הרצוג-דרעי - הברית ההיסטורית חוזרת?

בשלהי 1976 פיטר ראש הממשלה יצחק רבין את שרי המפד"ל משום שנמנעו בהצבעת האי-אמון מטעם סיעת אגודת-ישראל. באותם ימים ראו צעד זה כ"תרגיל מבריק" ואולם הוא התברר לימים כצעד קטלני למפלגת העבודה. הוא חיסל את שארית "הברית ההיסטורית" בין הציונות הדתית לבין תנועת העבודה והגביר את התהליך שדחף את המפד"ל לזרועות של הליכוד. ממשלתו הראשונה של מנחם בגין הייתה מבוססת על הליכוד ושתי מפלגות דתיות - המפד"ל ואגודת ישראל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הפנים העצובות של מיסוד הזנות / טל לוי

מה רוצים הדיפלומטים הישראלים? / רדא מנצור

בשנות השמונים של המאה הקודמת הוקמה מפלגה דתית-עדתית חדשה, ש"ס. בבחירות לכנסת ה-11 שהתקיימו בקיץ 1984 היא קיבלה ארבעה מנדטים וראשי מפלגת העבודה השתדלו עד מאוד לצרף אותה לעגלתם, אבל אנשי ש"ס העדיפו ללכת עם הליכוד. ב"תרגיל המסריח". במרס 1990 ניסה שמעון פרס להפיל את ממשלת האחדות בראשות שמיר ולהקים ממשלה חדשה בתמיכת המפלגות החרדיות מתוך מטרה אחד ויחידה - קידום תהליך השלום, כמובן. במשך תהליך הרכבתה התברר לפרס כי העכברים ברחו מספינתו - רוב חברי הכנסת החרדים לא התכוונו לתמוך בממשלתו העתידית. התוצאה הייתה הרכבת ממשלה חדשה על-ידי שמיר יחד כול המפלגות הדתיות, כולל אלה שהבטיחו לפרס לתמוך בו.

כשרבין הרכיב את ממשלתו ב-1992 הצטרפו אנשי ש"ס ובמהלך כהונתו פרשו מהקואליציה. מאז תמכו אנשי ש"ס בימין באופן שיטתי. הם תמכו בנתניהו בבחירות הגורליות לראשות הממשלה ב-1996 והעניקו לו רוב דחוק. ב-2009 הם העניקו לו את ראשות הממשלה שוב כשבחרו בו ולא בציפי לבני.

מסקירה קצרה זאת ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית: כבר יותר מ-35 שנים כל המחנה הדתי תומך בליכוד ובראשי הממשלה מטעמו - מבגין ועד נתניהו. מבחינה זאת, הצהרת אריה דרעי על תמיכה ביו"ר העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג היא דרמטית: הודעה גלויה ופומבית שמעדיפה את יו"ר מפלגת העבודה על פני נתניהו היא לא פחות מהיסטורית.

בקשר לכך יש לציין שתי נקודות מרכזיות. הראשונה היא שכיום אין אפשרות ליצור קשר בין מפלגת העבודה לבין הציונות הדתית. היא התגלגלה ל"בית היהודי" - מפלגת המתנחלים של נפתלי בנט, אורי אריאל ואורית סטרוק. מהמתינות של הפועל-המזרחי והמפד"ל לא נותר דבר. אבל אצל החרדים של יסודות מתונים: מורשת הרב עובדיה יוסף שפסק שאפשר למסור לערבים חלקים מארץ ישראל תמורת שלום "משום שמצוות יישוב ארץ ישראל אינה עומדת בפני פיקוח נפש". גם אריה דרעי עצמו תמך ב"הסכמי אוסלו". מבחינה זאת ניתן למצוא מכנה משותף מדיני בין מפלגת העבודה והחרדים.

הנקודה השנייה היא שההצהרה נבעה במידה רבה מאופי האישים. הדברים שזעק מנהמת לבו ח"כ משה גפני העידו עד כמה החרדים חשים מרומים ונבגדים על-ידי נתניהו. הם היו צריכים לדעת כי מדובר באדם חף לחלוטין מכול נאמנות ומחויבות, חוץ לעצמו או אולי לשרתו. מצד שני, אם שלי יחימוביץ' הייתה נשארת בתפקידה - לא היינו שומעים את הצהרת דרעי לעולם. הצעדים שבהם נקט הרצוג בימים האחרונים היוו תנאי מרכזי לדברי דרעי. יצירת חזית אופוזיציונית שלמה - מטיבי ועד אלי ישי - מעידה על ראייתו הפוליטית הנועזת והמתוחכמת.

מאחר שהנבואה ניתנה לשוטים, קשה לשער כיצד תתגלגל הצהרת דרעי, אבל ניתן לראותה כסוג של פתח תקווה.

פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il