לידה שקטה: לשמור על הזוגיות למרות האסון
לידת עובר מת היא תמיד אירוע טראומטי שמנתץ את התקווה, ומותיר במקומה תחושות של ריקנות, כעס, אבל, אשמה ובדידות. מדוע זוגות רבים לא יישרדו את האובדן ואיך ניתן בכל זאת להציל את הזוגיות?
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק של ynet
בשליש מההריונות תתרחש הפלה, וכחמישית מההפלות קורות בשלב בו ההיריון כבר נמצא בשלב מתקדם. החיים כולם הם מלחמה בין ארוס – אל הליבידו, הדחף לחיות ובין תנטוס-אל המוות. כשבחרתי להתמחות ברפואה סקסולוגית, בחרתי להתעסק יותר בארוס מאשר בתנטוס, אך במהלך 20 שנותיי במקצוע, יצא שפגשתי לעיתים גם את אל המוות ואת הדיכאון שמלווה אותו, במקומות שלא חיכיתי להם.
מדובר במקרים שלא מרבים לדבר עליהם, של "לידות שקטות" .השם הנכון היה אמור להיות לידות "רועמות" או "שחורות". אלו הם מקרים של הריונות שמתחילים בלידות של תאומים, ומסתימיים במותו של אחד העוברים בשלב מאוחר או מוקדם יותר וגם בהפלות "טבעיות" או "מתוכננות" לאחר גילויו של פגם בגופו של העובר.
ההשלכות על האם, על האב ועל הזוגיות תמיד קשות יותר ככל שההיריון היה במצב מתקדם. מחקרים מראים שזוגות שחוו הפלה או הפסקת הריון בשלב הריון מתקדם, נמצאים בסיכון גבוה יותר של 22% להיפרד בשלוש עד עשר השנים הקרובות. אצל זוגות שנולד להם תינוק מת, סיכון הפרידה עולה ל-40% יותר בשנים הקרובות מאשר אצל זוגות שלא חוו את האובדן הקשה הזה.
הסיבות להתרחקות
פעמים רבות הסביבה לא מאפשרת ממש זמן להתאבל. הנחמה שהאנשים מספקים ממעיטה בגודל האסון, באמירות כמו: "מזל שזה קרה לפני שנקשרתם אליו", ולפיכך גם בני הזוג לא לוקחים מקום לאבל ולא נעזרים במנהגי האבלות הדתיים כמו שבעה - מנהגים שמגדירים באופן נורמטיבי את הזמן והמקום להתאבל.
אנשים שמעירים הערות כאלו שוכחים כי מדובר באובדן אמיתי וכך יש להתייחס אליו. בני הזוג צריכים להחליט כבר בהתברר החדשות הרעות שלל החלטות גורליות, כמו: האם לראות את התינוק, האם לצלם, האם לקיים הלוויה. פעמים רבות רק אחד מבני הזוג מקבל את ההחלטות, ומתוך חוסר האונים הוא עשוי להתמודד לבד עם ההשלכות של ההחלטה שלו.
הבדלים בהתייחסות ובהתמודדות של בני הזוג - בהכרח מרחיקים ביניהם. האישה חווה תנודות הורמונאליות שקשורות להריון ולסיומו. יכול להיות לה גודש בחזה וגזרה פוסט הריונית, שיכולים לבלבל אותה ואת סביבתה. התלונה השכיחה ביותר אצל נשים שחוו אבל כשהן מגיעות למטפל לבקש עזרה, היא חוסר חשק מתמשך. אבות נוטים לתמוך בחזרה מהירה מדי למסלול החיים, ולא מרבים לבטא החוצה את הצער. בשלב יותר מאוחר, האבל הלא מעובד עלול לצאת החוצה בצורת דיכאון, התקפי זעם או אובדן הנאה מינית או רגשית. ההבדלים בתגובות ובהתקדמות יוצרים מתחים על רקע חוסר ההבנה וההתאמה.
הטיפול המומלץ
פנו לקבל טיפול זוגי. התהליך הטיפולי כולל זיהוי וודאי של מקור המשבר, והתחלה של תהליך אמיתי של אבל ושל ריטואלים של אבלות. לפעמים אני ממליץ לתת שם לתינוק שלא נולד, לקיים טקס פרידה, לחפש אחרי ה"קבר " , לזהות את ה"מספר" שלהם לפי התאריך, לעלות לקבר, לבכות ולהיפרד. ההכרה הזו בכאב תאפשר לזוג לחזור לעצמו עם צלקת גדולה אמנם, אבל אחרי שיצר טקס קטן ותאריך סמלי כדי להיזכר בילד הלא קיים הזה.
אני רוצה לסיים עם מספר מילים שפורסמו בפוסט של אסנת בן ברוך והוזכרו בכתבה ב"הארץ" בחודש מאי השנה.
"שמונה שנים, שלושה הריונות, שלוש לידות, שני תינוקות מתים. ילדה אחת נפלאה ונהדרת בריאה ושלמה. ואני? אצלי הכל בסדר. אבל העניין הוא ש... לא. הכל ממש לא בסדר. אני כועסת, אני כואבת, אני עצובה, אני מקנאה, אני מרגישה פגומה. אני מרגישה שאני לא אשה, אני מרגישה שאני לא יכולה. אבל הכל בפנים. לא יוצא החוצה".
ד"ר דניאל דריי, רופא סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מנהל פורטל "תורת היחסים".
לפנייה לכתב/ת 
