שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: AP, רויטרס, EPA, AFP
    הרג אזרחים בקרב. כשהחלש שובר את הכלים
    לא הרבה יודעים, אבל נלסון מנדלה הוביל גם פעולות אלימות נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ שכללו פגיעה מכוונת בגופים אזרחיים. זה היה לגיטימי?

    לפני כחודש הלך לעולמו נשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה, מי שהיה מגדולי לוחמי החופש שידעה המאה העשרים. אישיותו הכובשת של מנדלה, מנהיגותו הכריזמטית ומחויבותו המוסרית לצדק ושוויון הם מהגורמים המרכזיים להצלחת התנגדותו העיקשת לאפרטהייד. אבל כדי להבין את דרכו, חשוב להתייחס להיבטים פחות ידועים של המאבק שמנדלה הנהיג: לצד מגוון רחב של פעולות לא אלימות, הוא הוביל את הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בפעולות אלימות נגד המשטר, שכללו פגיעה מכוונת בגופים אזרחיים. משרדים ממשלתיים ומתקני תשתית חיוניים היו חלק מ"בנק המטרות" של המאבק הזה.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    מנחם בגין הציל את הפליטים. ומי יצילם היום? / ד"ר רן שאולי

    זגזגן עם חזון. העולם על פי אובמה / ד"ר גליה בר- נתן

    בלי הפיכות. כך יוצרת צ' קוריאה אזרח מושלם / ד"ר אלון לבקוביץ

    רשימת תפוצה. לגור בחו"ל ולחשוב על הבית / פרופ' גבי שפר

     

    האם הטקטיקות האזרחיות הללו מותרות, או שמא המאבק האלים של הקונגרס הלאומי האפריקני אינו אלא טרוריזם שהפך ללגיטימי בעיני קהילה בינלאומית הנגועה בסטנדרטים כפולים? ובכלל, באילו אמצעים אלימים מותר לצד החלש במלחמת עצמאות אסימטרית לנקוט בתנאים של נחיתות צבאית קשה, שבה פערי הכוחות אינם מותירים לו שום סיכוי להשיג ניצחון צבאי? כדי להשיב על שאלה זו עלינו להבין טוב יותר את "עקרון החסינות האזרחית" בתורת המלחמה הצודקת ובדין הבינלאומי.

     

    מלחמה אסימטרית. מנדלה עם כפפות האגרוף ב-1950 (צילום: גטי אימג'בנק)
    מלחמה אסימטרית. מנדלה עם כפפות האגרוף ב-1950(צילום: גטי אימג'בנק)
    עקרון החסינות האזרחית הוא הכלל הבסיסי של מערך הכללים המורה לחיילים מה מותר ומה אסור לעשות במלחמה (jus in bello). עקרון זה אוסר על פגיעה מכוּונת באזרחים ובחברה האזרחית בעת מלחמה, גם בנסיבות שבהן פגיעה ישירה עשויה להניב יתרון צבאי משמעותי. אולם, העיקרון מבחין בין הרג מכוון לבין הרג צפוי. על פי הבחנה זו: מותר להשמיד מטרה צבאית גם אם ידוע מראש שאזרחים חפים מפשע ייהרגו כתוצאה מהפעולה, כל עוד הרג האזרחים הוא הכרחי ומידתי. מותר להפציץ בית חרושת לייצור נשק גם אם הדבר יגרום לפגיעה באזרחים הנמצאים בקרבת מקום, כל עוד הערך הצבאי של הפעולה רב והפגיעה באזרחים מזערית.

     

    המטרה אינה מקדשת את האמצעים

    הספרות הפילוסופית מציעה שתי פרשנויות עיקריות לעקרון זה: לפי הפרשנות "הסטנדרטית", הרג מכוּון של אזרחים פסול, משום שהם אינם נושאים באחריות לפשע התוקפנות ולעוולות המלחמה. פגיעה מכוּונת בבני אדם שלא עשו דבר שבגינו אבדה להם הזכות לחיים - אסורה תמיד. הסיסמה שלאורה מעוצבת הפרשנות הסטנדרטית, ידועה: המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אלא שהפרשנות הסטנדרטית נתקלת בקשיים עקרוניים, שהחשוב שבהם הוא מחויבותה להבחנה מוסרית חשודה בין הרג מכוון של חפים מפשע לבין הרג צפוי שלהם.

