שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    20 שנה לרצח העם הרואנדי: לעולם לא עוד?
    רצח העם סימל את שיאה של האלימות האתנית באפריקה, כמו גם את האדישות הבינלאומית כלפיה. כיצד שינה האירוע המכריע הזה את העולם והאם הוא יכול לחזור שוב - בסוריה או ברפובליקה המרכז אפריקנית?

    "הקהילה הבינלאומית אכזבה את העם הרואנדי לפני 20 שנה, וישנה סכנה שכעת אנחנו לא עושים מספיק עבור העם של הרפובליקה המרכז אפריקנית", כך אמר אתמול (שבת) מזכ"ל האו"ם באן קי מון טרם ביקורו ברואנדה שבו ישתתף באירועים לציון 20 שנה לרצח העם במדינה שחלים השבוע.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    ישראל לא לבד. גם קפריסין רוצה שלום וביטחון /  ג'יימס קר לינדסי

    אפקט סטלין: ישראל והפלסטינים מתים מפחד / פרופ' איאן ס. לוסטיק

    חולמת בספרדית. קטלוניה זכאית לעצמאות? /  פדרו אינסואה

    3 שנים לאסון המשולש ביפן: האחדות נסדקת / ד"ר כריסטופר הובסון

     

    שיאה של האלימות האתנית באפריקה לצד האדישות הבינלאומית כלפיה הותירה כתם שחור. אך כיצד שינה רצח העם את העולם? האמת המרה היא שזוועות רחבות-היקף הן עדיין לא נחלת העבר, והיעדר המעשים הבינלאומיים אל מול זוועות כאלו הוא עדיין חלופה רווחת. אירועים המתרחשים כיום ברפובליקה המרכז אפריקנית ובסוריה משמשים אזכורים אפלים לכל אחת מהמציאויות הללו.

    אליטה ישנה? באן קי מון ונשיא רואנדה פול קגאמה (צילום: AFP)
    אליטה ישנה? באן קי מון ונשיא רואנדה פול קגאמה(צילום: AFP)

    ילדים בטקס זיכרון לרצח העם  (צילום: EPA)
    ילדים בטקס זיכרון לרצח העם (צילום: EPA)

    אולם עדיין, עלינו להיות ציניים במיוחד כדי לחשוב ששום דבר לא השתנה. מאות אלפי החיים שנלקחו באופן ברוטלי ברואנדה השאירו צלקת על המצפון של העולם ולקחו אותנו צעד אחד קדימה בדרך להפוך את הססמה של "לעולם לא עוד" להבטחה אמינה.

     

    אוזלת היד של העולם בנוגע לרואנדה הובילה ב-2001 את קופי אנאן, אז מזכ"ל האו"ם, לשאול מתי תוכל התערבות להיחשב מוצדקת: "אם התערבות הומניטרית היא אכן מתקפה בלתי מקובלת על ריבונות. כיצד עלינו להגיב לרואנדה, לסרברניצה - ולהפרות בוטות ונשנות של זכויות אדם שרמסו כל עיקרון של האנושות המשותפת שלנו?"

     

    האחריות להגן על אזרחים

    שנה לאחר מכן, בתשובה שלמעשה גילמה קפיצה מושגית, הגדירה מחדש ועדה בינלאומית את מושג הריבונות. זו הפסיקה להיתפס כפריווילגיה לשליטה בלתי מבוקרת ובלתי מותנית של מדינה על אזרחיה. ריבונות החלה להיות מובנת כאחריות כלפי אזרחים. המסגרת הרעיונית של "האחריות להגן" (R2P), אף שאינה אוניברסלית ואינה מחייבת משפטית, נכנסה באופן מובהק ללקסיקון של היחסים הבינלאומיים. "האחריות להגן'" מסמלת יותר מאשר שינוי רטורי גרידא.

    רואנדה השתנתה? תפילה לזכרם (צילום: רויטרס)
    רואנדה השתנתה? תפילה לזכרם(צילום: רויטרס)

     (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)
    כשמועצת הביטחון של האו"ם אישרה ב-2006 את ההתערבות בדרפור, היא נקטה ‏למעשה צעד חסר תקדים והפעילה באופן מפורש את "האחריות להגן". הכוח הנורמטיבי מאחורי המסגרת המושגית הזו משתקף במתן מנדט מלא וכולל יותר למשימות שמירת השלום של האו"ם מאז רואנדה, וכעת ההגנה על האזרחים היא המשימה המרכזית במבצעי האו"ם בקונגו, במאלי, בחוף השנהב ובדרום סודן.

     

    הטריבונלים הבינלאומיים שהוקמו במקרים כמו רואנדה ויוגוסלביה גם יצרו מומנטום לתנועה להקמת מוסד בינלאומי לצדק פלילי. הרעיון הועלה במשך עשורים, אבל רק שמונה שנים לאחר רצח העם ברואנדה פתח סוף סוף בית הדין הפלילי הבינלאומי את שעריו.

     

    אולם לא כולם שמחים בקיומו. מבקריו מאשימים אותו בחוסר יעילות ובהטיה פוליטית: בית הדין הצליח להביא רק לשתי הרשעות במשך 12 שנים, וכל שמונה החקירות שהתקיימו במסגרתו התמקדו באפריקה. עם זאת, בית המשפט הוא כנראה עדיין ההישג המשמעותי ביותר לתנועת זכויות האדם מאז סיומה של המלחמה הקרה.

