חבל שסיפרת לי על כל המחזרים שלך
את האגו שלך פגשתי מוקדם יותר באותו ערב, כשהראית לי את כל אותם גברברים צעירים וחדורי מוטיבציה ששלחו לך מיני הודעות מחניפות ומתחכמות. זה היה מיותר. זה רק עצבן אותי. יצר אצלי חוסר ביטחון. לא כי אני לא מחוזר, אלא כי אני יודע שזה מקל על האפשרות לברוח
אין דבר שעושה אותי יותר שמח מלראות בחורה יפה שלא מתביישת לאכול המבורגר על הבר. כמו גדולה אכלת אותו וגם שתי כוסות למברוסקו הורדת. השיחה קלחה, הצחוק התגלגל וגם כמה סיפורים עצובים עברו שם. כאלו שהדגישו לי שוב ושוב כמה בגרות ודמיון יש בינינו, באופן בו אנחנו מתמודדים. הזמן עבר לי כל כך מהר, כאילו שבין הרגע בו אספתי אותך ועד הרגע בו מצאתי את עצמי עומד לנשק אותך ללילה טוב על סף דלתך, עברו רק מספר דקות תמימות.
"כבר היינו שם", אמרת לי, "אז למה שהפעם זה יעבוד?". התחלתי לגמגם. מצאתי איזה טיעון או שניים על זה שהייתי מבולבל, שהיו לי דברים אחרים בראש. אבל מה שבאמת הייתי צריך להגיד לך זה שעכשיו אני רואה כמה את מדהימה ומקודם הייתי מסונוור מחלומות ישנים על חופים זרים. שבמקום לחיות בהווה חייתי ב'נדמה לי' ושום דבר לא הספיק לי. שזה בכלל לא היה קשור אלייך.
עוד בנושא:
הברירה הזיווגית: אנחנו בוחרות, אתם מחזרים
נשים יקרות, זו הסיבה שאני חושש להתחיל אתכן
הייתי צריך אולי להיישיר מבט אל העיניים החדות שלך ולהגיד שעכשיו, כשאני מסתכל עלייך מהצד אני גם רואה אותך ואני רואה אישה מרשימה. כזאת שהייתי רוצה להיות חבר שלה, שותף שלה לדרך, וללכת לישון מחובק איתה בכל לילה כשאני נושם את הניחוח המהפנט שלה אל תוך חלומותיי. שאני רואה בת אדם אינטיליגנטית ורגישה שמבינה את העולם, שאומנם חטפה ממנו כמה כאפות בעבר, אך גם החליטה בגדול איך הייתה רוצה להתנהל בו.
הייתי צריך אולי להקדיש כמה דקות כדי להסביר לך למה את ואני יכולים לחיות ביחד את החיים כהרפתקה וליהנות מכל צעד ושעל בדרך. לחיות ללא גבולות, ללא פחד, להתפנק, לתמוך בזמנים קשים, לשאוף מידי יום לשמיים ולשייט בין החלומות המשותפים שלנו באהבה ובהרמוניה. להיות צוות.
הבעיה שאם הייתי אומר לך את זה היית צוחקת. האגו שלך היה תופס פיקוד ומכאן והלאה הייתי יכול רק לנסות לסמס לו. כבר פגשתי אותו מוקדם יותר באותו ערב, כשהראית לי את כל אותם גברברים צעירים וחדורי מוטיבציה ששלחו לך מיני הודעות מחניפות ומתחכמות. זה היה מיותר. זה רק עצבן אותי. יצר אצלי חוסר ביטחון. לא כי אני לא מחוזר, אלא כי אני יודע שזה מקל את האפשרות לברוח והפעם אני כולי איתך ולא רוצה שתברחי.
מחול החיזור
אז עכשיו אנחנו שוב במחול החיזור, רק שהיינו שם כבר פעם, אז הוא מרגיש כמו שטח אפור. כמה ללחוץ? כמה להתאמץ? כמה באמת אני צריך עכשיו להתחרות עם כל אותם מחזרים חדשים שפוקדים את התיבה שלך מידי סטטוס? איך להתמודד עם זה שאותי את חושבת שאת כבר מכירה? שאיתי נדמה לך שאת זוכרת איך זה מרגיש? הרי בתכל'ס, לא באמת הייתי איתך. זה רק היה תפריט טעימות, אפילו לא מנה ראשונה.
כל מה שאני יודע שזה שפעם רצית, שאני לא הייתי אני ועכשיו מבחינתך כבר היינו שם. אז עכשיו לאן? יש לך הרבה דברים, אבל האם יש לך גם את האומץ לתת לזה הזדמנות? כי את יודעת מה... לא באמת היינו שם.
בואו להכיר רווקים ורווקות גם בפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