     

    הפרשנות האלטרנטיבית לכלל של חסינות אזרחית היא הסכמית. על פי פרשנות זו, האיסור החל על הרג אזרחים במלחמות נגזר מהיותו היבט של הסדר בעל תוקף מוסרי בין מדינות. מדינות שיש להן הנהגה פוליטית רציונלית מעוניינות לנצח מלחמות במינימום אבֵדות, וקבלה הדדית של עקרון "החסינות האזרחית" היא אחת הדרכים להגיע לכך.

     

    לוחמי חופש או טרוריסטים? ערפאת ומנדלה ב-1988 (צילום: גטי אימג'בנק)
    לוחמי חופש או טרוריסטים? ערפאת ומנדלה ב-1988(צילום: גטי אימג'בנק)
    בקבלן עיקרון זה, מדינות מסכימות להוציא את האזרחים ממעגל הלחימה ולעצב את הסכסוך האלים ביניהן כסכסוך בין צבאות ולא בין עמים. הן מניחות שחסינות אזרחית היא עיקרון הוגן משום שכששני הצדדים מכבדים אותו, סיכוייהן להגיע להכרעה צבאית נשמר. בשונה מהפרשנות הסטנדרטית, הפרשנות ההסכמית רואה באיסור על פגיעה מכוונת חלק מ"עסקת חבילה". עיקרון החסינות האזרחית כורך פגיעה באזרחים ובמטרות אזרחיות יחדיו ואוסר כליל על פגיעה בהם, ללא הבחנה בין השניים. בנוסף, הוא מחייב חיילים ללבוש מדים ולשאת את נשקם בגלוי כדי לאפשר הבחנה ברורה בינם לבין אזרחים. במילים אחרות ,הוא אוסר על לוחמים להסוות את עצמם בתוך החברה האזרחית.

     

    הצד החלש מקופח במלחמת עצמאות

    בכדי לענות על השאלה שהצגנו בתחילת המאמר - לאילו דרישות מוסריות כפופים ארגונים הלוחמים מלחמת עצמאות אסימטרית בתנאים של נחיתות צבאית קשה - חשוב לראות שעיקרון החסינות האזרחית מקפח באופן שיטתי עמים הנאבקים על עצמאותם הלאומית. חישבו שוב על החבילה הכוללת איסור על מציאת מסתור בקרב האוכלוסייה האזרחית ואיסור על פגיעה ישירה באזרחים ובחברה האזרחית מחד, והיתר לפגוע פגיעה אגבית באזרחים מאידך.

     

    בתנאים של נחיתות צבאית, התמהיל הזה יוצר קיפוח של הצד החלש. שכן: א. קל לדמיין מצבים שבהם החובה ללבוש מדים מקשה מאוד את הסוואתם היעילה של לוחמי חופש. בצייתם לו, הם נהפכים למטרות קלות, ולמעשה סוללים את הדרך לתבוסתם. ב. ההיתר לפגיעה עקיפה באזרחים לעתים רבות ריק ממשמעות מעשית עבור הצד החלש שאין לו היכולות והאמצעים המאפשרים פגיעה במטרות צבאיות לגיטימיות. למעשה, ההיתר לפגיעה אגבית מהווה עוד כלי בידי הצד החזק וחוסר האיזון בין הצדדים רק גובר. ו-ג. קיימים מצבים שבהם אין לצד החלש כל סיכוי לפגוע במטרות צבאיות, אך יש לו סיכוי כלשהו לפגוע במטרות אזרחיות.

     

    במקום שבו הפגיעה במטרות אזרחיות אסורה כליל, סיכויי הצד החלש אפסיים. בניין באשדוד שנפגע מירי רקטות ב"עמוד ענן" (צילום: אלירן שגיא)
    במקום שבו הפגיעה במטרות אזרחיות אסורה כליל, סיכויי הצד החלש אפסיים. בניין באשדוד שנפגע מירי רקטות ב"עמוד ענן"(צילום: אלירן שגיא)
    קבלת הכלל האוסר כליל על פגיעה באזרחים ובמטרות אזרחיות מחסלת גם סיכוי קטן זה. אמנם, הסיכויים שהצד החלש ינצח מדינה ריבונית בעלת צבא סדיר קטנים תחת כל משטר המסדיר את הלחימה. אך במקום שבו הפגיעה במטרות אזרחיות אסורה כליל, סיכויי הצד החלש אפסיים, ואילו מקום שבו האיסור אינו חל או אינו חד-משמעי, סיכוייו גדולים בהרבה (גם אם הם עדיין קטנים מאוד). אזרחיה של מדינה חזקה נהנים משגשוג כלכלי ותחושת ביטחון, ויציבות היא מתנאי היסוד של שגשוג זה. הסדרי לוחמה המאפשרים פגיעה בתחושה זו יכולים להחליש מאוד את הצד החזק במאבק, ומניה וביה להגדיל את סיכויו של הצד החלש לכפות פשרה ושינוי.

     

    בתנאים מסוימים מותר לפגוע במטרות אזרחיות

    ההיגיון ההסכמי של עיקרון החסינות האזרחית מאפשר לנו לחשוב על קוד מוסרי אחר שאמור להנחות את הצד החלש במלחמות עצמאות אסימטריות. הקוד הזה, שראוי לכנותו "צדק במלחמות אסימטריות", יבחין בין פגיעה מכוונת בתשתיות אזרחיות השייכות לציבור לבין פגיעה ישירה באזרחים עצמם. על פי קוד זה, לאזרחים עצמם (גם של המדינה הכובשת) עומדת "חזקת החפות הכללית", ואסור לפגוע בהם - בגופם או ברכושם הפרטי - בכוונה תחילה, אך מנגד בתנאים מסוימים מותר ללוחמי חופש (או למי שרואים את עצמם ככאלה), לשבש את אורח החיים במדינה הכובשת על מנת לערער את התמיכה באפליה ואו בכיבוש. בתנאים קיצוניים הם אף רשאים לפוצץ מוסדות ממשלתיים, להרוס גשרים ולפגוע ברחובות ראשיים.

     

    ם כפופים להבחנה בין מטרה צבאית (לגיטימית) לבין מטרה אזרחית (שאיננה לגיטימית). בניין ממשלה בעזה שהופגז על ידי צה"ל ב"עמוד ענן" (צילום: AP)
    ם כפופים להבחנה בין מטרה צבאית (לגיטימית) לבין מטרה אזרחית (שאיננה לגיטימית). בניין ממשלה בעזה שהופגז על ידי צה"ל ב"עמוד ענן"(צילום: AP)

    קשה למצוא פסול מוסרי בטקטיקות אזרחיות הננקטות על ידי ארגון חלש במיוחד, שאין לו שום סיכוי להשיג איזשהו הישג צבאי. אם פלסטינית ובנה הפצוע ב"עמוד ענן" בעזה (צילום: AFP)
    קשה למצוא פסול מוסרי בטקטיקות אזרחיות הננקטות על ידי ארגון חלש במיוחד, שאין לו שום סיכוי להשיג איזשהו הישג צבאי. אם פלסטינית ובנה הפצוע ב"עמוד ענן" בעזה(צילום: AFP)

    במילים אחרות: מותר ללוחמי החופש לפגוע בבניין שבו משוכן מוסד ציבורי, אבל אסור לפגוע בכוונה בעובדיו.

    לוחמי חופש נתבעים לעשות מאמץ מודע, ובכלל זה אף ליטול סיכון ממשי על עצמם, על מנת שלא לפגוע בחייהם או ברכושם הפרטי של אזרחים. הם אינם כפופים להבחנה בין מטרה צבאית (לגיטימית) לבין מטרה אזרחית (שאיננה לגיטימית), אולם הם כפופים לכלל יסודי יותר התובע מהם להכיר ב"חזקת החפות הכללית" ולכבדה.

     

    נדמה שחזקת החפות הכללית הייתה העיקרון שהנחה את נלסון מנדלה במאבקו האלים בגזענות של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ולאורה קל יותר להבין את הלגיטימיות שמאבקו זכה לה. טרוריזם פסול מכוח האמצעים שהוא נוקט בהם ולא בגלל המטרה של אלה הנוקטים בו. וכמו שמוכיח המקרה הדרום אפריקני, קשה למצוא פסול מוסרי בטקטיקות אזרחיות הננקטות על ידי ארגון חלש במיוחד, שאין לו שום סיכוי להשיג איזשהו הישג צבאי. נראה אפוא שפעולות אלימות הן פעולות טרור רק אם הן מבטאות בוז לחזקת החפות הכללית.

     

    פרופ' יצחק בנבג'י מלמד באוניברסיטת ת"א ובמכון שלום הרטמן בירושלים. עידית שפרן גיטלמן היא דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הרג אזרחים בקרב. כשהחלש שובר את הכלים "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    "בנק מטרות" אזרחיות. מנדלה
    צילום: רויטרס
    באדיבות פרופ' יצחק בנבג'י
    פרופ' יצחק בנבג'י
    באדיבות פרופ' יצחק בנבג'י
    באדיבות עידית שפרן גיטלמן
    עידית שפרן גיטלמן
    באדיבות עידית שפרן גיטלמן
    מומלצים