תסתכלו על עצמכם: אין "גזע יהודי טהור"
מיהו יהודי? מי שבוחר להיות יהודי וחי בקהילה יהודית. הגיע הזמן לשנות את חוקי המשחק, להעלים עין מהחמרות, כפי שעשו קהילות יהודיות בהיסטוריה - ולפתוח את השערים. אשרינו שזכינו שרבים המתעניינים ביהדות. חבקו את המצטרפים החדשים, ואת תיבהלו מהם. ומי יודע, אולי העם היהודי לא יקטן, אלא יגדל?
אישה שובת לב
כשנכנסתי לאולם היא כבר ניצבה במרכז, שרה ופורטת על גיטרה, מוקפת במגוון מוזיקאים. בתוך כל זה הקפידה לקבל כל אחד במבט חם וחיוך. אני נוטה להיות ביקורתית כלפי אנשים כריזמטיים, אבל במבטה היה דבר מה עדין ותמים, כאילו היא לא לגמרי מודעת לכריזמה שלה. יתר על כן, הייתה הרגשה עמוקה של אותנטיות. ניכר שהיא שרה בתום, בהנאה ומתוך יכולת להקשיב לעצמה ולקהל בו בזמן.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
תווי פניה העדינים העידו על מוצאה הקוריאני. חיוכה גרם לי להרגיש אורחת רצויה. התיישבתי במקום טוב באמצע. קרוב אלי ישבו אבא ואבא עם שני ילדיהם. בספסל מאחורי ישבה אפרו-אמריקאית. התבוננתי מרותקת במגוון הגזעים וסגנונות החיים סביבי. אם לא ניחשתם עדיין – האישה המרשימה היא אנג'לה וורניק-בוכדל (Angela Warnick Buchdahl) , הרבה החדשה של ה-Central Synagogue בניו-יורק, המונה כ-8,000 חברים.
זו ממש לא הקהילה שלי
אני ישראלית והתרבות הקהילתית שלי שונה מזו של חברי ה-Central Synagogue, אבל גם השונה וגם המוטעה (בעיניי) היו מלאי קסם וחיים, וניכר שהם נבחרו בכובד ראש. ביום שישי האחרון התפללתי בקהילה יהודית משגשגת ודעתנית, שיש להתייחס ברצינות רבה לעמדותיה בשאלות היהדות כולן, ובראשן לשאלה הבוערת "מיהו יהודי'".
הרבה אנג'לה וורניק-בוכדל
השאלה ההיסטורית, חזותה של הרבה ושל חלק מהמתפללים, מעידה עליהם ש"זה מקרוב באו" אל הקהילה
היהודית. בפתיחת התפילה הזמינה אותנו הרבה ללחוץ יד לאדם לא מוכר שישב לידינו, ולברכו לשלום.
האיש שהושיט לי את ידו, אמר כמתנצל: "אני לא יהודי. הנישואים שלנו הם בין-דתיים, ואני אוהב לבוא לכאן. בימי ראשון אשתי באה איתי לכנסייה". מופתעת, נהנית ומאותגרת, שאלתי את עצמי האם יש חדש תחת השמש, שהרי גם החברה היהודית בישראל מורכבת מאנשים שצבעי העור, העיניים והשיער שלהם מעידים על מוצאם השונה, ועל כך שהעם היהודי הוא תוצר של מערכת איזונים בין שמירה על קהילה סגורה, להתמזגות בקהילות זרות.
כיצד הצטרפו בעבר אל הקהילה היהודית? כמו שמצטרפים... בכל מיני דרכים. חלק בוודאי התגיירו בצורות שונות של גיור, וחלק פשוט הגיעו ונשארו. חלק מהתערובות הן תוצר של קיום יחסי מין חשאיים, וחלק – ובכן, קל להעריך שכל דרך אפשרית נוסתה. לא היה מנגנון פיקוח אחיד לכל הקהילות, ולא תמיד היה כל מנגנון פיקוח. זה פשוט קרה. אנשים הצטרפו, זרעם של אחרים התמזג בנו, וכך ברבות השנים אנחנו מוצאים עם אחד שחלק מבניו כהי עור ,ואחרים - לבנים ותכולי עיניים.
