יוזמים, אגרסיביים ו"גבר-גבר". לכן, גבר שהמצפן שלו מקולקל עלול להיות אגרסיבי מדי. זה אומר להתעלם בפעמיים-שלוש הראשונות שהפרטנרית שלו אומרת "לאט יותר" או "שניה, כואב לי קצת" או במקרים קיצוניים אפילו "לא".

בשורה התחתונה, אם תשאלו אותי (ואת דיסיפלינות מדעי המוח והפסיכיאטריה), סקס עם פסיכים יהיה ללא ספק שונה, אבל לא בהכרח טוב יותר: סקס עם גבר פסיכי יהיה מוצלח עבור הפרטנרית שלו רק אם גם היא פסיכית בצורה דומה, ואז תקבל בדיוק את מה שהיא הכי רוצה. סקס עם בחורה פסיכית לבטח יהיה מעניין יותר, אבל שוב - לא תמיד באמת יותר טוב.

מה אפשר לעשות בעניין? אני חושב שכל אדם צריך להגיע לאיזון בין שליטת המערכת הלימבית והניאו-קורטקס; לדעת מה נכון ולא נכון עבורו, אבל בצורה של "את זה אני לא עושה" ולא בצורה של לחשוב עשרים פעם לפני שפותחים את כפתור המכנסיים. להציב גבולות גזרה ולא לחרוג מהם, זה הכל. ומה שבטוח – לזכור שהפסיכים והפסיכיות יכולים להיות נהדרים ללילה או שמונה, אבל ממש לא למערכת יחסים; כזכור, פסיכית זה לא רק במיטה.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק