פתאום, באמצע החיים, הוא חזר בתשובה
מה עושים כשאחד מבני הזוג עובר שינוי דראסטי בחיים שמטלטל את המערכת הזוגית? למשל חילוני שחוזר בתשובה (או להפך), עקרת בית מושבעת שעושה מהפך בחיים או אפילו נשוי שמצהיר שהוא רוצים מערכת יחסים פתוחה?
אנשים רבים מאמינים שאם האהבה מספיק חזקה, היא שורדת כל משבר וכל שינוי בחיים - קיצוני ככל שיהיה. גם אני מאמינה בכך, אך עד גבול מסוים, כי זה לא תמיד נכון בשטח. אני מכירה זוגות עם אהבה ענקית שלא הצליחו לשרוד משברים קטנים, ולעומתם זוגות הרבה פחות חזקים שהצליחו למצוא את עמק השווה כנגד כל הסיכויים.
לכן זו לא רק שאלה של אהבה, אלא של גורמים נוספים כמו גמישות ויכולת לוותר ולהקריב למען השני. זה תלוי גם בהשקפת העולם האישית של כל אחד מבני הזוג ועד כמה הם יכולים לחיות בהרמוניה לצד השינויים שהם עוברים.
יש אנשים שלא יהיו מוכנים לוותר על עקרונות וערכים מסוימים או סגנון חיים שהתרגלו אליו, גם אם זה יעלה להם באהבת חייהם. מבחינתם, הם לא יהיו מאושרים במצב בו הם כביכול נאלצים לעשות מהפך בחייהם לטובת שמירה על שלום בית.
סומסום היפתח
קחו למשל את הסיפור של ניר (כל השמות בכתבה בדויים), גבר בן 52 שהיה חי חיים ממוצעים לחלוטין - בית, עבודה, ילדים. חיים רגילים, בלי הרבה ריגושים. הוא התחתן בגיל 24 עם אהובתו מהצבא, והיה נאמן לה לאורך כל שנות נישואיהם. חבריו בגדו על ימין ועל שמאל, אך הוא מעולם לא פזל הצידה. עם הגיעו לגיל המעבר, קיבל התקף לב דרמטי. כל הרופאים אמרו שהוא ניצל בנס.
מאז כל עולמו השתנה, והוא קיבל החלטה שמעכשיו הוא מתחיל לחיות כל יום כאילו זה יומו האחרון. הוא שינה הכל בחיים, הקדיש יותר זמן איכות לילדיו ולנכדיו ושיפר את היחסים שלו איתם, הוא גם התחיל לעשות כושר, לפרוע חסכונות ולבלות יותר. בקיצור, לנצל עד תום את מה שלחיים יש להציע לו. עד כאן הכל טוב, אשתו וילדיו היו מאוד מרוצים מהשינוי הזה, עד שהגיעה הצהרה לא צפויה מצדו - הוא רוצה מערכת יחסים פתוחה!
אשתו היתה פעורת פה כשהוא הציג בפניה את זה, והוא הסביר שלא הגיוני ולא טבעי לקיים יחסים רק עם אישה אחת כל החיים ושהוא רוצה "לטעום" מערכות יחסים עם נשים נוספות. היא היתה בהלם והזוגיות הסתיימה בגירושים.
להישאר בבית או לחזור לשוק העבודה?
סיפור נוסף הוא על אסתר, אשה בת 43, שהיתה לפני החתונה סופר קרייריסטית. היא עבדה בכוחות הבטחון ומהר מאוד התקדמה בדרגים. כולם היו בטוחים שזה רק עניין של זמן עד שהיא תטפס בסולם הדרגות לדרג הגבוה ביותר. בחופשת הלידה שלה, אחרי הולדת בנה הבכור, החליטה יחד עם בעלה שהיא תישאר עם הילד בבית עד גיל שנה. כשהילד אכן הגיע לגיל זה, היא כבר היתה בהיריון שוב והחליטה לגדל את הקטנים בבית למשך כמה שנים בודדות, ורק אז לחזור לשוק העבודה.
אך התקופה הזו התארכה והתארכה, ובינתיים נולד לה כבר ילד שלישי והיא מצאה את עצמה בתפקיד עקרת הבית הנצחית - מצב שהיא לא האמינה שיקרה לה. יום אחד נפל לה האסימון ועמו ההבנה שהיא לא מימשה את עצמה כפי שבאמת רצתה, והיא הלכה ושקעה לתוך דיכאון עמוק. במסגרת הטיפולים הפסיכולוגיים שעברה, הגיעה למסקנה שהדבר הטוב ביותר עבורה הוא לחזור לשוק העבודה, ויפה שעה אחת קודם.
היא כל כך התרגשה מההחלטה הזו, אך בעלה היה הרבה פחות נלהב, וזאת בלשון המעטה. הוא הרוויח משכורת נאה, ומבחינתו לא היה שום צורך שהיא תצא לעבוד. היה לו נוח שהיא בבית עם הילדים, דואגת לו לארוחה חמה בכל יום עם שובו מהעבודה. היא גם היתה אישה יפה מאוד, ובעלה הקנאי חשש שאם היא תצא לעבוד, הפיתויים לבגידה יהיו גדולים ואולי היא תחליט לעזוב אותו. למרות התנגדותו, היא חזרה לעבודה הקודמת שלה.
חי על הקצה
עוד סיפור הוא על יוסי, בחור צעיר בן 31, שתמיד היה טיפוס כזה שחי על הקצה. כשהשתחרר מהצבא, נסע לטיול במזרח שבסופו החליט להשתקע באזור למשך כמה שנים. בשלב מסוים הכיר בהודו בחורה ישראלית שטיילה במקום. הם התאהבו וחזרו לארץ כדי להתחתן ולהקים בית ומשפחה. שניהם היו הכי חילוניים שיש, אך כל זה השתנה כשאביו של יוסי נפטר. מאז הפטירה הוא מצא את עצמו מתקרב לדת - הדבר שהכי לא מתאים לו. זה התחיל בכך שהוא היה מניח תפילין בבוקר ועושה קידוש בשישי (דבר שמעולם לא עשה). אחר כך הוא התחיל לשמור שבת "בקטנה", כלומר לא היה נוסע, לא היה מדליק אש, אך היה צופה בטלוויזיה בבית.
קרוב לשנה מאוחר יותר, הוא כבר החליט שהוא חובש כיפה ולובש ציצית, וגם התחיל להתפלל בבית הכנסת על בסיס יומיומי. אשתו ממש לא היתה בעד השינוי הזה, אך היא כל כך אהבה אותו, שהחליטה לתמוך בו ו"לזרום" אתו עד כמה שתוכל. בינה לבין עצמה, היא היתה בטוחה שזו עוד תקופה שהוא עובר בחיים ושזה יחלוף .
בתחילת החזרה בתשובה של יוסי, לא ממש הפריע לה שהוא שומר שבת, היא לקחה את זה כיום מנוחה. גם לא היתה לה בעיה להקפיד על כשרות בבית - היא ראתה את זה כוויתור קטן שישמח את בעלה.
אבל עם הזמן הוא התחיל לדרוש ממנה דברים שממש לא תאמו את סגנון החיים שלה: הוא ביקש שתתלבש צנוע, שתלך עם כיסוי ראש, שתבוא לשיעורי תורה ועוד. הקשרים שלהם עם חבריהם החילוניים אט אט התפרקו, והקש ששבר מבחינתה את גב הגמל היה כשהוא החליט שהם שומרים נידה. בשלב הזה היא לא יכלה יותר.
שלושת הסיפורים האלה אמנם לא מייצגים זוגיות ממוצעת, אך הם בהחלט מקרים שקורים לא מעט. אז לסיכום, כמובן ששמירה על התא המשפחתי היא מטרה אידיאלית, אך כל אחד צריך להחליט מה המחיר שהוא רוצה לשלם על כך, ולשים על כף המאזניים את כל הגורמים.
לכל אחד מאתנו יש את סדר העדיפויות שלו, הגבולות שלו, הקווים האדומים שלו, ולפי זה אנחנו מחליטים על מה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא. מניסיון אישי ומקצועי אני יכולה לומר לכם שיש לא מעט מקרים בהם זוגות לא האמינו שהם יצליחו לוותר ולהגיע לעמק השווה, אך הם עשו זאת, וזה השתלם להם בסוף.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב.
לפנייה לכתב/ת 