זה לא טבע, זו תרבות
נדרשים תמימות רבה, וחוסר התחשבות בנתונים היסטוריים ובנפש האדם והחברה, כדי להאמין שלכל היהודים - מוצא משפחתי אחד (מלבד הגרים שעברו, כמובן, גיור כהלכה). תהליך היווצרות של עם מורכב בהרבה מנוסחה פשטנית כל כך, ובמיוחד הדבר נכון בנסיבות החיים היהודיים שהן מורכבות היום והיו מורכבות בעבר.
ההחלטה "מיהו יהודי" לא הייתה נתונה מעולם רק בידי "אמא טבע", או מוסדות-על לגיור. ההחלטה על הרכב העם היהודי היא החלטה תרבותית, וככזו היא משתנה עם השתנות הקהילה. בכל דור ודור החליטו פרנסי הקהילה וחבריה, על מה ועד כמה הם מקפידים, ומתי הם מעלימים עין או אפילו מקבלים לחיק הקהילה בברכה את הזר.
מיהו יהודי?
במוצאי השבת, בדרכי לארץ, עברתי בידוק בטחוני יסודי להפליא. במסגרת השאלות הרבות שנשאלתי, שאלה אותי הבודקת (שאלה שאיני יודעת אם היא יותר מוזרה או יותר מקוממת): "האם התארחת בבית של יהודים"?
השאלה הבוטה הביכה אותי, אבל גם ללא המבוכה לא ידעתי איך להשיב. התארחתי בביתה של אישה נפלאה, גם היא רבה רפורמית, גם היא ממוצא לא יהודי. השבתי לבודקת: "לא יודעת... כלומר, אני יודעת... היא יהודייה בכל גופה ונשמתה. אבל חוק השבות? הרבנות הראשית? תלוי כנראה את מי שואלים. מבחינתי היא יהודייה".
בשלב זה הבודקת נואשה, ועברה לתחקר אנשים עם תשובות יותר פשוטות. נדמה לי שהתשובה המדויקת והכנה לשאלת "מיהו יהודי" היא: יהודי הוא מי שרוצה להיות יהודי, ומשתלב בדרך כזו או אחרת בקהילה היהודית. אני חושבת שלאורך ההיסטוריה זו הייתה התשובה הנכונה. אני חושבת שעם כל מורכבותה של תשובה זו, אנו חייבים לדבוק בה.
"צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרם לבין האומות"
כשראיתי את הרבה אנג'לה, הדהדה בלבי הקביעה התלמודית האמיצה (בפסחים פז ע"ב): "לא הגלה הקדוש ברוך-הוא את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתווספו עליהם גרים". חשבתי: אשרינו שזכינו לרבה כזו ולאנשים טובים ורבים שבוחרים להצטרף אל העם היהודי.
אין ספק שאנו נמצאים בשעה הרת גורל ליהדות ארצות הברית, ולכן ליהדות כולה. בידינו הבחירה אם להיבהל מסקר "פיו", או לקבל בלב פתוח ואמיץ את הנתונים. הנתון ולפיו 58% מיהודי ארה"ב נישאים ללא יהודים 'יכול לעורר חרדות שמד - אבל גם עשוי לעודד ולהמריץ את הקהילות היהודיות; לעודד בפוטנציאל התחדשות הקהילה על ידי הצטרפותם של "שחקנים חדשים" למגרש הקהילתי, ולהמריץ אותנו לרענן תפיסות עולם והלכות, שיתאימו לקליטת המשפחות החדשות. זה לא יהיה הרגע הראשון בהיסטוריה שבו הקהילה היהודית תשנה את חוקי המשחק, על מנת לפתוח את השערים.
"כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות"
האגדה מספרת כי בסוף המאה הראשונה לספירה, בימיה הגדולים של יבנה, כשגורש רבן גמליאל מהנשיאות,
והנהגה שיתופית יותר תפסה את מקומו - רעננו החכמים חוקים מרכזיים. בין השאר, ניסה את מזלו גר בשם יהודה.
שמו של יהודה מעיד שהתגייר, אך כיוון שמוצאו עמוני - עד לאותו יום נאסר עליו ועל צאצאיו לבוא בקהל. אבל באותו היום החליט רבי יהושע לשנות את חוקי המשחק של ההצטרפות לעם היהודי, ושערי הקהילה נפתחו בפני העמונים והמואבים:
"בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש. אמר להם: 'מה אני לבוא בקהל?' אמר לו רבן גמליאל: 'אסור אתה'. אמר לו רבי יהושע: 'מותר אתה'. אמר לו רבן גמליאל (לרבי יהושע): הכתוב אומר (דברים כ"ג): 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה''. אמר לו רבי יהושע (לרבן גמליאל): 'וכי עמונים ומואבים במקומן הן?! כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות" (משנה ידיים, ד).
לכאורה, אם איסור הצטרפותם של עמונים ומואבים לקהל הוא עניין שבמהות, והוא עתיד לפגום בעם כולו - צריך היה לפסוק לחומרא, וכיוון שסנחריב כבר בלבל את האומות - להתרחק מהספק ולא לקבל גרים כלל, שכן איך נדע אם מוצאו "האמיתי" של הגר שלפנינו הוא מואבי או עמוני? הרי האומות מבולבלות!
אלא שרבי יהושע מבין היטב שהתשובה לשאלה "מיהו יהודי", או "מיהו עמוני" איננה נתונה בידי "אמא טבע". התשובה לשאלה "מיהו יהודי" היא תוצר של הכרעה תרבותית, של אחריות תרבותית. התשובה לשאלה מיהו יהודי, נתונה בידי אדם.
אוסיף ואומר, התשובה לשאלה לא נתונה לגמרי בידי בית דין. החלטות קהילתיות מתקבלות בדרכים נפתלות. מיהו יהודי? מי שבוחר להיות יהודי וחי בקהילה יהודית. ואשרינו שזכינו לאנשים רבים נוספים שיכולים להתעניין בהמשך החיים והמסורת היהודית. אפשר לחבק את המצטרפים החדשים, ולא להיבהל מפניהם. ומי יודע, אולי העם היהודי לא יקטן אלא יגדל? נדמה לי שבידינו הדבר לעשותו.
הגרים עשו את העגל?
במוקד פרשת השבוע - סיפור חטא העגל. מעמד הר סיני, על כל אורותיו וברקיו, בקושי הסתיים, ובני ישראל כבר
עובדים לעגל. פרשנים עסוקים בשאלה מדוע לא הועילו כל הנסים, וכיצד עם שזה עתה ניצל מעבדות מורד באלוהיו.
אחת התשובות היא שאת העגל לא בנו בני ישראל "האמיתיים", כי אם "האספסוף", אותם מצריים שחברו אל בני ישראל: "אמר לו הקדוש ברוך-הוא (למשה), עד שהיו במצרים אמרתי לך... שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידים לעשות... והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטוא..." (שמות רבה, כי תישא, מב).
נמצאנו למדים: א. תמיד, כבר בימי יציאת מצרים, היו אנשים שהצטרפו אל עם ישראל, ולכן לא ברור מה זו ההגדרה "עם ישראל". ב. קל להאשים את המצטרפים מאשר לתמוך בהם. ג. להאשים את המצטרפים החדשים פירושו להסיר מעצמנו אחריות. אנחנו מסוגלים ליותר מזה. לא חבל?
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