     (צילום: AP)
    (צילום: AP)
    עצמות ביד זיכרון בכנסייה של ניירובי (צילום: AP)
    עצמות ביד זיכרון בכנסייה של ניירובי(צילום: AP)

    רואנדה גם עזרה למשוך את תשומת הלב העולמית לתופעה הרווחת של אלימות מינית בזמן מלחמה. בפסק דין סולל דרך נגד ז'אן פול אקייסו, ראש עיר שבה נטבחו בני טוטסי, שהתקבל בטריבונל הפלילי הבינלאומי לרואנדה, הכיר התובע באונס כפשע שיכול להיחשב כרצח עם, אם בוצע מתוך כוונה להשמיד קבוצה אתנית.

     

    לא אלימות שבטית - בחירה של האליטה

    האלימות ברואנדה גם היוותה בסיס למחקר רחב ולימדה אותנו רבות על סכסוך אתני ורצח עם. המחקר, למשל, עזר להפריך את המיתוס שאלימות שבטית ביבשת היא תוצאה של שנאה עתיקה ושורשית שלא ניתנת לשינוי. כיום אנו יודעים שבניגוד למיתוס, רצח העם היה בחירה מתוכננת ומחושבת מראש של אליטה קטנה שמטרתה הייתה להישאר בשלטון.

     

    רואנדה גם הפכה לתמרור אזהרה למתווכים בינלאומיים בכל הנוגע לסיכונים שבשימוש לא מושכל ולא זהיר בדמוקרטיזציה כאסטרטגיה לסיום מלחמות אזרחים. היווצרות מערכת פוליטית רב-מפלגתית הביאה את הקיצוניות האתנית לחזית הפוליטיקה הרואנדית, ומפלגות האופוזיציה, שזה עתה נוצרו, עזרו למעשה לדחוף את האליטה השלטת לנקוט צעדים קיצוניים על מנת להבטיח את הישרדותה.

     

    המחקר על רואנדה שפך אור גם על צדו האפל של הטבע האנושי: כיצד אנשים רגילים מסוגלים לבצע אלימות בלתי-רגילה. ההערכה הרווחת היא שאחד מתוך חמישה מבני ההוטו השתתף באלימות במהלך רצח העם. המחקר שערכתי מצא קשרים מובהקים בין סמיכות הרשתות החברתיות לבין ההשתתפות האינדיבידואלית באלימות וברצח העם. האזורים הכפריים ברואנדה מאופיינים ברשתות חברתיות סמיכות המעצימות כוחות חברתיים עוצמתיים כמו קונפורמיות, לכידות וקואופטציה, התורמים למוכנות להשתתף ברצח עם.

     

    מה השתנה ברואנדה מאז רצח העם?

    רואנדה נהנתה מתקופה ראויה לציון של יציבות חברתית. קרוב לשני עשורים שלא הייתה תקרית רצינית של אלימות אתנית ברואנדה. גופים בינלאומיים היללו את קצב הפיתוח מעורר ההשתאות של המדינה. שיעורי הצמיחה הכלכלית עמדו על 6% בממוצע לשנה, מדדי העוני והאי-שוויון פחתו, שיעורי תמותת התינוקות ירדו אף הם וחינוך יסודי בחינם זמין כעת לכול. רואנדה הראתה, בניגוד לציפיות, שמדינה אפריקנית יכולה להעניק לאזרחיה ביטחון, שירותים ציבוריים ושגשוג הולך וגובר.

    פליטים פצועים במחנה קיבהו. 1995 (צילום: AFP)
    פליטים פצועים במחנה קיבהו. 1995(צילום: AFP)

     (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

    ילדה במחנה הפליטים ג'יסני. 1996 (צילום: AFP)
    ילדה במחנה הפליטים ג'יסני. 1996(צילום: AFP)

    עם זאת, מבחינה פוליטית, קיימים קווי המשכיות מטרידים בין רואנדה של היום לרואנדה שלפני רצח העם. העוצמה הפוליטית עדיין מרוכזת בידיה של אליטה אתנית קטנה וכוחנית המובלת על ידי אינדיבידואל כריזמטי עם נטיות אוטוריטריות. על פניו, הנשיא המכהן פול קגאמה ומפלגתו השלטת, ה-RPF, הם הגיבורים שהביאו לסיום רצח העם, אך נראה שהם

     עושים שימוש בעוצמה באופן דומה לנשיא הקודם ז'ובנל הברימנה ומפלגתו השלטת MRND - אותם שחקנים הקשורים ומקורבים לאלו שתכננו את הטבח. רצח העם הוא עדות למה שעוצמה בלתי-מוגבלת ומנגנון מדינתי יעיל יכולים לאפשר.

     

    בנוסף, כיום, כמו פעם, לא ברור כיצד תוכל להתרחש החלפת שלטון בדרכי שלום. לאחר שני עשורים בשלטון, הנשיא הבירימנה נהרג בהתנקשות ומשטרו הופל בכוח תוך שפיכות דמים עצומה. הנשיא קגאמה מתקרב גם הוא לנקודת הציון של עשרים שנות שלטון.

     

    ההיסטוריה של רואנדה מספרת לנו שכל אחד משלושת ציוני הזמן ההיסטוריים שבהם הועבר השלטון מאליטה אתנית אחת לאחרת - 1962-1959, 1973, 1994 - היה מלווה באלימות. מעטים מאמינים שאלימות נרחבת עלולה להתעורר מחדש, ואולם היכולת להעביר משטר בדרכי שלום ובאופן שליו תהיה ההבדל החשוב ביותר מהעבר - שינוי שרבים מקווים שהעתיד של רואנדה טומן בחובו.

     

    הכותב הוא פרופסור מהמחלקה לפוליטיקה השוואתית ב-London School of Economics and Political Science.

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "20 שנה לרצח העם הרואנדי: לעולם לא עוד?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    ילד בטקס זיכרון לנרצחים ברואנדה
    צילום: רויטרס
    באדיבות עומר מקדום
    פרופ' עומר מקדום
    באדיבות עומר מקדום
    מומלצים